ג'וסף בנבידז חוגג ניצחון ב-UFC (צילום: Mark Kolbe, GettyImages IL)
האמריקאים התאהבו ראשונים - העולם מיד אח"כ. לוחם UFC שואג את רגע הניצחון | צילום: Mark Kolbe, GettyImages IL

אין ספק ששנת 2012 היא שנת הפריצה הגדולה של ליגת ה-UFC, הליגה האמריקאית היוקרתית לספורט הזירה MMA. תחרות הלחימה המשולבת כבשה את העולם בסערה תוך כדי שהיא מכניסה נוקאאוט אכזרי לסצנת האגרוף המסורתית הרדומה, בתקשורת האמריקאית מגדירים את התופעה "ענף הספורט שנמצא בצמיחה הכי גדולה בעולם", ומנכ"ל הליגה דיינה וויט (Dana White) הפך לאחד האנשים הכי עסוקים בעולם.

נכון להיום, חצי מיליארד אנשים משלמים כדי לצפות בקרבות ה-UFC ברחבי העולם, ועתה, לאחר שנחתם החוזה החדש של UFC עם רשת הטלוויזיה הבינלאומית פוקס, הספורט השנוי במחלוקת הולך להיכנס לכל בית באמריקה. ואם זה לא מספיק, לאחרונה ממשלת אבו דאבי (הידועה בחיבתה ההיסטורית לספורט ההאבקות), החליטה לקנות עשרה אחוז מהליגה ולקבל את המקומות הכי טובים באולם. כל אלה מראים את הכיוון הכללי של קרבות הזירה– למעלה, ובגדול.

תחילת הדרך: מי מוכן לחטוף ממשפחת גרייסי?

איזה שיטת לחימה הכי טובה בעולם? זאת שאלה יחסית מסובכת, שנראה כמו לקוחה מעלילה מופרכת של סרט קונג פו טיפוסי, אבל המציאות מסעירה הרבה יותר. כמו כל סיפור טוב מעולם הלחימה, הסיפור של ליגת הקרבות היוקרתית ביותר בעולם מתחיל באמן גיאוג'וטסו יפני וצנום. מדובר בבחור בשם מיטסויו מאדה, שהחליט להגר לברזיל ב-1915 כדי להטיף את תורתו הקטלנית למשפחה עצבנית במיוחד, משפחת גרייסי האגדית. המשפחה הקשוחה לקחה את התורה של מאדה ושדרגה את השיטה העתיקה לדרגת אומנות, עם דגש בעבודת קרקע וחניקות.

במצוות זקן השבט, משפחת גרייסי החלה במנהג המשפחתי השנוי במחלוקת: פורצים באמצע שיעור לדוג'ו של מורים ידועים וקשוחים ומזמינים אותם לקרב מצולם, במצלמה ביתית, כדי להוכיח מי הכי חזק. אחרי שהם ניגבו את הרצפה עם כל ברזיל הם הפכו לגיבורים לאומיים. הקמפיין המצליח להוכחת עליונות שיטתם מותג ופורסם כ"ג'יו ג'יטסו גרייסי", או "ג'יו ג'יטסו ברזילאי". BJJ.

כשברזיל התרוקנה מאנשים שהיו מוכנים לחטוף מהגרייסים, המשפחה החליטה לארגן אליפות עולם פתוחה בארה"ב, כדי להוכיח שמי שיש לו הכי גדול בברזיל, יש לו את הכי גדול בעולם. וכך, בשנת 1993 התכנסו לראשונה בארה"ב לוחמים קשוחים במגוון שיטות וסגנונות: קראטה, האבקות, אגרוף תאילנדי וג'ודו במטרה לבדוק: מי הכי חזק. זה היה למעשה פרומו ל-UFC המודרני, והוא היווה את יריית הפתיחה לענף הספורט הכי מלהיב שקם בשנים האחרונות.

מי היה מספיק אידיוט בשביל להיכנס לזירה עם האחים גרייסי? לא מעט טיפוסים. אמנויות לחימה הן עניין של אגו ויוקרה ובתחילת שנות ה-90 ארצות הברית הייתה מפוצצת במורים אסייתים ביבוא אישי, כאלה שלא נתנו לכמה ברזילאים לקחת את כתר אמנויות הלחימה מהידיים שלהם בכזאת קלות.

החוקים: בלי אצבעות בעיניים. זהו בערך

מרטין קמפן נגד ת'יאגו אלבס - UFC (צילום: Mark Kolbe, GettyImages IL)
דם לא חסר, אבל זה לא ספורט מסוכן כמו שנראה לכם. UFC | צילום: Mark Kolbe, GettyImages IL

החוקים של ה- UFC בתחילת דרכו היו פשוטים: לא לנשוך, לא למשוך בשיער ולא להכניס אצבעות לעיניים. חוץ מזה הכול הלך: נגיחות, מרפקים, בעיטות, חניקות - והמנצח הוא זה שמצליח לעמוד אחרי ארבעה קרבות טורניר רצופים. לא הייתה קטגוריות משקל. הלוחמים לא חולקו לפי שיטות לחימה. בתחרויות הראשונות יכולת לראות לוחם סומו ענק מיפן מפסיד לאמן קרטה גמד ממקסיקו, מתאבק יווני-רומי שמפרק את הצוואר לאלוף אגרוף ואת אלוף ה-UFC הראשון, רויס גרייסי, האח הכי צנום והכי חלש במשפחה, שמחסל (בעיקר בחניקות רגליים) כל מוטאנט או פריק במשקל 160 קילו שהעמידו מולו.

אקשן מטורף לעומת אגרוף מסורתי, קרבות קצרים וכמויות דם שלא מביישות סרט אימה, הפכו את ליגת ספורט הלחימה המשולבת UFC לסיפור הצלחה בינלאומי. העשירים והמפורסמים של אמצע המאה הקודמת לקחו את הזונות והסיגרים שלהם לקרבות אגרוף מכורים, ואילו האליטה של שנות האלפיים מצאה את עצמה מרותקת ללוחמים החדשים, ממש כמו האזרחים הטובים בקולוסאום של רומא העתיקה.

כדי לשמור על בריאות הלוחמים וכדי להיכנס לטלוויזיה - החוקים הוקשחו: פתאום אסור היה לנגוח ביריב שלך, והוכנסו קטגוריות של משקל, זמן לסיבובים, שופטים וניקוד. בינתיים, כל הלוחמים שנמאס להם להפסיד לברזילאים קטנים התחילו ללמוד ג'יו ג'יטסו ברזילאי, להתחזק באגרוף תאילנדי, לשפר את יכולות ההאבקות הקלאסית שלהם ולתרגל הטלות ג'ודו ומכות קרטה. תוך שני עשורים, הלוחמים גיבשו מסקנה פשוטה: אם אתה רוצה להיות אלוף העולם, כדאי שתדע כמה שיותר שיטות שונות, כלומר MMA – Mixed Martial Arts.

הכסף עבר מהאגרוף ל-UFC

וכך, לאורך השנים, התחיל הכסף הגדול לזלוג מספורט האגרוף – שסובל בשנים האחרונות מיחסי ציבור גרועים ביותר, הכוללים הטיית קרבות לצורכי הימורים, מאפיה, נשיכות וחלקים נוספים מהמורשת המפוקפקת של מייק טייסון – ל-UFC. אלופי העולם באים בעיקר ממקסיקו (שזה לא ממש מעניין את האמריקאי הממוצע) וזירת הלחימה החדשה היא אכזרית ומבדרת באותה מידה, עם חוקים פשוטים וגיבורי תרבות חדשים.

אבל המחוקק השמרן והרפובליקאי של שנת 1996 ממש לא אהב דם ונאסר לקיים קרבות חופשיים ברב המדינות בארה"ב. המעריצים החלו להילחם על זכותם. אזכור ה- UFC בפרקים של סיינפלד, לובי רציני עם הרבה כסף ועוד עשרות סלבים אמריקאים שנצפו מלקקים טיפות דם וזיעה מול הזירה, עשו את שלהם: הספורט חזר לפעול בארה"ב ובגדול. 250 לוחמי ה-UFC חתומים בחוזים נפוחים של 5 ספרות לפחות ובכל שבועיים נערך בחלק אחר של העולם ערב קרבות יוקרתי.

בניגוד לספורט האגרוף הוותיק, שרבים וטובים מהאלופים שלו באו ממש מהרחוב והאגרוף היווה עבורם קרש הצלה כלכלי, אלופי ה- UFC באים מרקע אחר לגמרי. רובם הגדול של לוחמי ה-UFC הם בוגרי אוניברסיטאות ובעלי תארים אקדמאים. הסיבה המרכזית היא ההאבקות החופשית, ספורט אמריקאי מסורתי שמקבל המון כבוד במכללות ובאוניברסיטאות. אותם לוחמים אינטליגנטים (עם מלגת ספורט כבדה ופינוקים) שמייצגים את האוניברסיטה בתחרויות יוקרתיות, מקבלים מומחיות בשקילות ושמירת משקל, הם מגיעים גם לאולימפיאדה וכדי לא לפרוש בשיא ולא להשתעמם הם לומדים קצת BJJ, משפרים את הבעיטות, עולים לזירה ומפרקים את כל הלוחמים שאין להם בגרות.

המפרסמים בארה"ב קלטו את הלוחמים האינטלקטואלים בזרועות פתוחות. הצבא האמריקאי השבוז משתמש בהם בפרסומות, כדי להעלות את המוראל ולגיוס לוחמים ליחידות העילית. הספורטאים הרהוטים ומרשימים נותנים שואו אמריקאני ומתראיינים עם חיוך ומבטא נכון, הזירה המתומנת ממותגת מכל כיוון ואפילו הטוסיק השרירי של הלוחמים מהווה שטח פרסום לגיטימי לאתרי אינטרנט ומוצרי תזונה.

מפעל כלכלי חוצה יבשות והפתעה: עדיין אין הימורים

דימיטריוס ג'ונסון נגד איאן מק'קל - UFC (צילום: Mark Kolbe, GettyImages IL)
קרב MMA יכול להסתיים עם בעיטה לראש תוך 15 שניות | צילום: Mark Kolbe, GettyImages IL

לדנה ווייט, מנכ"ל ליגת ה- UFC ולחברת האם ZUFFA, יש אווז שמטיל פנסים בעיניים בצורת ביצי זהב והוא יודע את זה. שילוב לוחמים בינלאומיים מיפן, רוסיה, קוריאה, אנגליה, סין וגרמניה הפך את הקרבות למפעל כלכלי חוצה יבשות, עם חצי מיליארד צופי VOD.

הכניסה של ליגת הקרבות האמריקאית UFC אל רשת פוקס הבינלאומית היא בעצם ההכרה הסופית בלגיטימציה של הספורט החדש. למיליוני הצופים הנרגשים ברחבי העולם, זוהי בשורה מאד משמחת שתכניס לכל בית באמריקה ובעולם את הדרמה הספורטיבית החדשה - לוחמים אתלטיים וחטובים ברמה אולימפית, חובטים וחונקים אחד את השני כמעט עד המוות - השופט מכריז על מנצח ובהתאם לרוח התקופה, הלוחמים מתחבקים ומתנשקים כמו זוג אוהבים.

בעוד שעולם האגרוף ידוע לשמצה בתעשיית ההימורים שהפתחתה סביבו (כולנו ראינו עשרות סרטים שנעשו על קרבות אגרוף מכורים בשילוב המאפייה האיטלקית), ב-UFC עדיין אין סיפורים מסוג זה. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל, אבל אולי זה בגלל שהספורט עדיין צעיר. פעילות של הימורים על לוחמים באתרי אינטרנט אסורים קיימים כמו בכל ספורט, אבל המהמרים הכבדים וארגוני הפשע מעדיפים להשקיע את כספם בקרבות לא חוקיים, בלי כפפות ובלי שופט, בסגנון הסרטים של ואן דאם.

הביקורת: האם מדובר בספורט מסוכן מדי?

כמו בכל חגיגה טובה בעולם, תמיד יהיו אלה שירצו להרוס אותה, והכוונה במקרה של ה-UFC היא לגופים השמרנים בארה"ב. אפשר, אולי להבין אותם; בכל זאת מדובר בספורט מדמם ומסוכן, ועיקר ההתנגדות לספורט הזירה החדש נובעת מהברוטאליות האדירה שפורצת בקרב. השמרנים מביעים דאגה לשלום הספורטאים ומנסים לשכנע את כל מי שמוכן להקשיב שמדובר בספורט מסוכן לבריאות.

אז נכון, זה לא טניס שולחן אבל המספרים מראים ש-MMA הרבה פחות מסוכן במונחים של פציעות קשות ומוות מספורט הרכיבה על אופני כביש, למשל. מה שהשמרנים לא קולטים הוא שדווקא ספורט האגרוף המסורתי הוא הרבה יותר מסוכן ללוחמים: 15 סיבובים של מכות בראש, דם, ספירות וכפפות פטיש - זה נזק לטווח ארוך (תשאלו את טייסון ומוחמד עלי). לעומת זאת בקרב UFC, מכה אחת טובה לראש והקרב נגמר, השופט מפסיק את הקרב בשנייה שיש סכנה לבריאות הלוחמים. כל הסצנה של גורילות מטושטשות ומקיזות דם שמתנדנדות בכבדות אחת מול השנייה במשך 45 דקות, נגמר. קרב MMA יכול להסתיים עם בעיטה לראש תוך 15 שניות. זה קצב אחר. זאת הנאה מודרנית, מהירה, אינסטנט.

ישראל מצטרפת לטירוף

בישראל, מדינה אגרסיבית ואלימה, הספורט המלהיב מתקדם בצעדי ענק. פעמיים שלוש בשנה נערכים קרבות MMA איכותיים במסגרת ליגת הקרבות הישראלית IWC – דוג פייט. הלוחמים הישראליים המוכשרים למדו לשלב ולמזג באהבה את לחימת הקרקע BJJ החדשה עם עשרות שנים של ידע וניסיון בעולם האגרוף התאילנדי וקרבות מגע מלא (מהסוג החביב על כוחות הביטחון). הקרבות משודרים בערוץ אגו טוטאל ומי שקונה כרטיס ובא לאירוע, יכול ללחוץ יד ולהצטלם עם הלוחמים האמיצים.

דור העתיד של הלוחמים הישראליים, ילדים ובני נוער קשוחים, גדלים ומתפתחים ישירות אל המציאות החדשה שיצרה תחרות ה- UFC. ההזדמנות לבחון "על אמת" את כישורי הלחימה של שיטות שונות בזירה אחת, עושה רק טוב לענף ומסלקת חאפרים ומדריכים הזויים שאוהבים בעיקר לדבר. השיחות וההתנצחויות לגבי השאלה: למי יש מורה טוב יותר ואיזה שיטת לחימה טובה יותר, הפכו למדע מדויק עם תשובות מוחלטות. ליגת הקרבות לילדים ונוער בישראל OFL מפתחת את לוחמי העתיד הישראליים בהתאם לערכי הספורט והכבוד של הסמוראים הקדמונים ולפי התצוגה המרשימה בתחרות האחרונה, מתקרב היום שבו ישראלי ישתתף באליפות ה- UFC. אוססס.

 >> רסלינג ישראלי: הולכים מכות בשביל הכיף