אין תמונה
אדוארד נורטון מרביץ לעצמו ב"מועדון קרב"

אתה בטח זוכר את הסצנה: אדוארד נורטון נכנס לאטרף ומשחית את הפנים של מישהו שעד לאותו רגע היה בלונדיני עם פרצוף יפה. אחלה סצנה. אחלה סרט. צ'אק פלניוק – שכתב את פייט קלאב – ידע מה הוא עושה: אחרי הכול, לראות מישהו נכנס במישהו אחר בלי שום עכבות גורם לנו התרגשות כמעט זהה לזו שאנחנו מקבלים מפורנו. יכול להיות שתגיד שזה שאפילו טוב יותר מלראות שתי בנות מתאבקות בעירום בבוץ. חתיכת חולה שכמותך.

לחובבי ההרד-קור, הקונספט הזה הופך להיות אפילו טוב יותר כשמדובר באנשים אמיתיים שחוטפים מכות אמיתיות. מה זה מכות אמיתיות? זה שני חבר'ה שגדלו ברחוב מתרסקים אחד על השני בהסכמה מלאה, בלי חוקים ובלי שופטים. זה אפים מדממים, עצמות שבורות ואנשים חסרי הכרה שממשיכים לחטוף בעיטות בראש עד ששומעים שמשהו נשבר. וכל זה בזמן שהמצלמה פועלת נון-סטופ, במיוחד בשבילך.

לפיאסטת האלימות הזאת קוראים Felony Fights, או קרבות עבריינים. זה קורה בארה"ב (אבל מצולם במקסיקו מטעמים חוקיים), וההבדל מפייט-קלאב הוא שפה לא נלחמים אנשי עסקים משועממים, אלא אסירים לשעבר שמתגעגעים לימים האלימים של פעם. ויש עוד הבדל אחד מרכזי: זוכר את החוק ההוא מפייט-קלאב? "אם מישהו אומר לעצור, או לא יכול יותר להילחם, הקרב נגמר". אז ב-Felony Fights לא שמעו על החוק הזה. אתה יכול להגיד לעצור כמה פעמים שתרצה, אבל עדיין ירסקו לך את הפנים.

ההגדרה מתוך האתר שלהם היא כזאת: "קרב פיזי בין פושעים מורשעים שריצו עונש מאסר על פשעים אלימים באופן בלתי רגיל; הם מתאספים יחד במקומות תת קרקעיים מתוך כוונה לפגוע ולשלוט ביריביהם תוך כדי שימוש בכוח בעזרת מהלומות או נשקים". אז נכון, המקומות התת קרקעיים הם לפעמים פרדס תחת כיפת השמיים. אבל חוץ מזה הכל נכון. 

איך זה התחיל

אנשים אהבו לראות אנשים אחרים נלחמים מאז ומעולם. ברומא של ימי הביניים גלדיאטורים הרגו זה את זה וזה היה בסדר גמור. היום יש לנו את ה-UFC –Ultimate Fighting Championship – שזו תחרות בין גברים שמתמחים ב-MMA. בעברית ולמי שלא ישן עם סכין מתחת לכרית, MMA או Mixed Martial Arts זה שילוב של אגרוף, האבקות, גוג'יטסו ואומניות לחימה אחרות. משהו כמו משחק המחשב סטריט פייטר, רק בלי יפניות עם קוקיות שיודעות לעשות קסמים.

הפוליטיקאים האמריקאים לא ממש אהבו את הספורט הזה כשהוא התחיל ב-1993. מישהו שם חשב שזה לא הגיוני שבני אדם יתנפלו אחד על השני כמו חיות. הקהל לא חשב ככה, ותוך זמן קצר התחרות הזאת הפכה להיות יותר נצפית ויותר רווחית מאגרוף והאבקות. מה שכן, חלק מהקסם באלימות הזאת נעלם ברגע שזה הפך להיות כל-כך חוקי וממוסחר. בשלב הזה יצאו מתוך ה-UFC סוגי קרבות אחרים, חוקיים קצת פחות ואלימים הרבה יותר. מתוך אלו, Felony Fights הוא האקסטרימי, האלים והנצפה ביותר.

איך זה עובד

מייקל לינץ', המייסד של Felony Fights ואסיר לשעבר בעצמו, אמר בראיון לניו-יורק טיימס במרץ 2008 שכל ברנש יכול להתאמן במכון כושר לנצח, אבל הוא עדיין לא ידע מה לעשות כשמישהו נושך לו את הפנים. העבריינים שנלחמים אצל לינץ' יודעים. הם נושכים בחזרה, או שהם פשוט מתמוטטים וסופגים זעזוע מוח. הכול מקובל בקרבות האלה. נשקים. שני לוחמים נגד אחד. שתי נשים נגד גבר. נשיכות. וגם תרגיל שנקרא "קרס הדג", שבו אתה מכניס אצבע לפה של היריב וקורע לו את הלחי.

כדי שכל העסק הזה יהיה חוקי, הקרבות מצולמים במקסיקו והלוחמים לא מקבלים כסף – או כך לפחות לדברי לינץ'. כדי לראות את הקרבות אפשר לקנות את הדי.וי.די, או פשוט להיכנס לאתרים הנכונים. בסרטים רואים את הקרבות, את הלוחמים מדברים קצת, וגם כוכבות פורנו מחזיקות רובים וחושפות חזה. "סקס ואלימות מוכרים", אומר לינץ'. ובמקרה הזה, אלימות יותר מסקס.

תחליט אתה אם זה עושה לך את זה

אין תמונה
פושעים לשעבר מחרחרים ויורקים דם. Felony Fights

בסרט השני של Felony Fights נלחמים שני אסירים לשעבר, אחד בשם מיגואל אלברז, ואחד בשם טומי. הקרב קצר. שניהם מנסים לרסק זה את פניו של זה עם אגרופים, אלברז מנחית אחד חזק, וטומי מתמוטט. ב-UFC, זה היה נגמר פה. אבל מה שקורה ב-Felony Fights הוא שאלברז מזנק על היריב מחוסר ההכרה שלו ומנחית עליו עוד חמישה אגרופים לראש. וזה עדיין לא נגמר. אלברז – גבר גדל גוף – קופץ, מקפל את הרגליים ומנחית את הברך שלו על הפנים של טומי. פעמיים. זה מפסיק רק כשלינץ' מתערב. המצלמה מתקרבת לפנים של טומי, שמחרחר ונאבק לנשום, ודם זורם בחופשיות מהסנטר שלו.

רוב מי שצופה בחלק הראשון של הסרטון, עד לקטע שטומי מחרחר, די בטוח שהבחור גמור. מרוסק. גוסס. אבל הוא לא – הוא קם על הרגליים אחר-כך, ומסתבר שהנזק מסתכם בלסת סדוקה, שישה תפרים וסדק נוסף בארובת העין. בסוף הסרט טומי מצליח להישיר מבט מזוגג למצלמה ולהכריז שהוא מייצג את Felony Fights.

בשורה התחתונה

כנראה שהסוד של Felony Fights הוא פשוט למדי: כשאתה מתחיל לראות את זה, אתה גם רוצה לראות איך זה נגמר. העניין הוא שזה נגמר בדרך כלל עם הרבה פחות פרוטכניקה ואפקטים ממה שרואים בסרטים. אז למרות שאין כמו מכות, במקרה הזה אולי בכל זאת נעדיף לראות את בראד פיט דופק ראש של שחקן אחר ברצפה, ולא מישהו שתוך שניות הופך לעיסה מדממת. או שאולי לא. תחליט אתה.