מה שקורה בכפר, נשאר בכפר
הופ סולו, שוערת נבחרת ארצות הברית בכדורגל, חשפה השבוע את החגיגות הסוערות המתרחשות בכפר האולימפי מדי ארבע שנים. אתם מבינים? בעוד שאנחנו חשבנו שטובי ספורטאי העולם משקיעים את זמנם בריצות בטרנינג, מתיחות ושתיית משקאות פרוביוטיים, העניקו מיטב האתלטים משמעות חדשה לחלוטין ל"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". שוב הוכח שכולם צבועים. כשזורק כידון שבדי רוצה להתאמן צמוד עם שחיינית החזה מאוסטרליה זה בסדר, אבל כשהחבר'ה שלנו מהכדורגל רצו לזרום קצת עם הנערות העובדות מדנמרק, ישר עשו מזה סקנדל.
בכלל, כשמנתחים את כל הסיפור הזה קצת יותר מבינים שהמשחקים האולימפיים הם אתר ההיכרויות הממוקד בעולם. מקום שבו אף אחד לא יעשה עניין מהכתפיים הרחבות שלך, מכך שכל הגברים שאיתם יצאת נראו כאילו לקחת את הבייביסטינג קצת יותר מדי ברצינות, או מהעובדה שעשר שעות מהיום שלך עוברות עליך בביצוע גלגלונים בטייטס צמוד במיוחד. בלי שיפוטיות, בלי דעות קדומות, מקום שבו תמיד יהיה עם מי לחלוק שפופרת בנגיי. כמה חבל שאין אירוע כזה גם לפדלאות כמונו, אולי אז גם אמא שלנו הייתה זוכה לקצת נחת.
כאן חוסכים
אם לא היו חסרים לנו האיומים מעזה, מוועד עובדי הרכבת ומרעידות האדמה שיפעיל נגדנו האל, אם רק נעז להלביש צעיר עם שטריימל במדים – נפל גם תיק חברת החשמל על כתפינו הצרות. בזמן שהשמש של יולי איימה להמיס עוברי אורח תמימים כשניסו להימלט מהמזגן ברכב אל בניין צונן כלשהו, מסרו לנו האנשים עם היד על השלטר שכדאי לא להפעיל מכשירים זוללי חשמל בין השעות 12 ל-17. האמת? צודקים. מי צריך מזגן דווקא בצהריים? מקלחת לא מספיקה לכם? אה, בלי מים? ישראל מתייבשת. הבנו. לא נורא, ננפנף. תמיד ידענו שכל שעות המנגל האלה ישתלמו לנו בסוף.
חינוך מיני
סערה גדולה נרשמה השבוע בעדה החרדית עם חשיפת פרשת האדמו"ר המקובל. חסיד נלהב ולהוט של הרב לא יכול היה לחכות עד שדלת ביתו תפתח לשיעור הלילי, והחליט לטפס על החלון. אז הוא גילה להפתעתו שהאדמו"ר עסוק בהשתלמות עמוקה בגופה העירום של אישה צעירה שעמדה ממולו - ועזב נסער ומבולבל את המקום. האמת היא שבהתחלה לא ממש הבנו מה אמור כל כך להסעיר בסיפור הזה, ואז נזכרנו בפעם האחרונה שתפסו אותנו עם אישה עירומה. אמא טענה אז שזה ממש לא מנומס שלא הבאנו אותה לעשות היכרות קודם.
טוהר הנשק
כבר שנים שוברים בישראל את הראש לגבי שיפור התדמית של צה"ל בעולם. מיטב הדוברים יצאו לגולה כדי להסביר שאלה בכלל הם שהתחילו, צעירים יהודים נלהבים מהעולם כולו הובאו להתנדב בבסיסים כדי לספוג את האווירה, להכיר את הרוח המיוחדת וכדי לגרוף את כל העלים שעובדי הרס"ר הזניחו. אבל העולם המשיך בשלו: כובשים, מיליטריסטים. עוכרי ישראל. כבר עמדנו להתייאש, עד שתמונה של חיילת חמושה בביקיני ו-M-16 בחופי תל אביב, הפכה לטירוף ויראלי ברחבי הרשת. אם רק היינו יודעים שזה כל מה שצריך כדי להוריד אותם מהגב, היינו פועלים כבר מזמן. אחרי הכל, אם יש משהו שבו אף אחד לא יכול עלינו, זה תירוצים מהתחת.
כבר נגמר?
פספוס, זאת התחושה שהרגשנו השבוע כששמענו שהזוגיות המופלאה בין שאול מופז ובנימין נתניהו מתפרקת. זה היה כל כך קרוב, כל כך ממשי, ממש אפשר היה להרגיש את החלום מתגשם. אבל דווקא אז משהו היה חייב להשתבש, להסתבך, להיהרס. עוד קצת, שאול, ממש עוד טיפה והיינו מרוויחים את הכסף שהשקענו בהימור על חודשיים לפני שתחזור "להנהיג את האופוזיציה". אבל אתה היית חייב לשחק אותה ערכי פתאום, למה זה טוב? הרי ממילא לא היינו חושדים שיש לך צד כזה. עכשיו אנחנו נותרנו בלי הכסף והמדינה ללא משנה מוכשר לראשות הממשלה. מצד שני אתה יודע מה אומרים, משנה שמתפטר הוא כמו נפיחה במשרד. בהתחלה האווירה קצת עכורה, אבל מהר מאד זה מתנדף.
שיקום ופיתוח, שלום, במה אפשר לעזור?
נו, אפשר לאחל מזל טוב. אחרי תהליך הדרגתי ומבוקר היטב שהתרחש בשנים האחרונות, הפכה מכבי ת"א באופן רשמי הקיץ למחלקת פיצוי/בינוי. רק תביאו אותם פצועים, צעירים או שרוטים קלות בראש, והם כבר ידאגו להפוך את זה למשהו ששווה לשלם מיליון יורו עבורו. הייתם חושבים שהעובדה שאריות כדורסל כמו וארזה ובאיירן מינכן הפכו אטרקטיביות יותר מתל אביב, תטריד קצת את החבר'ה מהיכל נוקיה, אבל הם דווקא חיים עם זה ממש בסדר. ככה זה כשעשרת אלפים מנויים נחטפים עוד לפני שהצלחת לסדר סגל שיספיק לאימון. אם האוהדים בטוחים שיהיה בסדר, למה שהחבר'ה בהנהלה ינפצו להם את הבועה? אבל עשו טובה, אל תספרו לבלאט. הוא משתדל כל כך יפה.