החודש מלאו 40 שנים לפורשה 917, והעולם לא מתרגש מספיק. פורשה 917, שנוצרה עם מטרה אחת ויחידה: להפוך למכונית המרוץ הטובה ביותר בעולם. פורשה 917, שקבעה שיאים היסטוריים במרוץ 24 השעות של לה-מאן ב-1970 ו-1971. פורשה 917, שהיתה מונעת על ידי מנוע 12 צילינדרים, בנפח שהגיע למעל 5 ליטר, עם כוחות סוס שהגיעו ל-1400 ועם יכולת להגיע ל-100 קמ"ש ב-2.7 שניות. פורשה 917, שדהרה על מסלולי המרוצים במשך חמש שנים לפני שהחליטו שהיא פשוט מסוכנת מדי. פורשה 917, אגדה.
כשאתה מסתכל על הבייב הזאת, אתה לא יכול שלא להתרגש. העיצוב המיוחד. העובדה שהיא שברה שיאים שאף אחד לא חשב בזמנו שאפשר לשבור אותם. במשך השנים הספורות שהרשו לה להתקיים, היא ניצחה את כולם.
זה התחיל ב
רגע, הנה טריק שלמדתי לא מזמן: לפני שאתה ממשיך לקרוא, תלחץ פליי על הסרטון הבא. אתה יכול לצפות פעם אחת בשביל הכיף שלך, אבל בפעם השניה תמשיך לקרוא, כשהמוזיקה מתנגנת ברקע.
זה התחיל בתערוכת ג'נבה של 1969, עת פורשה הציגו את היצירה החדשה שלהם אל מול עיניהם הפעורות של חובבי ז'אנר מרוצי המכוניות. ואכן, היתה זאת יצירה למופת. אם הנתונים שכתובים בפסקה הראשונה למעלה לא עושים לך ויברציות, פשוט תדמיין שאתה נמצא בתוך רכב שנוסע כל-כך מהר, שאם אתה מסתכל לאחור אתה יכול ממש לראות את קו האופק זז ביחד איתך. טוב, זה לא מדויק. הסיבה שקו האופק זז היא לא בגלל המהירות הפנומנאלית, אלא בגלל שהמכונית לא היתה יציבה במיוחד, והחלק האחורי שלה פשוט התרומם באוויר. אבל נגיע לזה.
איך מגיעים לעוצמה כזאת? זה די פשוט: לוקחים את המנוע הכי גדול שאפשר לבנות במסגרת ההגבלות של מכוניות מרוץ – במקרה הזה, מחברים ביחד שני מנועים של פורשה 911 – ושמים אותו בגוף הכי קל שאפשר לבנות. במקרה של פורשה 917: 850 קילו ותו לא. זה כלום, באמת. תחשוב על זה שיונדאי גטס, לדוגמה, שוקל בסביבות 1,000 קילו. ואיך מגיעים למשקל כזה? בונים את הרכב מפיברגלס, אלומיניום ועוד סגסוגות אקזוטיות למיניהן. התוצאה היתה גאונית או מטורפת, תקרא לזה איך שתרצה, אבל זה השיג את התוצאות.
ואיך קרה שהמכונית הזאת בכלל הגיעה לאוויר העולם? זה קרה אחרי שהתקנות של ה-FIA, הגוף האחראי על מסלולי המרוץ, השתנו, והתאפשר לבנות מכוניות בעלות נפח מנוע של 5 ליטר. פורשה, שרשמו ניצחונות רבים במשך השנים, אבל לא הצליחו לנצח במרוץ הנחשב מכולם בלה-מאן, עמדו באתגר וייצרו 25 דגמים של ה-917 במהירות שיא. המחיר של אחת כזאת היה שווה בערך ל-10 מכוניות פורשה 911 – והוא עדיין לא כיסה על עלויות הייצור.
הבעיה היתה שבמשך השנה הראשונה, המכונית החדשה כל הזמן עפה להם מהמסלול. היא לא הצליחה להישאר יציבה במהירויות שהתקרבו ל-400 קמ"ש, והעניין הזה אף גבה קורבנות: במרוץ 24 השעות של לה-מאן ב-1969, הנהג הבריטי ג'ון וולף התרסק עם הפורשה 917 ומת. לקח להם זמן לעלות על מקור הבעיה, אבל בסוף הם הבינו שהבעיה היתה בזנב – הוא היה ארוך מדי. אז הם ניסרו אותו, ומאז יש לנו אגדת מרוץ. המכונית קצוצת הזנה חזרה למרוץ לה-מאן ב-1970, ובמשך השנתיים הבאות חיסלה את כל המתחרים שלה, כולל מכוניות פרארי, שבנו ב-1971 סדרת מכוניות כדי להגיב על ה-917.
באותה הזדמנות פורשה 917 קבעה שיא עולם חדש בלה-מאן – היא עברה 5,335 קילומטר בזמן המהיר ביותר (באימונים לאותו מרוץ גם נשבר שיא המהירות בלה-מאן: 398 קמ"ש). השיא הזה לא נשבר לעולם – וגם לא יישבר, כי אחרי 1971 ה-FIA החליטו שמכוניות עם נפח 5 ליטר הן מסוכנות מדי, ואסרו את המשך הייצור שלהן.
אבל זה היה רק באירופה. בארצות הברית ה-917 המשיכה לככב. היא נטלה שתי אליפויות בסדרת ה-Can-Am, עם הפיתוח החדש שגרם לאנשים רבים למלמל "מפלצת", כשהיא חלפה ברחוב. 917/30 היתה מכונית מרוץ עם 5.4 ליטר, הגדשת טורבו ו-1,500 כוחות סוס. כשהבינו כמה היא מסוכנת, אסרו גם את הייצור שלה. זה היה ב-1974.
ומאז? מאז פורשה ייצרו עוד הרבה מכוניות מהירות ומרשימות, אבל אף אחת לא הגיעה לעוצמות של ה-917. זאת היתה אגדה, אומרים חובבי הז'אנר בינם לבין עצמם. זאת היתה תקופה שלא תחזור על עצמה, הם לוחשים בנוסטלגיה, פעם כשהאדרנלין היה חשוב יותר מעניינים של חיים ומוות. ארבעים שנה חלפו מאז, ואנחנו יכולים רק להתרפק על הזיכרונות, להסתכל בתמונות וללכת לחגוג ימי הולדת של המעשים הנועזים של מהנדסי המכוניות שחיו בתקופה ההיא.