תחילתו של רומן היא, במילותיו של מנחם בן, עניין קסום. אתה לא מכיר אותה, היא לא מכירה אותך, והפנטזיות – בשמיים: אתה מפשיט אותה בדמיונך ושם היא קרובה כפי שהיא מעולם לא תהיה לאנג'לינה ג'ולי; היא מתחילה לצייר תמונות של הורים נפגשים, שמלות כלה ואף גולשת לחזיונות על כישורי האבהות שלך. כזה אתה. כאלה אנחנו. ככה זה עובד.
ואז באה המציאות וטופחת לנו בפנים. הרגע הראשון שזה קורה – הנחיתה – מתרחש ברגעי ההחלטה לאן הולכים בדייט. זהו הרמז הראשון מבחינתנו לתעלומה שהיא אתם הגברים, ולשאלה מה הכוונות שלכם כלפינו. אנחנו לא עושות את זה בכוונה – זה פשוט קורה. אבל כוחו של רושם ראשון גדול הוא, ואת הנזק שנעשה קשה להעלים.
עם השנים ועם צבירת הקילומטראז' בדייטים אנחנו מחדדות את כושר השיפוט שלנו ויכולות לשבץ אתכם בקלות לפי ההצעות שלכם – מי לסטוץ ומי רציני, מי בענייני להכיר ומי סתם לכבוש. אז גברים, ראוי שתדעו שזה מה שעובר לנו בראש כשאתם מציעים לנו מה נעשה בערב הקסום הראשון.
הזמנת לקפה? אתה קמצן ועצלן
בית קפה זה רעיון נפלא, אבל הוא שמור לבליינד דייטים ולשאר שידוכים מביכים שמשאירים לשני הצדדים פתח לברוח אחרי עשר דקות. אם רגע ההיכרות היה מעולה, השיחה הייתה קולחת והמתח המיני היה שריר וקיים – ואז ההצעה שלך למפגש הבא היא קפה – אתה לא משאיר לה ברירה והמוח שלה יפרש: קמצן.
נחדד: אם אתה אומר קפה, ולא מצרף את צמד המילים: "נאכל משהו", זה חמור ביותר. אם אתה יושב איתה לקפה וכשהמלצרית מגיעה עם התפריט אתה אפילו לא לוקח אותו, אלא מיד מזמין את הקפה הקבוע שלך, אתה טוסט. אם אתה לא מזמין לעצמך כלום חוץ מקפה וגם לא שואל אם בא לה משהו (הפסקתי לספור כמה פעמים זה כבר קרה לי), אתה פשוט מקרה אבוד. בכך אתה מעליב אותה, משדר לה שאתה לא מוכן להשקיע בה, ולא מעניק לה שום דרך לראות שאתה באמת מעוניין. המסקנה מתבקשת ואתה לא מצליח לעבוד על אף אחד: אתה קמצן, לא רציני, ודי בטוח שגם זונת דייטים מקצועית. לך מפה.
דייט ראשון בבר? חביבי, אתה פחדן
בר זה רעיון נפלא, אבל רק לשלב של קצת אחרי ההתחלה (נניח, דייט שלישי), שבו מחזיקים ידיים ואפשר להציל אחד את השני מההמון הדורסני. כשאתם מציעים לנו בר בהתחלה אנחנו מיד מפרשות את זה כפחד שלכם משיחה רצינית ועמוקה.
יש כמובן ברים נחמדים ושקטים שבהם אפשר להכיר ממש ולא לצרוח כדי לשאול במה היא עובדת – אם זה המקום שלקחת אותה אליו, אתה בסדר ותעבור לסעיף הבא. אבל אם הבר רועש, צפוף, וכדי להשיג דרינק צריך להכיר מישהו (ואם אתה אומר שאתה מכיר את אחד מאושיות המקום – זה כבר לא סימן מבטיח מבחינתנו) אז אנחנו כבר מבינות שיש לנו עסק עם סטוציונר וצייד ותיק. אל תתפלא אם אחרי הבירה הראשונה היא תיעלם לא כדי לשוב.
לקחת אותה למסעדה יוקרתית? אתה רודף שמלות. או חנון
את הגברים שלקחו אותי למסעדה יקרה בדייט הראשון אני יכולה בבהירות ובחדות לחלק לשני סוגים: אלה הפוחדים מנשים ואלה שנשים צריכות לפחד מהם. הסוג הראשון: חננות, כאלה שיעדיפו להוציא הון על בחורה לפני שהם יודעים אם היא בכלל שווה את זה, רק שלא יצטרכו להתמודד עם חווית האחד על אחד איתה. חייבים שולחן גדול, מפה נוצצת, נר או שניים, שלוש סוגי כוסות על השולחן ומלצרים מהסוג המפרט והמדקדק שלבדם תופסים חצי מזמן הדייט. כמובן שבדייטים האלה נושאי השיחה מסתכמים במי אוהב לאכול מה ומי מבין יותר ביין. משעמם – אבל בהחלט טעים. אז אנחנו נעלה על עקבים, נשים ליפסטיק ונבוא, אבל באמת שאל תבנו על יותר מזה. כי מה לעשות, בנות שמות לב כשהחיבור מאולץ, אפילו אם בלוטות החיך מבסוטות.
הסוג השני שייך לזן המצוידים (לפחות כלכלית) והציידים, אבל מהסוג שזקוק לריגוש שבציד ותו לא – ומן הסתם, תמיד, אבל תמיד, משחרר את הטרף בסוף הלילה. המסעדה היא כמובן הפיתיון וזה תמיד נעשה בחלקלקות ובטבעיות כדי שאנחנו – הפתיות – כבר נדמיין איך אנחנו מתרגלות לחיים האלה. זה גם תמיד מלווה בבדיחות סטייל "הי, בואי נתחתן עכשיו". האמת, על חלקנו השטאנץ הזה עדיין עובד.
קנית כרטיסים לסרט? דבר אתנו כשתגדל
אחח, גברברי הקולנוע. לעולם אזכור אתכם בחיבה, ומהסיבה הכי פשוטה: הם היו מתוקים שזה משהו. הם תמיד פרגנו בפופקורן ענק, הזמינו את הכרטיסים מראש במקומות הטובים וגם הצהירו שהם סבבה עם קומדיות רומנטיות. הבעיה התחילה כשהבנתי שבאמת אין להם בעיה עם קומדיות רומנטיות. בכללי מדובר בגברים שתקועים בשלב גיל ההתבגרות ועדיין לא בשלים מספיק לשחק במגרש של הגדולים. בקיצור, לא עסק מבטיח במיוחד.
הצעת לה לבוא אליך לסרט בדי.וי.די? אתה כבר יודע מה אנחנו חושבות עליך. כלב
בניגוד גמור לחמודים-אך-לא-מחוברים-לעולם-הזה מהסעיף הקודם, את הגברים של הסעיף הזה אני מציעה להכניס לכלא, או לתלות על העץ הכי קרוב עד שהם יבינו שסקס בפגישה הראשונה זה לא משהו מובן מאליו כל-כך. כמה בזוי אפשר להיות? ועוד יש מי שמנסה לתבל את ההצעה המגונה בהצעות מפתות: "קניתי יין", "יש תפוצ'יפס ובמבה". אבל כמובן שזה רק מרגיז יותר. מה אתם מצפים שנעשה? שנהנהן בהתלהבות וגם נביא אתנו קונדומים? טיפוסים כאלה אני באופן אוטומטי מוחקת, פוסלת ומבטלת, ללא אופציה להזדמנות נוספת.