אלו מכם שעקבו אחר עונת המופת הראשונה של סדרת הטלוויזיה "נמלטים" (Prison Break), בוודאי זוכרים את הפרקים הראשונים בהם מייקל סקופילד בודק בדיוק איזה פשע יכניס אותו לאותו כלא עם אחיו.
הדבר אינו רחוק מהמציאות. לכל בית סוהר בעולם יש יעוד משלו, ואוכלוסיה ספציפית אותה הוא אמור להכיל – ובעוד שעבריינים קטנים נשלחים לרוב לבתי סוהר שיקומיים על מנת שלא יחזרו לשם, עבריינים אחרים נשלחים לבתי כלא הרבה פחות סימפטיים, כאלו שיכולים להניע אותך מלבצע פשע רק על מנת שלא תגיע לשם. בתי כלא שמהם כבר לא חוזרים.
אספנו עבורכם חמישה בתי כלא מהמפחידים בעולם, כאלו ששמם הולך לפניהם כגיהינום על פני האדמה – רק כדי להזכיר שיש מקומות שבהם באמת כדאי לשמור על החוק.
La Sante, צרפת: אונס, התעללות וחולדות
בית-הכלא הצרפתי הזה מייצג את האירוניה בהתגלמותה – מלבד אסירים, שוכנים בין קירות הבטון גם מאות חולדות וכינים ועשרות אסירים שנמצאים על סף אובדן השפיות, וכל זה במתקן כליאה שפירוש שמו הוא "בריאות". בבית הסוהר הזה טובת האסירים נמצאת אי-שם בתחתית רשימת הדאגות של המנהל והסוהרים, ומקרי אונס והתעללות בין המורשעים הן שגרתיות לחלוטין. לאור המציאות העגומה הזו, לא מפתיע לגלות ש- La Sante "מתפאר" בלא פחות מ-122 מקרי התאבדות בשנת 2002, ו-73 מקרים בחצי הראשון של 2003, ומספר רב יותר של אסירים שלקו בדיכאון קליני עקב תנאי השהות במקום.
תדמור, סוריה: טבח ללא סיבה
אם בימים אלו מפתיע את מישהו מכם לגלות שבסוריה לא ממש מקפידים על זכויות אדם באופן שוטף, רק תנסו לדמיין מה קורה בין כותלי בתי הכלא שלהם. בעצם, למה שתדמיינו? אתם יכולים פשוט לקרוא את סיפורו של כלא תדמור, מקום כל כך מזעזע שקשה להאמין שהוא קיים באמת ותמים.
הסוהרים בתדמור מתעללים ומרעיבים את האסירים על בסיס יומי, והדבר מגיע גם למצב בו הם קוטעים את איבריהם של האסירים תוך שימוש בגרזנים. סיפור הזוועה המפורסם ביותר בבית-הכלא הזה קרה בשנת 1980, כאשר יום אחרי ניסיון התנקשות כושל בנשיא סוריה דאז, חאפז אל-אסד, נכנסו כוחות חמושים אל תוך הכלא וטבחו במאות אסירים. למה? לא ברור. הבעיה שגם לאף אחד לא באמת היה אכפת.
אלקטרז, ארה"ב: אסור לדבר, אי אפשר לברוח
ככל הנראה מדובר באחד מבתי הכלא המפורסמים ביותר בעולם, ולא בגלל שהוא זכה בתחרות עיצוב. אלו מכם שראו סרטים בהם בית הסוהר הזה משתתף (הבריחה מאלקטרז, רצח ממדרגה ראשונה) בוודאי יזועזעו לשמוע שהמציאות בין כותלי הכלא הייתה הרבה יותר גרועה.
נתחיל עם זה שבאמת לא הייתה שום גישה לאי – עד כדי כך שלמעשה על האי התגוררו גם הסוהרים ומשפחותיהם. נמשיך עם העובדה שבאמת היה בלתי אפשרי לברוח משם (36 אסירים ניסו להימלט, ואיש מהם לא הצליח) ונסיים עם מדיניות השקט שנכפתה על האסירים: בשנים הראשונות של אלקטרז מנהל הכלא אסר על האסירים לדבר, והיה עליהם לבצע הכול בשקט מוחלט. מספרים שזו הייתה המדיניות הקשה ביותר בכלא, והיא גרמה לאסירים רבים לצאת מדעתם. אם נוסיף לכל זה גם שגרת יום נוקשה במיוחד, לא נופתע לגלות שאסירים רבים שמחים שמתקן הכליאה המפורסם נסגר, ומשמש היום כמוזיאון.
גיטאראמה, רואנדה: האסירים עומדים כל היום
בבית הכלא הלא כל כך מוכר הזה החליטו לבדוק גרסה אחרת של השאלה "כמה פילים אפשר להכניס למכונית קטנה?". בית הסוהר האפריקאי מאכלס כמעט פי 12 יותר אסירים ממה שהוא באמת מסוגל להכיל, וגורם לכך שרוב האסירים מעבירים את זמנם שם בעמידה, וכתוצאה מכך לרבים מתפתחים נמקים בכפות הרגליים. לאלו בעלי המזל מביניהם ינשרו אצבעות הרגליים לאחת שישחירו וייצאו מכלל שימוש, אלו עם פחות מזל יעברו כריתת איברים קצת יותר רצינית. לכל זה אפשר להוסיף גם רעב כבד שגורם לכך שאסירים רבים נאלצים לנגוס בבשרם של אסירים אחרים על מנת לשרוד, וקבלנו עוד מקום על גבי הפלנטה שתעדיפו להתרחק ממנו.
מחנה 22, צפון-קוריאה: ניסויים והתעללות באסירים
מחנה 22 משמש בית כלא לאסירים פוליטיים בצפון קוריאה, ונמצאים בו גברים, נשים, ילדים וכל דבר אחר שמסוגל לנשום בכוחות עצמו והמשטר חושב שייצא נגדו. את הסוהרים בבית הכלא הזה מלמדים שהאסירים הם תת אנושיים, ועל כן אין להם כל זכויות (לא שלשאר האזרחים במדינה יש כל כך הרבה זכויות גם ככה). אחת ההתעללויות המוכרות יותר במחנה 22 היא איסור על נשים בעת לידה לצעוק, אחרת השומרים יכו אותה עד שתשתוק. זה לא נגמר כאן – גם לתינוק שנולד אסור לבכות, והיה ויצעק, השומרים יחנקו אותו או ישכיבו אותו על הרצפה עם הפנים למטה עד שיפסיק. האסירים לא רק עוברים התעללות ברוטאלית, אלא גם עורכים בהם ניסויים שגובלים בחוסר אנושיות, וקיימים דיווחים לפיהם בין 1,000 ל-2,000 איש מוצאים את מותם בין גדרות בית הסוהר בכל שנה.