סמל חדש נצרב השבוע בתודעה העולמית, לאחר הטבח של "הג'וקר", ג'יימס הולמס, בהקרנת הסרט "עלייתו של האביר האפל". כשגופות הנרצחים עדיין דיממו בתוך אולם הקולנוע, נקרעו הסובבים מזעקות הכאב של טום סאליבן, "איפה הבן שלי? מישהו ראה את הבן שלי?", צרח האב הכואב בזמן שגופת בנו, אלכס, שכבה באולם. התמונה של האב פתחה את כל המהדורות והפכה לתמונת השער בכל אתרי האינטרנט והעיתונים ביום שלאחר הטבח. המקרה המזעזע הזכיר לתושבי קולורדו את הטבח בתיכון קולומביין שהתרחש מספר קילומטרים מהמקום והעלה, שוב, את השאלה, למה זה קרה?
כמו רבים לפניו, ג'יימס הולמס היה אדם מוכשר אך מתבודד ונדמה שגם במקרה זה נורות האזהרה היו לזרקורים שהחברה לא ידעה לפענח. הולמס, סטודנט מצטיין לרפואה, חווה ככל הנראה משבר שבהמשך גרם לירידה דרמטית בציונים ובמקביל החל רוכש כמות אדירה של כלי נשק ותחמושת. תהליך של שנה התנקז לטבח קשה בו נהרגו 12 בני אדם ועוד 58 נפצעו.
מאות הרוגים במסעות הרג
הטבח שבקולורדו מצטרף לשורת מקרים גם מחוץ לגבולות ארה"ב. במסע ההרג בבית הספר התיכון אלברטווייל שבעיירה ויננדן שבגרמניה בשנת 2009, רצח נער בן 17 בלבד 12 תלמידים ומורים ובנוסף עוד שלושה עוברי אורח שנקרו בדרכו כאשר נמלט מהזירה. שנה קודם לכן רצח מאטי יוהני סארי מפינלנד 10 מחבריו לכיתה בטרם התאבד. אחד ממקרי הטבח הקשים ביותר התרחש על אדמת ארה"ב כאשר סונג-הוי צ'ו, סטודנט במכללה הטכנית של מדינת וירג'יניה, רצח 32 סטודנטים ומרצים, בהם גם הישראלי לשעבר פרופסור ליביו ליברסקו, לפני שהתאבד גם הוא. במהלך הטבח הזכיר צ'ו את ה"קדושים המעונים כמו אריק ודילן". הוא התכוון לאריק האריס ודילן קלבולד, הרוצחים מתיכון קולמביין שב-1999 טבחו ב-12 תלמידים ומורה. לכל אלה יש להוסיף את הטבח הנורא של 69 בני נוער במחנה הקיץ בנורבגיה ב-2011, ועוד מקרים רבים אחרים, רובם בשטחי ארצות הברית.
"ההסברים לתופעה שונים ומגוונים כשקרוב לוודאי שאותם מבצעים מעורערים בנפשם", הסביר פרופסור דני גימשי, קרימינולוג במסלול האקדמי במכללה למנהל ותת ניצב בדימוס. ואכן, ב-1997, כאשר נתפס קיפ קינקל שרצח בגיל 15 ארבעה אנשים, בהם גם הוריו, הוא לא הפסיק לבכות בחקירה וצעק "הקולות האלה בראש שלי, שיפסיקו". קינקל, אגב, נכנס ל-111 שנות מאסר ללא אפשרות שחרור, זאת על אף הגיל המוקדם בו ביצע את הרצח.
"מצד נשי, יש הרבה מאוד אנשים מעורערים בנפשם שלא מבצעים דברים כאלה", ממשיך פרופ' גמישי. "לכן נשאלת השאלה אז מי כן עושה את זה? ונדמה לי שההסבר הוא בעיקר ברמה החברתית תרבותית, ולאו דווקא ברמה האישית פסיכולוגית. הכוונה שיש לזה הרבה מאוד גורמים שונים שביחד דוחפים אדם לבצע מעשה כזה ולא ניתן להסביר אותו במושגים של פשיעה המבוססת על שיקולים של עלות תועלת".
"החברה המערבית יוצרת רוצחים לא שפויים"
מדבריה של ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה באוניברסיטת בר אילן, אנחנו למדים על ההבדל שיש בין פיגועי טרור שהם משוייכי ארגון, לבין אדם צעיר, תלמיד תיכון או סטודנט שעושה את הטבח. "אנחנו עדים לאיזה שהוא פרופיל התנהגות של הילדים האלה שהוא מקדים. בדרך כלל מדובר בילדים אינטליגנטיים, מאוד שקטים, שנמצאים על הסקאלה של ילדים דחויים. יש כאן הליך לא שפוי של היווצרות תסריט פנימי שמוביל אותם למעשה שהוא תוצר של תכנון מאוד מדוקדק של הדברים".
לדברי פרופסור גימשי, התסריט שמוביל למעשים הוא פרי באושים של החברה המערבית במובן הכוללני של המילה. "החברה יוצרת בידוד ובידול גדול אצל האנשים". לדבריו, בעבר היו גורמים חברתיים שתמכו במעורערים וייצרו סוג של פיקוח בלתי פורמאלי. "זה המשפחה, השבט והכפר שנעלמו ואינם. חלק מבני האדם נמצאים בבידוד דווקא במקום הכי הומה, בידוד סוציולוגי ופסיכולוגי שבו אדם מרגיש שהוא לא זוכה לתמיכה משום גורם. כולל ארגונים שאמורים לתת את המענה, ולא בטוח שמסוגלים, כמו רווחה או מוסדות רפואיים". במילים אחרות, הרבה אנשים מחפשים משמעות לחיים שלהם בחברה שהיא במידה רבה ריקה ממשמעות. החיפושים שלהם נואשים וזה מביא את חלקם לקיצוניות.
פרופסור גימשי מציין את העובדה שאנחנו חיים בחברה קיצונית. "הכל נכון או לא נכון, עשיר או עני, יפה או מכוער. במידה ואתה לא נמצא בצד הנכון אז אתה בהכרח מובל לקצה השני – שם אתה הלוזר. יש פה תחושה של חיים בבדידות מתסכלת וזה לדעתי הדבר המהותי". לדבריו, זו הסיבה שבחברות הפשוטות יותר והמסורתיות יותר אנחנו לא מכירים סוג כזה של פשיעה. "לא מדובר בטרור של המדוכאים נגד החברה. פשוט החברה המערבית יצרה שלא במכוון את האנשים האלה".
לא יודעים לזהות את סימני האזהרה
בכל מקרי הטבח שהיו, ללא יוצא מן הכלל, התברר שהיו סימני אזהרה ובכל פעם מחדש החברה לא ידעה לפענח אותם. "על פי המחקרים ניתן לראות שיש נורות אזהרה. זה לא פועל בוואקום, לא קורה שאדם הוא נורמטיבי ומאוזן ופתאום זה קורה כרעם ביום בהיר. פשוט צריך לדעת לפענח את הסימנים", אומר פרופ' גמישי. ד"ר קגן מוסיפה, "זה לא הליך ספונטני של הגנה עצמית או טרוף מידי, אלא מדובר כאן באיסוף של כלי נשק ועוד כל מיני הליכי תכנון שיושבים על עטיפה של אי שפיות פסיכוטית. יכול להיות שנולדו עם זה והיו סימנים לאורך הדרך ויכול להיות שזה פרץ בגלל טריגר מסוים – זה משתנה מתוקף לתוקף".
אז מדוע בכל פעם מחדש תמרורי האזהרה בולטים רק לאחר מעשי הטבח? כאמור על פי דבריו של פרופסור גימשי, מנגנונים של פיקוח בלתי פורמאלי כמו הורים, משפחה, מורים ומנהיגים קהילתיים כגון שייח'ים ורבנים כמעט שאינם קיימים בחברה המערבית. "הם היו אנשים עם סנסורים רגישים בין היתר לדברים כאלה אז נקטו בפעולות להפחתת הסיכון. היום, את רוב המנגנונים האלה החליפו מנגנונים פורמליים שלא מצליחים לתפקד כמו רווחה, חינוך ורפואה ציבורית. המשפחה, שהייתה מנגנון משמעותי במשך דורות, התפרקה ומחקרים מראים שכשאין אב, אם וסב הילדים בעלי סיכון גבוה יותר להתדרדרות. אותם מנגנונים בלתי פורמליים שהיו גם מנגנוני הכלה הלכו ונעלמו ולכן ישנם מקרים כאלה שלא מזהים את נורות האזהרה בצורה נכונה".
"יש המון הילה סביב הרוצח"
לדברי ד"ר קגן, יכול מאוד להיות שזה גם עניין של נקמה, "לא בטוח שזה המקרה של התוקף בדנוור", היא מציינת. "במקרה האחרון יכול להיות שהייתה כניסה לדמות כשהוא צפה בסרט אז קרה לו משהו שלא קורה לאדם הרגיל. אצל אותם אנשים עם עיוות נפשי מתקבלת תחושת זהות עם הדמות. אבל אצל תלמידים אנחנו רואים הליך של סבל רגשי שיוצר נקמנות ואף גבורה, כלומר אני אראה להם אני אהפוך את עצמי מכלום למשהו מאוד חזק. יש המון הילה סביב הרוצח כי התמונות שלו פתאום מפורסמות בכל העולם והוא הופך מאדם no name ו-no one למישהו מאוד מרכזי בעולם ולא רק בעיירה הקטנה שלו".
בעיה נוספת עליה מצביעים המומחים זה העובדה שאנחנו חיים בחברה שהיא אוטוסטרדת מידע ופועלת על פי תקשורת אלימה. "הכוונה לכל סוגי המדיה, סרטים ואינטרנט", מסביר פרופסור גימשי. "אחד ההסברים שאנחנו נותנים לרוצח סדרתי זה שלעיתים הם פועלים על פי חיקוי ואופנה. כך, לדוגמה, התופעה של הצתה, אחרי שסילמן (משה סילמן ז"ל שהצית עצמו בהפגנה בתל אביב) הצית את עצמו אנחנו רואים פתאום אנשים שמציתים את עצמם וגם בפשיעה כזו אנחנו בפירוש רואים את תופעת החיקוי". לזה מוסיפים המומחים את אחת הנושאים הכאובים בארצות הברית – הזמינות של הנשק. "יש היגד שאומר שאם אקדח נמצא במערכה הראשונה של המחזה בסוף הוא ירה. כשאנשים מצטיידים בכלי נשק באיזה שהוא שלב הם יפעילו אותו".
חייבים לצמצם את האגו
נדמה כי בחברה המערבית האגו הפך לשולט וישנה תחושה שבאלימות אתה משיג דברים ובאלימות רבה יותר אתה משיג דברים רבים יותר. אנחנו מעודדים אנשים ל"תוקפנות" לגיטימית בספורט, לימודים ובאומנות בכדי להשיג אפילו את עצמך. כאשר מעודדים אותך לתוקפנות מצד אחד ומצד שני אלימות הופכת לדבר שבאמצעותו משיגים דברים אז יש כאלה התפרצויות. די ברור שישנו צורך בשינוי חברתי מהותי בכדי להפחית את התופעה.
"האגו האנושי חושב שמגיע לי עוד, לא צריך, מגיע!", מסביר פרופסור גמישי. "לכן בחברה הבודהיסטית עשו מאמצים רבים להפחית את האגו האנושי עד כמה שניתן ולהפסיק עם הגישה המאוד קפיטליסטית של צרכנות יתר. צריך שינוי מאוד משמעותי בתפיסת היסוד של מי אני כבן אדם, מי אני מול החברה והמשפחה כשהכיוון צריך להיות צמצום האגו".
"טבח כזה יכול לקרות גם בישראל"
שני המומחים שהתראיינו לכתבה קבעו בצורה נחרצת שטבח כזה יכול לקרות גם בישראל. "אם נבדוק את התנאים החברתיים, תרבותיים סוציולוגיים בהחלט זה יכול להיות", קבע פרופסור גימשי. "אנחנו חברה שמובילה אנשים לקיצוניות שמנגנוניה הבלתי פורמליים נשחקו ונעלמו במהלך השנים מבלי שנבנו מנגנונים לאנשים בלתי יציבים". לדברי ד"ר קגן הנשק אמנם אינו נפוץ כמו בארה"ב, שם כל אחד יכול לקנות רובה סער בסניף וולמארט המקומי, אבל "גם פה בארץ יש המון מקרי רצח של ילדים על אותו רקע. אנחנו לא רואים כניסה לבתי ספר וריסוס עם תת מקלע אבל זה משהו שבהחלט יכול לקרות גם בארץ".