ואני מראה לו את התחתונים
שנים של תמונות לוהטות בשערי מגזינים ברחבי העולם היו, כך מסתבר, רק חלק מקמפיין שיווקי מתוחכם במיוחד שמתגלה לנגד עינינו בימים אלה. איך לא ראינו את זה מגיע? הרי ישבן שנחשף ביוון במערכה הראשונה, תמיד ימכור חוטיני במחיר מופקע בפריים טיים. השבוע הגיעה אשת העסקים, בר רפאלי, לביקור בתכנית של ג'ימי פאלון. העסק עבד מצוין: ברבור הציגה קולקציה של חוטי תפירה צבעוניים, ג'ימי הגה כל אות בכתובת האתר בקצב הכתבה, ובטטות כורסא ברחבי ארצות הברית מיהרו לוותר על ביטוח בריאות בשביל להיכנס לתחתונים של הדוגמנית מישראל. פראיירים, רואים שאף אחד לא לימד אותם על החיים. אצלנו? שום דבר לא ייכנס לשקית לפני שבר מדדה אותו קודם.
בדרך לקבינט עוצרים בבורסה
תחום מעייף, פוליטיקה. שוחק מאד. והכי גרוע? אף אחד לא באמת מעריך את המאמצים שלך. בטח, אתם לא צריכים לחרף את נפשכם בריב על בורקס עם פואד בוועדת הכנסת, לדאוג שמירי רגב תתעטש ותדביק אתכם בקיצוניטיס, או למצוא דרכים להעסיק את עצמכם בתשעה חודשים של פגרה. לפעמים צריך לקחת פסק זמן מכל הכאוס הזה, להתחבר לפנימיות, ואז לשתות עד שלא זוכרים איך נשמע הקול של חנין זועבי. קל להגיד את זה כשאתה מנתח לב או טייס קרב, אבל לך תמצא זמן פנוי עכשיו כשכל התיירים הצרפתים האלה על הראש שלך.
השבוע למדנו להכיר נפש אמיצה אחת שהחליטה לשים את כל השגרה הקודרת הזאת מאחור. בזמן שכאן התעסקנו בשטויות כמו סגירת עיתונים ומיגון מבנים, נהנה שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, מהחיים בתל אביב. בתחקיר מקיף מעידים מאבטחיו האישיים כיצד הוא הנהן בנימוס לכל צ'ייסר (בשלב מסויים כבר לא היה ברור אם זה "כן", או סתם תופעות לוואי של הרעלת אלכוהול), ניהל משא ומתן עיקש עם חוטיני של חשפניות, ומסטל חפים מפשע בנשיפה קלה של אדי וודקה. הייתם חושבים שכל זה הוא בסך הכל עוד דוגמא להתנהלות ביזיונית של חברי הכנסת. מצד שני, כשנזכרים מה הנבחרים שלנו עושים כשהם סחים, כמה נזק כבר יכולות כמה כוסיות (מזכוכית או מהבורסה) לעשות?
חבילה עוברת
הבעיה הכי גדולה עם אגו היא שמדובר בעניין לא צפוי. זה מתחיל בקטן, כמעט בלתי מורגש, אבל גדל ככל שהביטחון עולה. עד שמגיע הרגע שבו כבר אי אפשר להתעלם מקיומו. למה אנחנו מספרים לכם את זה? בעיקר בגלל התמונות האלה של ג'ון האם, שנתפס השבוע בעין המצלמה מטייל עם חברתו לחיים, ג'ניפר ווסטפילד, עם ידיים עמוסות שקיות ברחובות ניו יורק. אלא שהשניים לא היו לבד. שארית אגו נימולה במיוחד הצטרפה אליהם, ואיימה להתפרץ בריקודי "הבה נגילה" סוערים. מה הסיבה למראה הקומנדו שאימץ דון דרייפר? יכול להיות שזה היה דז'ה וו מימיו כתפאורן על סטים של סרטים למבוגרים, יכול להיות שזה יום הכביסה, אבל אם תשאלו אותנו? מה שחושבים בשלב הזה של חייו מעניין לו בעיקר את העורלה השמאלית.
אפקט הפרפר
כבר הרבה זמן אנחנו חושדים שמשהו מאד שרוט בממלכת ריהאנה. אולי זה העשב המעושן שהיא מביאה איתה מהביקורים באיי הבהאמה, מסוג הדברים שיכולים להפוך אפילו את סטיבן הוקינג לדנה מזרחי. בימי האמברלה (אלה אלה) זה היה נראה מבטיח, סנסציה סקסית שעומדת לשלוט בעולם הפופ אחרי שבריטני תאבד את זה סופית. מאז בשיטתיות ובהתמדה היא מצליחה לגרום למיצי הקיבה שלנו לסעור כמו מאיר איינשטיין בריצה ל-100 מטר. השבוע זה הגיע לשיא עם הקעקוע הענק של אלה מצרית, אותו מיקמה ישירות הזמרת מתחת לחזה, ומיהרה להפיץ לעולם באמצעות הטוויטר. כמה עוד ימי תהילה נותרו לרירי בעולם הפופ? לא ממש ברור. מה שכן ברור הוא שבמוקדם או במאוחר יכסה כוח המשיכה את הכנפיים האלה, וכל מה שיישאר מהימים הפרועים ההם הוא צ'ופצ'יק המוזר. בדיוק כמו זה שבריטני איבדה.
אל אל מתסכל
זוכרים שפעם, לפני שעברנו מהמגרש בשכונה לפלייסטיישן בסלון, היינו שואלים את השוער באיזו פינה הוא רוצה את זה? אז שבועות ספורטיביים כמו זה שעבר עלינו מעמידים אותנו פחות או יותר בפני אותה בחירה. אז איפה אתם רוצים את זה? במעשה המגונה שעשתה נבחרת רוסיה בכדורגלנים כחול-לבן או בהקפות שמחת תורה הפאתטיות של נבחרת הכדורסל, אחרי שהפסידה "רק" ב-16 נקודות בסרביה. כל זאת בזמן שבלונדון הוכיח נועם גרשוני, פצוע מלחמה קשה שהחל לעסוק בספורט רק לפני שנה וחצי, מהי רוח ספורט אמיתית עם מדליית זהב באולימפיאדת הנכים. מסתבר שאם לסבתא היו גלגלים, היא כנראה הייתה משחקת טניס.