לא מזמן שלף פה מישהו צינור השקיה והתיז שלוליות רפש על אגף הברמניות המקומיות. הטענה שלו: לברמניות של הכרך הגדול יש אולי יכולת מוטורית משובחת ודיפלומה בפלרטוטים שתגרום לך לרוקן שליש משכורת על דרינקים, אבל המקצועיות שלהן לוקה בעייפות שגורמת לך להתגעגע לברמן גבר. מיד אחרי פרסום הדברים, המערכת שלנו הוצפה בפניות של ברמניות זועמות שטענו לחוסר צדק וביקשו שובר שוויון: אנחנו כן יודעות את העבודה, הן צעקו ודרשו מאתנו לתקן את הנזק התדמיתי שהכתבה ההיא עשתה.
באופן אישי חשוב לי להוציא טיפקס ולהבהיר שהאובר דוז מאותן ברמניות להן נחשפנו בשנים האחרונות הוא מבורך – וחיוני לכל בליין אומלל שיודע שזה הסיכוי היחידי שלו לקצת יחס חמים וחיוכים מזויפים מכוסית, אפילו אם זה עולה לו בקאש. אבל כנראה שקומפלימנטים מעין אלה לא מספקות את איגוד הברמניות, והן נחושות להוכיח שחוץ מגוף מחשמל וחיוך מפתה, הן גם ספציות בכל דרינק שקיים בלקסיקון, לא פחות מהברמן העתיק בברים הקלאסיים שרואים בסיטקומים של פעם.
האמנם? בואו נברר
בשביל לבדוק את התזה הזאת ובעיקר בשביל לשבת עם כוסיות ולהשתכר חינם, נשלחתי למעוז הדרינקים בארץ, בית הספר "זמן אמיתי", כדי לשבת עם חבורה של ברמניות משופצרות ולנהל דיון ראוי ואיכותי על תפקידה של הברמנית בחברה הישראלית. כדי לענות על שאלות חשובות כמו "האם יש סיכוי לאחד על אחת עם ברמנית במהלך משמרת", התארגנו להן פה אול סטאר קאסט של ברמניות שהרכיבו פאנל סטייל יציע העיתונות, תקעו אותי בתור המנחה של הערב והציתו מחדש את הפנטזיה האוטופית שלי לאורגיה מחומשת בבר חשוך ונטול גברים.
לצורך הקדיחה עלו והגיעו להן לפי סדר רץ: מירי פולק – בת 26, 6 שנים מאחורי הבר, מדריכה ב"זמן אמיתי" שנה וחצי. בירמנה בעבר בין היתר ב"קלרה", ב"לונה" וב"לימן ברדרס". עדי חבושי – בת 25, 7 שנים מאחורי הבר, מדריכה ב"זמן אמיתי" שנתיים וחצי. בירמנה בין היתר ב"תל אביבה" בפאצ'וס, חורבה, גיוזה, קיאנטי ואסקובר. אסנת שושלב – בת 33, 9 שנים מאחורי הבר, מדריכה ב"זמן אמיתי" 6 שנים. מברמנת כיום ב"ארמדילו", בנוסף גם צלמת וסטודנטית לתואר שני באומנות. עדי קייזרמן – בת 31, 11 שנים על הבר. מדריכה ב"זמן אמיתי" 6 שנים. בעלים של בר "בית השואבה", בר לסביות שהוקם על חורבות המינרווה המיתולוגי.
"תפנימו: אנחנו לא קישוט"
חברות הברמניות הזאת באה לשים תחתית של אינפורמציה על הדעות הקדומות של משפריצי השוביניזם, שגורסים שחוץ ממראה מהפנט שמשתלב יופי עם היינקן, אין להם באמת מה לחפש מאחורי הדלפק. "תשכח מזה חביבי, הברמניות של היום הן מזמן לא סתם קישוט שממלא לך את הכוס," נופלת עלי מנהיגת החבורה עוד לפני הצ'ייסר הראשון. "הידע והניסיון שאנחנו מביאות איתנו הוא ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. אנחנו עוברות הכשרה ארוכה בשביל לדעת על איזה משקה כדאי לנו להמליץ לך יותר, מה משתלב טוב עם מה שאתה אוכל או לאיזה רמה של שיכרות אתה רוצה להגיע. תאמין לי שאין מצב שמישהו יתקיל אותנו עם משקה שאנחנו לא מכירות, אין חיה כזאת".
יתכן, אבל בואו נבתר את הבולשיט ונודה שהעובדה שכל אחת מכן שווה לגמרי היא הסיבה למה תקעו אתכן מאחורי בר – ולא היכולת שלכן להכין מוחיטו בלי טעם לוואי של נענע. לא ככה?
"ממש לא. אין ספק שמראה זה פקטור חשוב בעבודה הזו בדיוק כמו כל עבודת שירות אחרת שמתעסקת באוכל ובשתייה, אבל היא רק נדבך אחד בכמות של נתונים שנדרשים בכדי להיות ברמנית טובה".
ברור... סיליקון, יישור שיניים וחוטיני תכלת שנשלף למעלה בזמן שאת מתכופפת להוציא את הזחלאוי מהארון הן כולן תכונות מאסט חיוניות בג'וב הזה.
"לא אידיוט, ישנם כל כך הרבה אלמנטים שהופכות ברמנית לטובה בתחומה ולגמרי לא קשור לאיך שהיא נראית, וחוץ מזה שאף אחד לא מחפש כוסית על שתעמוד לו על הבר – כי אם את כוסית אבל לא יודעת מה את עושה בכלל על הבר, אז מה זה בדיוק שווה וכמה זמן תחזיקי בעבודה הזאת. חשוב שהברמניות יהיו מטופחות ונאות, אבל מה שיותר חשוב זה הידע והאישיות. הרבה יותר ממראה. האישיות משתנה בין לקוח ללקוח, וצריך להיות קשובות וכמובן לדעת לפלרטט עם הלקוחות. זה חלק מהשואו של להיות ברמנית וזה גם מה שהלקוחות רוצים".
אההה... נפלתן ליידיס. אז אתן באמת מפלרטטות איתנו על פארש רק בשביל שנזמין עוד שליש ונספר לחבר שיושב על ידנו שיש לנו סיכוי להעמיד את הברמנית. בסופו של דבר אתן לא יותר מכוסיות עם רישיון למזוג בירה מהחבית...
"אתה רוצה להירגע או להמשיך ולזיין את המוח? קח אוויר ותלגום קצת מהדרינק שלך ותקשיב טוב, לגברים שבאים לבר יש צורך להרגיש שהם קיימים, שמתייחסים אליהם – ואנחנו מספקות להם את זה. חשוב לדעת כמה הלקוח הוא שיכור, מה מותר ומה אסור ובשום פנים ואופן לא לגרום לו להרגיש אי נוחות. הפלרטוט הוא בעצם חלק מהעבודה אבל לא במובן שאנחנו מוליכות אתכן שולל אלה כחלק בלתי נפרד מהחוויה של לבוא לבר וליהנות, כי לשתות אתה גם יכול עם עצמך בבית".
בואו נחתוך לעניין שבשבילו אנשים נכנסו לכתבה הזאת: האם יש לנו סיכוי לתקתק ברמנית תוך כדי משמרת או ששוב נסתפק בטיזינג מעובד המטבח מדרפור?
"אין ספק שאנחנו חשופות להמון הטרדות תוך כדי עבודה אבל חשוב לדעת להציב גבולות ברורים ולא לעבור את הגבול. בקשר לשאלה המפגרת שלך, אז הסיכוי שיקרה משהו עם לקוח בזמן העבודה הוא לא קיים כי אחרי הכול אנחנו באות לשרת ולהיות מקצועניות. מחוץ לשעות הפעילות או החלפת טלפונים במקרה שיש עניין היא בהחלט נפוצה".
בשלב הזה אני מתחיל להנהן בהשלמה: מסתבר שדרוש הרבה יותר ממידה C בחזייה וחיוך של טיזרית בשביל לדעת לברמן כמו שצריך. העסק הוא שילוב של ידע נטחן בקורס ארוך ומקיף, פלוס אישיות מתאימה שצריכה להתאים את עצמה לכל שתיין נודניק ולהומור הנחות שמגיע עם בוא הסטלה. "מצחיק אותנו שבגלל שאנחנו נשים יש כאלו שחושבים שאנחנו מבינות במשקאות פחות מברמנים," הן ממשיכות בנאום התוכחה שבשלב הזה כבר מתחיל לבוא לי רע עם ההשפעות המיגרנה של הדרינק החמישי ששיחדו אותי פה. "הגדולה של הברמניות היא קודם כל לספק ללקוח את מה שהוא רוצה ואחרי זה לנסות ולחנך אותו במשקאות חדשים או דברים שהוא לא מכיר. בל נשכח שבסופו של דבר בר הוא סוג של בית מרקחת לנפש, ולנו יש המון אחריות מלבד לספק את השתייה".
לסיכום: טוב, השתכנענו
אז כנראה שמאז ארמגדון לא נצפתה קדיחה כזו מאסיבית, אבל אחרי שעות ארוכות במחיצתן של מדריכות הבר המשופשפות האלו אפשר לקחת לבנק את הקביעה הבאה: הברמניות הכוסיות שבא לכם להקפיץ יחד עם האבסלוט הן הרבה יותר מעוד פרצוף יפה וטיזינג למכביר. מדובר, רבותי, במומחיות בתחומן אשר מספקות שירות חשוב לצרכני הבר המעוניינים בקצת תשומת לב וחיבה אנושית ששום צ'אט בפייסבוק לא יכול להעניק. ובגלל זה תפקידן של הברמניות לא נופל משום עובדת סוציאלית או כל נותנת שירות אחרת, רק שפה שעות פעילות המשרד הן בלילה, והדרך ללקוח מרוצה עוברת בהאנג אובר הקבוע עם היקיצה של הבוקר, בכל מיטה שהיא לא של העובד מטבח מדרפור.