זו הייתה אחת מהמשמרות הראשונות שלי אחרי שסיימתי קורס בילוש, והתחושה הייתה כמו בסדרת משטרה אמריקאית. לא האמנתי שזה קורה. בשטח שבין באר שבע לשבט אבו כף נוסעת שיירה של רכבים במהירות של 190 קמ"ש בממוצע, מסביב חושך מצרים וענני אבק עולים לאוויר. כולנו דולקים אחרי רכב גנוב שעל ההגה שלו נהג בעל נטיות התאבדות. "אין דבר יותר מהיר מגנב רכב", אמר לי שאול (שם בדוי, ככל השמות בכתבה), שישב איתי ברכב. במהירות מטורפת, בין מבנים לא חוקיים, אוהלים וסלעים, הבחור מנסה להימלט עם הרכב ואנחנו אחריו, רכבי בילוש וכמה ניידות סיור. שאול שולט בהגה ואני לידו, כשהאדרנלין משתולל בגוף וברקע קולות של הקשר. גנב הרכב נסע מצד לצד כדי להעלות עוד ועוד ענני אבק שיקשו עלינו, סיפור מפחיד כשזה בחושך ובמהירות מטורפת.
בין לבין הוא גם מנסה לנגח ניידות שנצמדות אליו. מישהו שולף אקדח ויורה כמה כדורים לאוויר, מהלך שלא ממש מרשים את הגנב. אני תופס בכל מקום אפשרי כדי לא לעוף ובמקביל מדמיין את התמונה מהאוויר – רכב גנוב ואחריו 6 או 7 ניידות שמנסות לא ליפול לאיזה תעלה, לא לפגוע באוהל או בית וגם לא להתרסק על סלע, הכול נזכיר ב-190 קמ"ש. בסוף הצלחנו לסגור עליו, מה שגרם לשני חשודים לקפוץ מהרכב ולברוח. המרדף הופך לרגלי וכעבור שתי דקות החשודים נעצרים. הטירוף מסתיים והכול בשביל רכב של מישהו שאני בכלל לא מכיר. אגב, לא עברה חצי שנה ושני הגנבים שוחררו על ידי בית המשפט הנכבד.
בשבועות האחרונים מנהלת משטרת ישראל מסע פרסום אגרסיבי לגיוס שוטרים חדשים לתחום הבילוש, חקירות וסיור. מהפרסומות אנחנו למדים על שוטרים שהצילו חיים, אפילו פתרו סכסוכי דם במגזר. במקביל, בתקופה האחרונה עולות לכותרות לא מעט ידיעות שלא עוזרות לדימוי של המשטרה, הגרוע גם כך – לפעמים בצדק ולפעמים שלא בצדק. אבל דבר אחד בטוח: איך שלא תסתכלו על זה, בכל רגע נתון הם יוצאים לשטח כדי להילחם בפשע ולהחזיר לכם את מה שנגנב לכם מהבית.
לפני שנמשיך אני רוצה להבהיר: אני לא פה כדי לסנגר על המשטרה. אבל אני כן נמצא במצב יחסית נדיר בעולם התקשורת – עיתונאי שהיה שוטר – מה שמאפשר לי להביא לכם תמונת מצב על הנעשה מבפנים. איך נראית השגרה, איך נראה הרחוב ואיך נראית העבודה הלכה למעשה. איך נראה מרדף, איך נראה מעצר של סוחרי סמים, איך פורצים לדירות, מה קורה בחדרי החקירות, ועד כמה מרגישים את נושא האלימות וההטרדות המיניות במסדרונות תחנת המשטרה.
לבילוש באר שבע הגעתי אחרי הכשרה של שמונה חודשים בתנאי פנימייה, קורס שוטרים, קורס בילוש וקדימה לעבודה. מודה, מעולם לא חשבתי שאהיה שוטר (חוץ מימי פורים של גיל חמש עד שבע), אבל נחשפתי לעולם של כחולי המדים במסגרת מלגה שקבלתי באוניברסיטה ונדבקתי בחיידק. למדתי להכיר אנשים חמים, משכילים בניגוד לתדמית, ובמקרה שלי בבילוש יש אווירה של אחוות לוחמים.
בכתבה הבאה, החלק הראשון בסדרה, אנסה לתת לכם הצצה לפעילות שמתרחשת כמעט כל יום ובכל הארץ.
תחנת סמים מתחת לאף
הבילוש במשטרת ישראל זו למעשה זרוע ביצועית של המודיעין. מחלק הבילוש בתחנה, למשל באר שבע, מורכב מרכזי מודיעין שאחראים על תחום או אזור מסוים, הבלשים ועובדות הערכה. הרכז מביא את המידע והבלשים מבצעים את הפעולה. בהיררכיה המשטרתית הבלשים "מורמים מהעם". הם חביבי מפקד התחנה ובדרך כלל לא מתעסקים במשימות פשוטות יותר, שהן נחלת שוטרי הסיור. לרוב הם לא פוגשים את האזרח הנורמטיבי, ובעדינות נגיד שבכל יום הם פוגשים את המיץ של הזבל בחברה הישראלית, וזה תאמינו לי תיאור מאוד עדין שאגב גם משפיע על החיים האישיים שלך.
נתחיל בתחום הסמים, ואל דאגה אני לא מדבר על חשיש וכאלה. הכוונה להרואין, קוקאין ושאר חומרים שממה שאני ראיתי באופן אישי מפרקים בני אדם ומשפחות. אחת מתחנות הסמים הראשונות שיצא לי לפעול נגדן פעלה בלב שכונה בבאר שבע, בשטח ריק, 100 מטרים מבית ספר תיכון. סוחרי הסמים נוהגים להחביא את החומר שלהם בכל מני מקומות, והם מאוד יצירתיים. אתם לא יודעים אבל לא מן הנמנע שבארון החשמל שלכם, אפילו בגינה של הבית הפרטי או בבית הספר מישהו החביא כמה ק"ג טובים של חומר. את זה הוא שולף על פי ביקוש.
לא פשוט להסתתר בלב שכונה, במיוחד אלה שמוכרות כשכונות פשע. צוות הבילוש שישב על המסתור הזה הסתתר בבניינים מסביב, בשיחים ובעוד מקומות שלא נפרט. לכולם ברור שאם הם נשרפים העסק ירד לטמיון. סוחרי הסמים לא פראיירים, ונראה שהם קראו לא מעט ספרי ריגול. הם מחפשים אותך כל הזמן, ובאופן די אבסורדי גם האזרחים שגרים שם מסייעים להם. אם יש משהו שאתה לא רוצה לשמוע זה שריקות, כשמישהו מגלה אותך הוא שורק ותוך שניות אתה שומע שריקות בכל השכונה.
שלושה ימים הסתתרנו מסביב למסתור, חום מוות, עד שהאדון החליט להגיע ולקחת חלק מהסמים שלו. על פי רכז המודיעין, "נכנסה לו עסקה גדולה. היום הוא מגיע", והוא הגיע. המתח עולה והלב דופק, "לכולם, קבלו שידורים שלי אני מזהה את שלנו", מדווח נרי, בלש צעיר אבל תותח. כמובן שהסוחר לא הלך ישר למסתור. הוא הלך מצד לצד, עושה כל מני תרגילי התחמקות ומחפש אותנו. מסביב עולם כמנהגו, ילדים הולכים לבית הספר, אנשים ברחוב, מכוניות ואף אחד לא יודע מה קורה מטר ממנו.
"קבלו הוא צועד לכיוון", מדווח נרי. הסוחר נעצר ליד המסתור, נותן מבט אחרון, מתכופף ושולף את החבילה. "פעל", נשמע בקשר וכולם מזנקים לכיוונו. הוא מתחיל לברוח ומסביב כולם מסתכלים על חבורה של בלשים שיצאו משיחים וכל מני מקומות, לא מבינים מה קורה. ואז קרה משהו די משעשע. רגע לפני הפעל הגיע למקום שוקי, בלש וותיק בגודל של מקרר ובוגר יחידה מובחרת של צה"ל, שלא ידע מה קורה ורק הגיע להביא לנו אוכל. הסוחר רץ לכיוון שלו, ראה מולו את המקרר ופשוט התיישב על הרצפה, נכנע. אחר כבוד הוא הועבר למעצר, חקירה ובית משפט. שנה וחצי לאחר מכן – ניחשתם נכון – הוא שוב היה אדם חופשי ומאושר.
ואז הבלדר נתן גז ודרס אותי
בעיה לא קטנה במשטרה זה שעות העבודה. בתיאוריה אתה עובד 8.5 שעות ביום, בפועל זה מגיע ל-12, 13 ו-14 שעות במשמרת. במיוחד בבילוש. לא פעם אתה נכנס לבית אחרי משמרת ארוכה שכזו, מספיק להוריד חולצה, ואז מקבל טלפון – "תחזור נכנס מידע מודיעיני". וזה בדיוק מה שקרה בסיפור הבא.
אחד מהרכזים היותר טובים שלנו עלה בלחץ בקשר, "7-1 מ 7-4, תתארגנו זריז עוד חצי שעה מגיע בלדר מתל אביב עם MDMA". על פי המידע הבחור יצא ברכב אדום מתל אביב ואת הסם הוא אמור להעביר למישהו בשכונה ד' בעיר.
מתארגנים על צוות מעצר שיקלוט אותו בכניסה לעיר ויבצע את המעצר. פה צריך להיות מקצוען רצח. אתה אמור לעקוב אחריו בשיטה שלא נפרט, מבלי שהוא ישרוף אותך. גם המעצר עצמו לא פשוט ונחשב למורכב ומסוכן. ואכן, בדיוק חצי שעה לאחר מכן אנחנו מזהים את הרכב נכנס לעיר. "קבלו האדם נכנס עכשיו חולף את תחנת הדלק", מדווח התצפיתן. מתחילים לשבת עליו אבל אז מתגלה שהתנאים למעצר שלו היו בעייתיים. ישנה דרך מסוימת לעצור רכב, והיא לא הייתה אפשרית. "אין מה לעשות, ברמזור הבא תבצעו", מכריז ראש הצוות.
בגדול מעצר של רכב עובד בצורה כזו: בלש אחד מזנק דרך החלון של הנהג, נותן לו מרפק כדי להמם אותו ומוציא את המפתח מהסוויץ'. אם החלון סגור הוא עושה את אותו הדבר אחרי ששבר את החלון. במקביל בלש נוסף מזנק לרכב מהצד של הנוסע ומרים לו את בלם היד, ומסייע בהשתלטות עליו. חשיבות הזיהוי של הרכב החשוד ברורה, דמיינו לעצמכם זיהוי לא נכון ואתם קופצים לרכב של זוג זקנים בדרך הזו, ומה לעשות גם זה קרה.
אני הייתי זה שצריך לזנק לרכב דרך חלון הנהג, רק שעשיתי טעות בלחץ של האירוע. כשהגענו לרמזור קצין הבילוש נתן, "פעל פעל פעל", וזינקנו לכיוון הרכב של החשוד. החלון של הנהג היה פתוח וזינקתי פנימה עם חצי גוף, מנסה להגיע לסוויץ', רק שבלחץ האירוע שכחתי את החלק של לתת לו קודם מרפק לפנים. וזה עלה לי ביוקר. הבלדר נתן לי כמה מכות ליד ובמקביל לחץ על הגז. מצאתי את עצמי מועף לכביש ומסתובב סביב עצמי כמו סביבון, למזלי בלי עצמות שבורות.
המזל שבצד השני קפץ יובל, בלש ותיק ומאוד מקצועי שהגיע לישראל ממזרח אירופה. יובל זינק לרכב, הוריד לו אחת והרים את בלם היד. המעצר הסתיים והבחור נשלח אחר כבוד לבית המשפט. כבוד השופט ממש התרשם מהדריסה של שוטר בישראל, ובמקביל עונש מעצר קצר גזר עליו לפצות אותי בסכום ה"אדיר" של 2,500 שקלים, אבל היי, הרווחתי עוד חוויה לסדרת חוק וסדר באר שבע.
ככה תופסים פורצים על חם
אם יש משהו שעשה לי טוב על הלב זה לתפוס פורצים על חם ולהחזיר לבעלים את מה שנגנב. שום דבר לא הכין אותי לאחת המשמרות המוצלחות ביותר שהיו לי. חזרנו כמה בלשים מתגבור בירושלים, אחד מני רבים. במשך סוף שבוע שלם מצאתי את עצמי עומד, כמו לא מעט פעמים שהיו ויהיו, בכניסה להר הבית או מסייר בעיר העתיקה. סוף שבוע של מריבות עם מוסלמים, נוצרים ויהודים, כולם מסתכלים דרך המנהרה הצרה שלהם וכולם מוציאים את התסכול על השוטר הכי קרוב.
בשלוש בלילה של מוצאי שבת הגעתי לבית מהתגבור המתיש הזה, בשש וחצי בבוקר כבר מצאתי את עצמי בתדריך לפני משמרת. לא משהו מיוחד, שוב נהלים ושוב מה היה בלילה ומה התוכניות למשמרת, הדבר היחיד שעניין אותי ועבר לי בראש זה רק מתי נסיים ואני אכנס להשלים שעות שינה במיטה. ספי היה ראש משמרת ולשמחתי הייתי מצוות איתו ברכב, יונתן היה 7-2, שזה הצוות השני, יחד עם עוד שני בלשים. מסיימים תדריך, שותים עוד כוס קפה, אחת מני רבות, ויוצאים לרחובות העיר באר שבע.
ברכב ספי, חי ואני, עושים דווארות בשכונה ד' מראים נוכחות ומחפשים דמויות מוכרות, לא משהו מיוחד. לא הספקנו יותר מדי ושמואל עולה מולנו בגל, מבקש שנגיע לקחת מאחד החוקרים צו חיפוש. חוזרים למשרד, לוקחים את הצו, ויוצאים הפעם לכתובת בשכונה ג', על פי הצו אנחנו אמורים למצוא בדירה רכוש גנוב.
אחרי שסגרנו את הדירה מכל הכיוונים, דפקנו על הדלת וצעקנו משטרה. כמו לא מעט מקרים שומעים בבית התרוצצות וכמובן את רעש הורדת המים בשירותים. "כפרה עליך את מה שאני מחפש אי אפשר להוריד בשירותים", צועק ספי בנימה של צחוק לחשוד שמן הסתם החזיק סמים בבית וברגע זה שלח אותם אל מערכת הביוב של באר שבע, מי יודע כמה טונות של סמים ראה הביוב של העיר.
"מה כפרה עליכם, מה אתם רוצים ממני עכשיו", החשוד מחזיר צעקה של מסכן מעבר לדלת. "יאללה, תפתח כבר", דין ודברים והוא פותח את הדלת. מראים לו תעודת שוטר, מציגים לו את הצו ומחפשים. מה שבטוח זה שהבית לא ראה עוזרת בעשור האחרון, דבר שמקשה עלינו את החיפוש, גם הריח הנוראי מסיגריות וגראס לא ממש תורם לאיכות החיים שלי.
למרות כל הבלגן לא עובר הרבה זמן עד שאנחנו מוצאים שרשראות זהב, טבעות, מצלמות ומה לא, בדיוק מרשים למה שמפורט בצו חיפוש שהגיע מן הסתם על בסיס מידע מודיעיני. "מה יש לכם, זה של אישתי והילדים", אומר לנו החשוד בלי בושה. "אין בעיה חמוד, ניקח את כולם לחקירה בתחנה, זה מה שאתה רוצה, להפיל גם את המשפחה שלך יחד איתך", שואל אסי. "תעשו מה שאתם רוצים", עונה וממשיך, "סתם אתם מבזבזים לי את הזמן".
אחרי שמצאנו את הכול מתחילים לסמן את המוצגים ולרשום אותם בצו חיפוש, נותנים עותק ל"לקוח" שעליו הוא חותם ויוצאים חזרה כדי להעביר אותו יחד עם הדברים לחוקר. בנסיעה אלעד מסתכל באחת מהמצלמות הגנובות ומוצא תמונות שנמצאות על כרטיס הזיכרון. "הטמבל לא מחק את התמונות של האנשים שמהם הוא גנב", אמר אלעד בכוונה שישמע, זה מצדו, למרות כל הניסיון המבצעי שלו, הבין את הקטע והתחיל להחליף צבעים. ועדיין, למרות שהבין ברגע זה שהתיק נגדו תפור, הוא המשיך כמובן להכחיש כל קשר לרכוש הגנוב.
דברים שקורים בסוף המשמרת
המשמרת הייתה רגע לפני סיום כשעוד מידע מודיעיני נכנס למערכת. אני מסמס לאישה "לא כדאי לך לחכות לי". דיכאון אבל היא ידעה מה המשמעות של לחיות עם שוטר. במשרדי הבילוש המולה גדולה. כולם מחוברים לטלפון, מירסים ומכשירי קשר. אחרי כמה דקות שמואל מסמן עם הראש וכולם שותקים. "החוליה החברונית יצאה לכיוון באר שבע", הוא מספר לנו. רכז בני מיעוטים קיבל מידע די מרשים שכלל איך הם באים, מתי ואפילו את האזור שבו הם מתכננים לפרוץ. השיטה – לפרוץ לבית וגם לגנוב את הרכב עם המפתחות שהבעלים הישנים שמים בדרך כלל בסלון.
"החברה האלה דפקו לנו רק בחודש האחרון 7 בתים", מספר דורון, רכז מיעוטים. "זה מידע חזק מאוד. הם יגיעו היום כל השמונה בשני רכבים. רכב פג'ארו ונוסף מסוג סקודה כמו של המשטרה. על פי השעת יציאה הם יגיעו לבאר שבע בסביבות חמש אחרי הצהריים. אבל זה יכול להשתנות אולי גם אחרי", מסייג עצמו דורון, אחד הרכזים הטובים שיש במשטרת ישראל.
אנחנו מתארגנים לצוותים וחוליות מעצר. שאול, קצין הבילוש יפקד על הפעולה באופן אישי. ספי יהיה יפקד על צוות שני ושמואל על צוות שלישי. שאול מחליט שלפחות שלושה בלשים יוצבו כתצפיתנים על הבית שהם מתכוונים לפרוץ אליו. "שלא יהיו שום בעיות", אמר שאול. "היום אתם מביאים לי את החוליה הזו. אם זה לא קורה כדאי לכם לברוח רחוק", הוא מסיים, ספק ברצינות ספק בצחוק.
החוליה החברונית פעלה שנתיים, בעיקר בדרום ובממוצע הם פורצים לשלושה-ארבעה בתים בשבוע. הם מגיעים מחברון, חוצים את גדר ההפרדה בלי שום בעיה וגם החזרה לא קשה להם.
אנחנו מתארגנים על ציוד. הפעם הכול יוצא מהארון. האקדחים מוסתרים בחגורות מיוחדות יחד עם האזיקים. אוזניות קשר אל-חוטיות נבדקות ומחולקות לכל הבלשים. המתח מורגש באוויר. "אחחח איזה בלגן הולך להיות היום חגיגה", מכריז אלעד וכולם נכנסים לזה. כולם דרוכים ורציניים. אחרי חלוקת ציוד וציוות מתכנסים לתדריך אחרון לפני יציאה. לאחר מכן עושים תדריך מזורז נוסף בתוך הצוותים.
מסיימים להתארגן ויוצאים זריז לכיוון הווילות של אחת השכונות שאהובה על חברי החוליה. בדרך כבר יוצרים קשר עם בעל הבית שנמצא מחוץ לעיר. סביר להניח שהחוליה החברונית אספה מודיעין על הבית ויודעים שהם מחוץ לעיר.
צוות מעצר ראשון של שבעה בלשים מתמקם בתוך הבית. הם יצטרכו לעצור את הפורצים עצמם. התצפיתנים סוגרים את הרחוב והבית מכל כיוון אפשרי. צוות מעצר נוסף מתמקם ברכב ברחוב סמוך וכך גם אנחנו. זהו, עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה לחכות שהחברונים יגיעו לעיר. ממש לא המתנה פשוטה. יש הרבה מתח באוויר.
חצי שעה אחרי שהתמקמנו דורון מקבל סימן מהמודיע שלו. "החבר'ה בדרך", הוא מודיע לשאול. גם מפקד התחנה מתעדכן במצב ונראה שגם הוא בדרך לאזור. "תנו בראש", נשמעת הקריאה בקשר וכולם נדרכים.
בשעה טובה אנחנו מקבלים את האינדיקציה שהחברה נכנסו לשכונה. "ראשון בתנועה", מכריזים בקשר והכוונה לתצפיתן של החוליה. החבר'ה האלה פועלים כמו יחידת קומנדו, התצפיתן זה בחור בלי עבר פלילי, לרוב, שמחפש אותנו. רק אחרי שהוא מסיים את הסריקה הוא נותן את האות והחוליה יוצאת לעבודה שלשמה הגיעה.
התצפיתן עשה את עבודתו נאמנה. במשך שעה וחצי הבחור סורק את הרחובות המקבילים ואת הרחוב בו נמצאת הדירה שהם רוצים לפרוץ. אבל הוא עושה זאת ללא הצלחה, לא מוצא אותנו. אנחנו צופים עליו. כמובן שהמהלכים מלמדים אותנו שהוא לא בחור תמים שנכנס לשכונה והגיע כדי לפרוץ, החברים שלו בסביבה.
"לכולם שימו לב הבחור שלנו מדבר במירס", מודיע דניאל שנמצא באחת מעמדות התצפית. המשמעות היא שהוא לא איתר אותנו ונתן את האוקיי לחוליה. "שלנו עדיין מדבר במירס ומתמקם בכניסה לרחוב, הוא ממשיך בדיווח. ברור לנו שגם אחרי זה הם עדיין לא יכנסו לרחוב. הם יחכו עוד זמן לא ידוע לראות האם פעולת הדיווח שלו תביא ניידות. "חכמים אבל לא מספיק", אמר חי.
ואז זה קורה. שישה חשודים נכנסים לרחוב בזוגות ודי ברור שהם לא תמימים. הם הולכים ברחוב כאילו בצורה רגילה אבל רואים שהעיניים שלהם רצות לכל הכיוונים. עדיין לא הגיע הזמן לפעול. "חייבים לתפוס אותם על חם. אני מזיין את מי שמפספס", מודיע שאול באופן חגיגי ולכולם ברור שזה לא נאמר סתם. "קבלו, מתחילים להתקרב לבית", מודיעים בקשר. בתוך הבית יש חוליית בילוש שממתינה להם וסביר להניח שעכשיו הם על קוצים.
"לכולם השניים הראשונים בכניסה, הם בכניסה", נאמר בלחישה. "עוד זוג נכנס קבלו עוד זוג נכנס". בסך הכול נכנסו לכיוון הבית ארבעה מחברי החוליה. שניים נוספים הצטרפו לתצפיתן הראשון והתחילו לחפש אותנו או כל ניידת שבמקרה תגיע לאזור. "4-1 מ 7-1, קבל אני בפעילות באזור. שאף ניידת שלך לא תיכנס לפה. זה חשוב". ראש משמרת סיור קיבל את הדיווח ושלח את הניידות הפנויות שיתמקמו ביציאות מהעיר והשכונה. מדובר בפעולה שנועדה לחסום בורחים במקרה שהמעצר ישתבש.
בשלב הזה נראה שהכול עלול לרדת לטמיון – עותק המפתח שהחוליה השיגה היה גרוע, והם הסתבכו עם הדלת. "רק זה היה חסר לנו", אמרתי. אם לא נצליח לתפוס אותם בתוך הבית הסנגור שלהם יטען שהם סתם עברו שם או שמקסימום צריך להרשיע אותם בהסגת גבול. עד כמה שזה נשמע אבסורד רוב הסיכויים שהשופט יקבל את הטיעון הזה וישלח את החבר'ה שמחים וטובים לב לביתם. לא להאמין, אבל כולנו התפללנו שהם יתגברו על הבעיה.
ובאמת השודדים משחקים אותה ומצליחים להיכנס לתוך הבית. זהו, הסיפור שלנו חתום. בתוך שניות אנחנו שומעים צעקות מפנים הבית, "עצור עצור משטרה". ואז נשמעים מבפנים רעשים של חפצים זזים, עפים ונשברים. נראה שהחבר'ה בפנים לא מוותרים ומתנגדים למעצר. גם זה, אגב, הסתיים בתיק תפור לבית משפט.