בואו נדבר רגע על השתלות פין: תאמינו או לא, אבל מדובר בתופעה שצוברת תאוצה בתחום הכירורגיה הפלסטית, וכוללת, בדיוק כמו שנראה לכם, לקיחת איבר מין מתורם על מנת לחבר אותו לאדם שאיבד את שלו מסיבה כזו או אחרת.

לפני שנמשיך, חשוב להדגיש את ההבדלים בין ניתוח לחיבור פין ובין ניתוח להשתלת פין; הראשון כולל חיבור הרקמות של אהיבר שנקטע, בזמן שהפרוצדורה השנייה היא למעשה השתלת פין השייך לאדם אחר לגמרי.

קוראינו האדוקים בוודאי זוכרים את הפעם ההיא בה כתבנו על התקרית של ג'ון וויין בוביט בשנות ה-90, והביאה את ניתוחי חיבור הפין לכל כותרות כלי התקשורת בארה"ב והעולם. אף על פי כן, מדובר בניתוחים שקיימים לפחות מאז שנות ה-70 – תופעה שהחלה בעיקר אחרי עלייה חדה במקרי קטיעות של גברים בתאילנד.

לאורך ההיסטוריה בוצעו אינספור ניתוחים מוצלחים לחיבור פין אשר החזירו למטופלים פונקציונליות כמעט מלאה של איבר מינם – השתלת פין, לעומת זאת, בוצעה רק פעמים בודדות בשנים האחרונות. 

רופאים טוענים כי אחת מתופעות הלוואי הבעייתיות ביותר של הפרוצדורה נובעת בכלל מבעיות פסיכולגיות ופיזיות – כאשר גופו של המטופל דוחה את האיבר. למעשה, מומחים בתחום טוענים כי זה מה שהוביל לכישלון ניתוח ההשתלה הראשון בהיסטוריה.

זה קרה באמצע העשור הקודם, אז בוצעה השתלת הפין הראשונה בסין, ועל פי הדיווחים, גופו של המטופל דחה אותה ככל הנראה עקב כשל כירורגי או כתוצאה מסיבות פסיכולוגיות שונות. אי לכך, מומחים בתחום הרפואה נפשית נוהגים ללוות את המטופלים טרם הניתוח וגם אחריו על מנת להימנע מתופעות כאלו.

למרות העובדה כי מעטות הן הפעמים שבוצעו ניתוחים להשתלות פין, מסתמן כי סיכויי הקליטה בימינו נחשבים לטובים מאוד. למעשה, בהשתלה המוצלחת הראשונה דווח כי המטופל חזר לקיים יחסי מין עם זוגתו 4 חודשים אחרי הניתוח, והפך לאב פחות משנה לאחר מכן. למרות זאת, מסתמן כי ככל שהמטופל צעיר יותר - כך סיכויי הקליטה טובים יותר.

תומאס מנינג, המטופל המבוגר ביותר שעבר השתלת פין, היה בן 74 כאשר עבר את הניתוח. לטענת רופאיו, העצבים שלו התאוששו מהפרוצדורה אחרי כשנה וחצי, ורק אז חזרה לו התחושה בכל חלקי הפין. כמו כן, הוא ממשיך להתמודד עוד היום עם זקפות חלשות ואין אונות – אך הרופאים מדגישים כי הוא נוהג להתמודד עם התופעה באמצעות נטילת ויאגרה או סיאליס.