לי צ'ן - כך לפי שמו הבדוי - בן 58 מסין, מבלה את כל היום שלו ביחד עם הבובות שלו, בובות מין מסיליקון בגודל טבעי. למרות מה שאתם חושבים, לי טוען שהוא לא משתמש בבובות בשביל המטרה לה נוצרו, אלא במקום זה הוא עושה אפילו משהו הרבה יותר מדאיג - מטפח אותן ומתייחס אליהן כאילו הן בנותיו.
לי השקיע כבר למעלה מ-100 אלף ין בקניית תלבושות ל"בנות" שלו. כל אחת מהן שווה למעלה מ-1,300 דולר. כשנשאל למה הוא עושה את זה, אמר: "אני לא חושב שאני צריך להצדיק את עצמי, אני פשוט מעריץ את היופי שלהן. הרבה אנשים קוראים לי ולמעריצים אחרים של הבובות 'סוטים'. הבובות האלה יפהפיות, הן שילוב מושלם של כל מה שיפה בנשים".
ואם חשבתם ששם הוא עבר את הגבול - קבלו את העובדה הבאה: ביום הולדתו ה-18 של בנו, לי קנה לו במתנה בובת מין משלו. הסיפור הזה מתעוות עוד קצת עם הידיעה שלי מדרבן את בנו להשתמש בבובות כדי לספק את צרכיו הביולוגיים. "אני מעדיף שהוא ישתמש בבובה, מאשר שיקבל איזו מחלה נוראית בטעות ממישהו ברחוב. חשוב לי שהוא ישמור על עצמו". ", אומר צ'ן.
הבן שלו מספר שבזכות הבובות הבית של אביו כבר לא מדכא, ושבמובן מסויים הן ממלאות את החלל הנשי שנוצר בבית. "אנשים שקונים בובות מין הם נורמליים לחלוטין", אמר להגנתו של אביו, "יותר נורמליים מכל האנשים האלה שקוראים לנו סוטים ואז הולכים לנהל רומן מחוץ לזוגיות שלהם". לא הטיעון הכי משכנע ששמענו, אבל בסדר.
לי, שעבד בעבר בתור פקח במרכז למניעת מחלות מדבקות, התגרש מאשתו ב-2004 ומאז גידל את בנו היחיד לבד. האובססיה שלו עם הבובות התחילה בשנת 2010, במהלך טיול עם זוגתו בבייג'ינג. השניים נכנסו לחנות שמכרה את הבובות ונדהמו מהן. הוא מספר שגם חברה שלו הביעה עניין בבובות, ספציפית במחשבה להלביש אותן. לפחות זה מה שהיא תירצה לו.
השניים נפרדו בשנת 2014 ולי המשיך לטפח את התשוקה שלו לבובות. באותה שנה, הוא קנה בובה כדי להתמודד עם הבדידות. הוא קרא לה 'שיא שוֹ' – שזה 'שלג קל' או 'פתית שלג', משהו כזה עם משמעות סינית עמוקה מאוד. הוא ניקה את הבובה באופן קבוע, קנה לה שמלות ויצא איתה לדייטים. אחרי הבובה הראשונה, לי המשיך לקנות עוד בובות כמוה. כיום יש בביתו שבע בובות כאלה, והיד הפלסטיקית עוד נטויה.