זהו סיפורם של בני זוג בשנות ה-50 לחייהם המתגוררים באחד היישובים הסמוכים לירושלים. השניים היו נשואים במשך 25 שנים, במהלכן נולדו להם ארבעה ילדים, ולטענת האישה במהלך נישואיהם בעלה בגדה בה עם אישה אחרת ולכן החליטה להתגרש ממנו.
"בעלי עזב את הבית המשותף לטובת אישה אחרת", טענה האישה בבקשת הגירושים, והבעל מצדו ביקש ליישב את הסכסוך איתה במסגרת הסדר של שלום בית - אבל האישה הייתה נחושה להתגרש.
וכך, לפני כשנתיים הגישה האישה תביעה לקבלת גט מבעלה, בני הזוג התגרשו, אבל סוגיה אחת נותרה פתוחה ולא פתורה: סכום הכתובה שהבעל היה אמור לשלם לאשתו.
בתביעתה דרשה האישה מבית הדין הרבני באזור בירושלים לחייב את בעלה לשלם לה את מלוא סכום הכתובה שעמד על 555 אלף שקלים, אחרי שלדבריה בעלה "פרק כל עול, ובנוסף הפסיק לשמור שבת". לטענתה, בעלה בגד בה עם אישה אחרת ולכן יש לחייב אותו לשלם לה את מלוא הסכום.
הבעל מצדו התנגד נחרצות לדרישת האישה בנימוק שלא נמצאה שום ראיה לכך שהוא בגד בה, וטען מנגד שאשתו הפסיקה לשמש כאישה ורעייה, הזניחה את עבודות הבית לטובת הקריירה שלה ולבסוף זרקה אותו מהבית.
דייני בית הדין האזורי קיבלו ברוב קולות את עמדת האישה וקבעו כי על הבעל לשלם לאשתו לשעבר את מלוא הסכום, אך הגבר לא קיבל את החלטת הדיינים והגיש באמצעות הטוען הרבני, עקיבא נאמן, ערעור לבית הדין הגדול בירושלים.
לדבריו, לא הוכח כלל שהוא בגד באשתו, והוסיף שעזב את הבית לאחר שהתעמת איתה אחרי שזו הטיחה בו שהוא בגד בה, ובמהלך הוויכוח ביניהם היא התקשרה למשטרה להתלונן עליו למרות שלטענתו לא עשה לה כלום. "כשהיא הזמינה לי משטרה לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב את הבית", טען הבעל, והאישה מצדה הכחישה שהזמינה משטרה והדגישה כי בעלה עזב את הבית מרצונו החופשי.
דייני בית הדין הגדול הטילו ספק גדול בגרסתה של האישה לגבי הזמנת השוטרים, וציינו כי להערכתם היא לא דיברה אמת וכן הזמינה משטרה לבעלה, מה שגרם לו לעזוב את הבית. בנוסף ציינו הדיינים כי לא הוכח שהבעל בגד באשתו וכי הגורם האמיתי לגירושים היה הסכסוך שפרץ ביניהם.
לבסוף החליטו הדיינים לבטל את פסיקת בית הדין הרבני האזורי וקבעו כי הבעל ישלם לאשתו רק 100 אלף שקלים מסכום הכתובה - כלומר האישה הפסידה לבסוף 455 אלף שקלים.