לאחרונה אני בטוח יותר מאי פעם שלא תמיד משתלם לי להתנהג כמו שהאדם מולי צופה שאתנהג. בדרך כלל אני שקוף לגמרי, מה שנותן לצד השני יותר כוח כי הוא יודע איך אגיב. יחסי הכוחות משתנים בפעמים בהן אני חש ייאוש, עצבים, או סתם מוותר כי אופציה אחרת הציגה את עצמה – ופועל לפי תחושת בטן. מיד אני מופתע לגלות שרצף האירועים משתנה לטובתי. הבעיה? מעולם לא הצלחתי לזייף את התחושה הזאת במכוון, "לעשות בכאילו" כבר בהתחלה.
אני נתקל במשחק הכאילו הזה כמעט בכל תחום בחיים. כשיש פרויקט שאני מאוד רוצה להשתתף בו, אני קובע פגישות, מציע רעיונות ובאמת מגיע ממקום מאוד אכפתי. יש מקרים שהאדם מולי בוחר לראות בצורה חיובית את העניין הרב שלי בפרויקט; אבל יש מקרים בהם הוא נשען לאחור וכמעט שנהנה מהתחושה בראותי משתדל מולו. התהליך מסתיים רק כשאני מרים ידיים – ופתאום הוא מחליט להיות בעניין. מפתיע? לא נראה לי, הרי מה שבהישג יד לרוב תבעט הרגל.
"תמיד בחרתי להמר על כל הקופה"
קל למצוא עוד מקרים דומים כבר במשחקי הדייטים הראשונים. כולנו מכירים את המשפט "אל תראה לה שאתה בעניין", אז סבבה, אתה לא מתקשר. אבל לבהות בפלאפון כמו פסיכי זה בסדר? אני מאמין שאם אתה בעניין היא תרגיש את זה והמשחק הזה מיותר. אני תמיד בחרתי להמר על כל הקופה. אם היא מעוניינת אז כולם מאושרים ואם בחרה אחרת, לפחות אני יודע שניסיתי ואז לא צריך לזייף. אני מחוץ למשחק באמת.
גם בזוגיות נמצא עדות לכך. לדוגמא, בכל פעם שבחרתי לחפור מול בת הזוג בנושא שאין סיכוי שנסכים עליו. למשל, אני: "כמה זמן תגיעי?", היא: "שעה גג", ובפועל זה קורה אחרי שלוש שעות,. כמובן שאני זה שמתקשר להודיע לה שצריך להודיע כשמאחרים, ובתום החפירות אני צרוד, צמא, עייף והיא כבר שכחה מה קרה. במקרה אחר הייתי במצב רוח טוב ולא התייחסתי לאיחור, פתאום היא הרגישה מוזר והתחילה להציף אותי בשאלות. מוזר? כנראה שלא.
אז מה הבעייה לעשות בכאילו? ניסיתי, לא החזקתי חמש דקות ולא משנה מול מי עמדתי. האמת היא, שמי ששולט ב"משחקי הכאילו", יכול בקלות לנצח בפוקר של החיים. אבל כמו בפוקר, צריך לקחת סיכונים. אם מדובר בעבודה אז הסיכון הרגשי יהיה נמוך, הרי מדובר בכסף ומיצוי עצמי. אבל כמה אותו "שחקן כאילו" יכול להפסיד כשאהוביו על הפרק? אולי הוא יהיה מוכן לפגוע בעצמו, אבל סביר להניח שיצטרך בדרך לפגוע גם בקרובים לו ביותר.
תעמוד בלול מלא בתרנגולות מבלי נוע, הן ידרכו ויחרבנו לך על הרגליים ואולי גם על הראש, אבל סיכוי גדול שתתפוס אחת מהן. תנסה לרדוף אחרי אחת, אם תתפוס תעשה לה נזק. אז אם אתה מוכן לשלם את מחיר ההמתנה, סחתיין עליך. מודה שמדי פעם אני בלול ממתין בכל תחומי החיים. פעמים אחרות אני רץ כמו משוגע ומקווה לתפוס. דבר אחד בטוח – אני לא פועל "בכאילו". אולי זה אופי ואולי יבוא עם השנים. בינתיים, לפעמים אני ממתין ותופס ולפעמים אני עם תרנגולת מתה ביד (רק לשונית – אני אוהב חיות). לפחות יש עוף לשבת.