ב-27 לספטמבר, 1969, על אי קטן באגם בריאסה הכחול, תחת שמש נעימה נדקרו בריאן הרטנל וססיליה שפרד על ידי אדם לבוש בגדי מוציא להורג עם ברדס מרובע לראשו. ססיליה לא שרדה את הלילה ומתה בדרכה לבית החולים ובריאן הרטנל נותר היחיד לספר את סיפור המפגש שלהם עם הרוצח שכינה את עצמו הזודיאק.
בין ה-20 לדצמבר 1968 ועד ל-11 באוקטובר 1969 רצח הזודיאק חמישה אנשים וניסה לרצוח שניים נוספים ששרדו את המתקפה האכזרית שלו. למרות שהיה זה מספר קטן מאוד של אנשים, הזודיאק הצליח להישאר אחת הדמויות שטורדים את מנוחתה של סן פרנסיסקו ואת צפון קליפורניה עד היום הזה. למרות שמספר חשודים סומנו לאורך השנים איש מעולם לא הובא לדין ואף אחד מכיווני החקירה לא הניב פרי. הזודיאק נותר דמות מאיימת ומסויטת בחלומותיהם של כל המעורבים בחקירה.
יחסי הציבור המוצפנים של הזודיאק
האפקטיביות של הזודיאק כאיום נבעה לא רק מהרציחות עצמן אלא מיחסי הציבור שעשה לעצמו בדמות מכתבים ששלח לעיתונות, למשטרה ולאנשים פרטיים. ארבעה מתוך המכתבים האלו נכתבו בצופן כאשר רק מכתב אחד פוענח – המכתב הראשון שנשלח ב-1 לאוגוסט 1969.
במכתב זה הרוצח לא נתן שום רמז לגבי זהותו, וכתב שהוא דורש שאת המכתב יפרסמו בעמוד הראשי של העיתון. המכתב טען שהוא נשלח מהאיש שרצח את בטי ג'נסן ודיוויס פאראדיי ב-20 לדצמבר 1968, רצח את דרלין פרין ופצע אנושות את מייקל מאז'ו ב-5 ביולי 1969.
המכתב פורסם. הסיבה? המשטרה חששה שהרוצח המסתורי יגשים איום שהיה במכתב: במידה והמכתבים לא יפורסמו הוא ירצח במהלך סוף השבוע אנשים ברחוב ויסיים רק לאחר תריסר קורבנות. גם המכתבים האחרים פורסמו, והמשטרה פרסמה הודעה שהיא אינה בטוחה שהרוצח הוא אכן האיש ששלח את המכתבים, ודרשה שהוא ישלח מידע שרק הוא והשוטרים יודעים לגבי הרצח.
ב-7 לאוגוסט הגיע מכתב שכלל בתוכו את מה שהשוטרים ביקשו - והיה זה במכתב הזה שהרוצח הזדהה בכינוי הזודיאק (גלגל המזלות).יום לאחר מכן, נשלח מכתב נוסף – אבל בשפת סימנים:
408 פוענחו הסמלים פוענחו על ידי זוג מסלינאס קליפורניה, וזו הייתה לשונו:
"אני אוהב להרוג אנשים מאחר וזה הרבה יותר כיף מאשר להרוג חיות בר ביער כמשחק בכלל שהאדם הוא החיה המסוכנת ביותר שניתן להרוג הדבר מעניק לי את החוויה המרגשת ביותר זו חוויה טובה יותר מלשחרר את המטען שבביצים שלך עם בחורה הדבר הטוב ביותר הוא שכאשר אמות אני איוולד מחדש בגן עדן וכל אלו שרצחתי יהיו העבדים שלי אני לא אתן לכם את השם שלי כי אם אעשה את זה אתם תנסו להאט אותי או לעצור אותי מלאסוף את העבדים שלי לחיי הנצח שלי"
בסוף המכתב נותרו האותיות EBEORIETEMETHHPITI ואיש לא יודע מה משמעותן. הזודיאק לא השאיר את שמו או כל רמז אמיתי שיוביל לגלות דבר לגביו. שלושת מכתבי הקוד הבאים נשלחו בנובמבר אך מעולם לא פוענחו, אבל הקוד הראשון הספיק לחוקרים כדי להעלות מספר תיאוריות שהובילו אותם למספר חשודים.
קצה החוט שלא הוביל לשום מקום
הרמז הראשון של החוקרים היה טמון במשפט "האדם הוא החיה המסוכנת ביותר". המשפט הזה, בתוספת האמירה לגבי ציד חיות ומשחק – והעדות של בריאן הרטנל על התלבושת השחורה של הרוצח – הובילו את החוקרים לחשוב על הדמות הראשית בסיפור קצר וסרט קולנוע בשם "המשחק המסוכן ביותר". בסרט, רוזן מטורף שמאס בציד חיות מתחיל לצוד בני אדם להנאתו כשהוא לבוש בבגד דומה מאוד לזה שתיאר הרנטל כאשר רואיין על ידי המשטרה. כאשר השוטרים החלו לאסוף חשודים, הרמז הזה שימש אותם ואף נקשר לאחד מהחשודים המועדפים עליהם: ארתור לי אלן, אשר הודה שזה היה אחד מהסיפורים האהובים עליו. כמובן שהעובדה הזו לבדה לא הייתה מספיקה כדי לגרום לשוטרים להתמקד בו.
רוברט גרייסמית' כתב את הספר "הזודיאק" במשך עשר שנים. רוברט היה שם ביום בו הגיע המכתב הראשון אל מערכת עיתון הקרוניקלס. הוא עבד עם פול אייברי שהיה הכתב של הקרוניקלס בנושא הזודיאק, ולאחר מכן עם השוטרים שהיו אמונים על החקירה. רוברט גם פענח את הצופן של המכתב הראשון במקביל לפענוח של בני הזוג בטי והרולד הרדן. רוברט גם היה בטוח שארתור לי אלן הוא הרוצח המיסתורי.
כאשר נשאל מדוע הוא חושד שלי אלן הוא האיש ולא אדם אחר, אמר גרייסמית': "אם ילכדו מישהו אחר זה לא יטריד אותי אבל אני בטוח שזה הוא. הרוצח השאיר טביעת רגל ייחודית מנעל שרק איש צי יכול להשיג, אביו שלי לי היה איש צי. הנעל היא בגודל 10 וחצי, אותה המידה של לי אלן. הכפפות שנמצאו בזירת הפשע הידועה האחרונה בה נרצח נהג המונית פול סטיין הן באותו הגודל של לי אלן. הוא גר במרחק מספר פסיעות מהמקום בו עבדה הקורבן הראשון (בטי ג'נסן) וימים ספורים לפני הרצח הראשון חבר שמע את לי מכריז 'אני הולך לצוד אנשים, אני הולך ללעוג למשטרה ואני הולך לקרוא לעצמי הזודיאק'. לי הכיר כימיה ויכול לבנות פצצות כמו אלו שאיים לבנות, הוא ידע איך לבנות צופן ובמרתף הבית שלו נמצא קטלוג ובו חליפה לסילוק פצצות בעלת ברדס מרובע. אם מסתכלים על כל אלו, בשלב כלשהו אי אפשר שלא לחשוב שכנראה זה האיש".
אבל למרות כל הראיות שגרייסמית' ציין, לי אלן לא הובא לדין שכן כל אלו היו בסופו של דבר ראיות נסיבתיות. כתב היד של לי אלן שעבר בדיקה לא היה דומה לכתב של הזודיאק, טביעות האצבעות שלו לא היו זהות לאלו שנמצאו במונית של פול סטיין, ובדיקות DNA שנערכו אחרי מותו פסלו את האפשרות שהוא האיש.
פה זה נגמר. האם ארתור לי אלן היה רוצח הזודיאק? לעולם לא נדע. הוא מת ב-1992 מסכרת, לאחר שאיבד את ראייתו ברובה ולא יכול היה לזוז מהבית כלל. התיקים של מקרה הרצח נותרו פתוחים בכל המחוזות בהם פעל הזודיאק. בשלוש מתוך המחוזות, ארתור לי אלן עדיין נחשב לחשוד. גם המשטרה וגם חובבים ממשיכים לחפש אחר האמת שמאחורי המקרה של הזודיאק, אבל כמו במקרה של ג‘ק המרטש, נראה שלעולם לא נדע את האמת.
עוד בערוץ הגברים:
מי האישה הסקסית בישראל? מועמדת מספר 13: אגם רודברג
הרומן שלי עם עולם הדוגמנות, או: כך ניצלו את הכתב שלנו בסוכנות דוגמנות
סקס עם מבוגרות - זה כדאי? כתבנו לענייני הרגלים מיניים משונים בתחקיר נוקב