מצב הרוח הלאומי
מדינה שלמה התיישבה השבוע מול הטלוויזיה כדי לנשוף את לי קורזיץ אל עבר המדליה. מאווררים, נפנפים, נפיחות קלות, כל האמצעים הוגדרו כשרים כדי להפיח חיים במפרש היהודי. אבל לשווא. בעוד התקווה הישראלית מספר אחת מקרטעת את דרכה באיטיות לעבר קו הסיום, ניתן האות לפתיחת הספורט הלאומי האמיתי: מאניה דיפרסיה. כי ידענו, פשוט ידענו שאנחנו גרועים, שהמתקנים דרעק ושהמאמנים בקנטים. יכולנו להישבע שזאבי יפשל, ששטילוב יתבלבל ושמקסיוטה תתגלגל, אבל שמזג האוויר יהפוך אנטישמי? זה כבר יותר מדי.
לאור הדיכאון הלאומי שנפל עלינו, הרגשנו חובה להציג את הדברים שאנחנו באמת טובים בהם, כאלה שיצליחו לעורר מעט את המורל הלאומי הירוד. אז מה אם פקיסטן, מונגוליה, קזחסטן ואירן חזרו מלונדון עם יותר מדליות כל אחת מאשר הסך הכל שלנו ב-20 שנה? נראה אותם לוקחים אותנו בכמות הסמארטפונים לאדם, באיכות העסקונה או בצחוקים על משה גרטל. נראה אותם מנהלים את הוליווד, וול סטריט ומחליטים מי יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית. מדליות? סתם המצאה של לוזרים.
סוף עונה במחסני נשק קל
אם כל ההישגים הקודמים לא הספיקו כדי לגרום לכם לצאת להורה סוערת ברחובות, נזכרנו השבוע שגם בסחר אף אחד לא יכול עלינו. כלי ויזואלי חדש שפרסמה גוגל מציג את ישראל כמעצמה שמגלגלת כ-200 מיליון דולרים בייבוא וייצוא של נשק קל לרחבי העולם, פי עשרה מסכום העסקאות בתחילת שנות ה-90. זה גם די הגיוני כשחושבים על זה. בזמנים ההם עוד התעסקנו בשיחות, משא ומתן, הסכמים ושאר שטויות של שמאלנים תפרנים. אבל היום כל מי שרוצה לפוצץ קפצון בצד השני של העולם יודע למי לפנות. אפילו מבצעים מיוחדים כבר מתוכננים לקראת החגים: קונים 2 טון תחמושת, ומקבלים ועדת חקירה של לימור לבנת חינם. הכינו את הקופונים.
בקרוב: התראת מסע למאדים
צעד קטן לאדם אבל צעד גדול לנופש נקבע השבוע כשרכב המאדים של נאס"א, "קיוריוסיטי", נחת בהצלחה על הכוכב האדום. אחרי שנזרקנו מסיני, הוגלנו מטורקיה ואכלנו את כל המקדונלדס באירופה, הסתבר שלא באמת נותר מקום לנפוש בו עבור התייר הישראלי. העולם כולו חושב שהגישושית של סוכנות החלל האמריקאית נועדה להביא עדויות למרכיבים הדרושים לקיום חיים ליצירת חיים. אבל האמת היא שהכל נועד כדי שנוכל לבדוק מקרוב את החושות, כסאות הים ושלוש הארוחות ביום. החבר'ה האלה עם הקרניים עוד לא יודעים מה נפל עליהם, אותנו לא עשו באצבע, פחות מפנסיון מלא ואגדו לילדים ושילכו לחפש את החייזרים שלהם. לא ילך פה? נשלח את הגישושית שלנו לחור אחר, בטוח איפה שהוא בגלקסיה הזאת מגישים נס עם קינוח פרווה.
על העיוורון
סנדרו בוטיצ'לי, הצייר האיטלקי הנודע, לא סתם התהפך בקברו השבוע כשהגרסה של ליהיא גרינר לציורו הקלאסי "הולדת ונוס" נחשפה. עוברים ושבים ששהו במקום מספרים שהאיש עשה סלטה כפולה, הוסיף ארבעה ברגים, והקפיד ליפול חזרה על הראש כדי לוודא שהפעם זה באמת הסוף. במידה מסוימת אנחנו מרגישים שותפים בדרך כלשהי לטראומה הוויזואלית הקשה הזו. אחרי הכל כולנו ישבנו ושתקנו בזמן שגרינר הפכה לכוכבת תרבות לגיטימית. אבל בניגוד לחברינו בוועד האולימפי, אנחנו דווקא כן יודעים לקחת אחריות על כישלונות. אז ברשותכם, שתי דקות, יצאנו לעקור לעצמנו את העיניים. כבר חוזרים.
הנשיא מאוהב
משהו מוזר מתרחש בבית הלבן בזמן האחרון, סוג של איתות מצוקה מקודד מצדו של האיש החזק בעולם. רק לפני מספר שבועות ביקר אובמה במשחק של נבחרת ארצות הברית בכדורסל, ונאלץ לעבור שבעה מדורי גיהינום לפני שזכה לקצת שוגר מהגברת מספר אחת. השבוע הגיע אובמה לערב התרמה מיוחד אותו ארגן מפיק העל היהודי, הארווי ויינשטיין, עלה לבמה וירה עוד סוג של S.O.S: "ראיתי את 'עלייתו של האביר האפל' השבוע", סיפר הנשיא, "ורציתי להגיד לכם שאן הת'אווי היא הדבר הכי טוב בו. היא פשוט מדהימה". אנחנו חייבים להודות שכואב לנו על אחינו ברק, שכנראה עובר תקופת יובש קשה בחדר השינה. מה שזה לא יהיה מישל, רצינו לומר שהגיע הזמן לסלוח ולשכוח. החלטות חשובות עומדות על הפרק ואנחנו זקוקים לאיש צלול שם בבית הלבן. את הרי לא רוצה לגלות שיצאנו למלחמה באירן רק בגלל כמה לילות של כאב ראש, נכון?