17 בנובמבר 2008. השעה 11:45. העבריין יעקב אלפרון יוצא מחניון בית המשפט המחוזי בתל אביב לאחר שנכח בדיון של בנו דרור שהואשם בעבירות של סחיטה ואיומים.
אלפרון האב מספיק להיפגש עם בנו ולהחליף איתו כמה מילים של חיזוק ותמיכה. הוא עוזב את בית המשפט ונוסע במכונית שכורה לכיוון הרחובות יהודה מכבי ודרך נמיר. 10 דקות לאחר מכן נשמע פיצוץ עז ומחריש אזניים שמזעזע את האזור כולו.
שוטרים ואנשי מד"א שהגיעו למקום הופתעו לגלות את אלפרון שרוע בתוך רכבו במצב קשה. מהר מאוד התברר שמטען חבלה במשקל של כשני ק"ג הוצמד מתחת לדלת הנהג במכוניתו והופעל באמצעות טלפון סלולרי או טיימר לא מזוהה שפגע אנושות באלפרון ופירק את המכונית. כמה שעות לאחר מכן נקבע מותו.
"שמענו פיצוץ אדיר והאדמה רעדה", תיאר בזמנו בעל מספרה ברחוב יהודה המכבי את הדקות לאחר ההתנקשות. "יש כאן בלאגן גדול".
חיסולו של אלפרון, בן 53 במותו, סימן את תחילת שקיעתה של אימפריית האלפרונים ששלטה בעולם התחתון של ישראל כ-30 שנה, וגם היום, 11 שנים אחרי הרצח, המשטרה עדיין מגששת באפילה וטרם שמה את ידה על הרוצח שהניח והפעיל את המטען או את העבריינים ששלחו אותו לבצע את משימת החיסול.
"אנחנו יודעים מי רצח את יעקב אלפרון", חושף היום גורם בכיר במשטרה. "נאסף מידע רב מאז החיסול ויש לנו לא מעט ראיות, אבל חסרה לנו ראיית הזהב כדי להשלים את הפאזל ולפענח את אחד מתיקי הרצח הגדולים בתולדות ארגוני הפשיעה בישראל".
"אני מאמין שנשיג עד מדינה שיסייע בפענוח הרצח", מספר הבכיר. "יש לנו המון סבלנות, בדיוק כפי שהוכחנו בתיקי הפשיעה 512 ו-1131 במסגרתם עצרנו את בכירי העבריינים בישראל, גם כאלה שהיו מעורבים ברציחות לפני למעלה מ-15 שנה. מי שצריך לדאוג הם אלה שביצעו את הרצח. זה עניין של זמן עד שנגיע אליהם".
יש כאלה שיגידו שמדובר בעוד עבריין, וזה לא מעניין את המשטרה לפענח את הרצח, זה נכון?
"אתה טועה. כל תיק רצח זוכה לעדיפות עליונה. אני חושב שתיקי 512 ו-1131 מדברים בעד עצמם. הבאנו עדי מדינה שהפלילו את בכירי העבריינים בישראל. לנו חשוב ביטחון הציבור כמו גם להרתיע את העבריינים שהפשע באמת לא משתלם ובסוף הם ייעצרו".
11 שנה אחרי הרצח, ולרבים בישראל זה נדמה כאילו זה קרה אתמול. אשתו של יעקב, אהובה אלפרון, העלתה בחודש שעבר, ביום השנה למותו, פוסט מרגש ודאגה להכניס ספר תורה לזכרו לבית הכנסת. "שבוע טוב", כתבה אהובה בדף הפייסבוק שלה. "נעלה ונתייחד עם זכרך. 11 שנים אתה חסר. לא נשכח ותמיד אותך בליבנו. יעקב מתגעגעים".
אלפרון נחשב עד היום לאחד העבריינים הבכירים שפעלו אי פעם בישראל, ורבים טוענים שהייתה לו את חוכמת החיים והרחוב הכי גדולה מכל העבריינים שפעלו כאן. בצעירותו הוא היה מתאגרף קשוח שחזו לו עתיד מזהיר בתחום, אבל הוא בחר לתלות את הכפפות בשלב מוקדם והעדיף את הכסף הגדול שהציע לו עולם הפשע.
"יעקב התחיל בתור בריון שכונתי בגבעת שמואל. הוא אמנם היה מטר שישים, אבל אדם עוצמתי עם המון כוח בידיים. הוא אהב לתת מכות כדי לגבות פרוטקשן, ואחר כך הצטרפו אליו כמה מאחיו, ויחד הם הפכו להיות משפחת פשע מפחידה מאוד. ככה הם צמחו, למרות שבעידן של היום הם לא היו שורדים", מסביר העיתונאי בוקי נאה. "העיניים שלו היו מפחידות כל בעל עסק. יעקב היה מדבר עם העיניים - ואם זה לא עזר אז עם הידיים".
הוריו של אלפרון, חיים וג'מילה (קמילה) עלו ארצה ממצרים ב-1947 יחד עם שני הבנים הגדולים ראובן ודוד. בתחילה הם התגוררו במעברת רוזנבלום הסמוכה לפתח תקווה, עד ש"השתדרגו" על ידי המדינה לדירת שניים וחצי חדרים בשיכון גיורא בגבעת שמואל. האב עבד כחלבן והאם הייתה עקרת בית שטיפלה בילדים.
הם היו 11 אחים. ראובן (נהרג במלחמת ההתשה ומשפחתו קיבלה את עיטור המופת לאחר מותו מהרמטכ"ל דוד אלעזר), דוד (דודו), מוסא (מת לפני כמה שנים ממחלה קשה) ניסים, זלמן, אריה ועוד חמש בנות: שושנה, אסתר, חיה, קלרה וחביבה.
יעקב, שמשפחתו חיה בעוני ומצוקה קשה, זכה לכינוי אל פצ'ינו, והיה הרוח החיה וראש המשפחה הבלתי מעורער. זה שכולם סרו למרותו. הוא לא היה מוכן שמשפחתו תחיה במצוקה כלכלית קשה, ויחד עם מוסא, אריה, זלמן וניסים, הקימו החמישה תחנות טלוויזיה פיראטיות, השתלטו על שטחיים ציבוריים בגבעת שמואל, הקימו חוות סוסים, אולמות אירועים, מסעדות, מועדוני לילה, בתי קזינו, ושלטו על רשת של סחר בסמים, ובתי בושת.
הם גם ערכו בוררויות בין עבריינים ואזרחים, וגרפו לאורך השנים עשרות מיליוני שקלים אם לא יותר. בנוסף, הם הקימו ברחוב בן יוסף בו התגוררו מבצר של ממש אליו שוטרי היחידה המרכזית במשטרת מחוז תל אביב התקשו לחדור.
"יעקב הקים משפחת פשע בסגנון המאפיה האיטלקית בסציליה ונאפולי", מספר קצין מודיעין לשעבר במשטרה, "הוא היה עבריין וחתול רחוב. הוא ידע את כל הטריקים והשטיקים. הוא עשה כסף מכלום ושום דבר, ועבריינים רבים שבאו אחריו למדו וחיקו אותו. כך היו עברייני רמת עמידר ופרדס כץ, ועוד עשרות בכירים אחרים. יעקב היה היה אדם חייכן, אבל אם מישהו לא שילם לו פרוטקשן - העיניים שלו היו מתהפכות ובעלי העסקים שילמו גם שילמו. מי שלא - פשוט חטף".
מהר מאוד הפך אלפרון למגה סלב עוד כשהמושג הזה לא היה קיים. הוא נסע במכוניות יוקרה, בילה במועדונים הכי נחשבים בתל אביב, ויצא עם דוגמניות כמו סמדר קלצ'ינסקי. אלפרון אהב את החיים הטובים כמעט כמו שהוא אהב לעשות כסף מכלום.
המשטרה, כרגיל, החלה לעקוב אחריו באיחור רב, ולרוב הוא הצליח לחמוק ממנה. אלפרון הפך לכוכב בשמי הפשע הישראלי, וב-1976 נעצר לראשונה בחשד לעבירות סחר בסמים, גביית דמי חסות והפעלת מועדוני הימורים. הוא נעצר ונשלח לכלא שאטה, אחד מבתי הכלא הגרועים בישראל.
זמן קצר לאחר מכן, יפר נגר, מי שהפליל את אלפרון והעיד נגדו, חוסל בכלא על ידי כמה אסירים ורק ימים לאחר הרצח מצאו הסוהרים את גופתו. אלפרון זוכה מרצח נגר, השתחרר מהכלא, ומעמדו בעולם התחתון רק הלך והשתדרג עוד יותר.
"יעקב הקים חברה לגביית חובות אבודים. כולם עמדו בתור לשלם את החובות שלהם - ומי שלא חטף מכות", מספר בלש לשעבר. "הוא היה נוהג לערוך פגישות סולחה או בוררויות בבתי מלון רחוק מעיני השוטרים, אבל לא ידע שאנשי האבטחה היו מלשינים לנו על כך וזה עזר לנו לעקוב אחריו ואחרי כל שאר העבריינים".
אחד מאותם עבריינים היה עמיר מולנר, עבריין צעיר ומי שהפך היום ליעד מספר 1 של משטרת ישראל והיה חייל בכיר של יעקב אלפרון. "מולנר למד המון דברים מיעקב", מסביר גורם במשטרת ישראל. "זה סייע לו בהמשך לבצר את מעמדו ולעשות כסף בחוכמה רבה בלי ללכלך את הידיים. הוא עשה עבור האלפרונים שליחויות רבות, ויעקב היה מודל לחיקוי עבורו".
אלא שזמן קצר לאחר מכן, מולנר ובעלי בריתו האחים יוסי ורוני הררי, הבינו שהם יכולים לעשות הרבה כסף גם בלי שיתוף הפעולה עם אלפרון ואחיו, מה שהוביל למלחמת עולם שגבתה מחיר דמים כבד, כולל חיסולים של עבריינים בכירים וניסיונות חיסול כושלים של אלפרון עצמו, שגם הסתכסך עם איציק אברג'ל שהיה בעל בריתו במלחמה מול העבריין זאב רוזנשטיין. בהמשך הוא גם הסתכסך עם ש"ץ פלום, מהעבריינים המסוכנים שפעלו אז במרכז הארץ.
"יעקב אהב כבוד והרבה. הוא שייך לדור של פעם. תן כבוד ותקבל - לא תיתן - תחטוף. הוא לא אהב את הדור החדש של העבריינים הצעירים כמו מולנר והאחים הררי שקמו לו מתחת לאף ואת חלקם הוא גידל ולימד איך לעבוד", מספר עבריין שהכיר היטב את אלפרון.
"עבריינים הפסיקו לתת לו כבוד, נגסו בשטחי הטריטוריה שלו, הפסיקו לספור אותו וזה חירפן אותו, הוציאו אותו משיווי משקל. הוא איבד הרבה בעלי ברית ונותר לבדו במלחמה מול דור העבריינים הצעיר שלא נתן לו כבוד ואפילו השפיל אותו". שלוש נסיונות חיסול שרד אלפרון, ואחיו ניסים שבר כל שיא כששרד 11 נסיונות כאלה.
ככל שעברו השנים היה ברור שאלפרון לבדו לא יוכל לסחוב את אימפריית הפשע שבנה בעשר אצבעותיו וזכתה לכינוי "סופרנוס הישראלית". בנו, דרור אלפרון, תלמיד מצטיין ששירת כחובש בחיל הצנחנים היה זה שירש את אביו בלי חפיפה הולמת.
משם עברו יעקב ובני משפחתו למחזור בקבוקים, עסק שתפס תאוצה בתחילת שנות ה-2000. הם היו הראשונים לזהות את מכרה הזהב ועשו ממנו המון כסף; מסעדות ובתי קפה היו משאירים כל ערב לחייליו שקיות מלאות בבקבוקים תמורת שקט.
"דרור נכנס לנעליים הגדולות של אביו וטבע בתוכן. לא עשו לו הכנה. הוא חשב שאם הוא הבן של יעקב, זה יפתח לו דלתות, אבל החיסול סגר עליו הסיפור והוא הפך להיות עבריין קטן ולא יותר מזה", מסביר קצין במשטרה, "אין לו את הכריזמה של יעקב, אין לו נוכחות, ובעלי עסקים לא התייחסו אליו בכלל. הביצים שלהם רעדו מעצם נוכחותו של יעקב, אבל דרור היה עבורם אוויר, כלום. הם לא חששו להתלונן נגדו במשטרה ולהכניס אותו כמה פעמים לכלא על כך שאיים עליהם ורצה לסחוט מהם כספים".
במאי 2006, כמה חודשים לפני גיוסו של דרור לצה"ל, הוא ואביו הסתבכו עם מולנר. זה קרה במה שהייתה אמורה להיות פגישת פיוס של העולם התחתון במלון דניאל בהרצליה. בין אלפרון למולנר התפתח ויכוח מילולי חריף ביותר, ובשלב מסוים, הבן דרור, שהיה מחוץ ללובי, חש שאביו במצוקה, רץ פנימה ועל פי החשד דקר את מולנר בצווארו.
דרור ואביו ירדו למחתרת במשך כמה שבועות והוגדרו כעבריינים נמלטים עד אשר הסגירו עצמם למשטרה. מולנר ומאבטחיו שתקו בחקירתם ולא הפלילו את האלפרונים. מהסיבה הזו, יש כאלו שטוענים שעמיר מולנר עומד על פי החשד מאחורי החיסול של אלפרון כנקמה על הדקירה וההשפלה שספג בפגישה.
"בסיורים שאני עורך על החצר האחוריות של תל אביב ועולם הפשע, אני מציין בפני הנוכחים שעל פי החשד עמיר מולנר עומד מאחורי החיסול של אלפרון", טוען בוקי נאה.
מולנר, מצדו, הכחיש פעמים רבות שהוא מעורב בצורה ישירה או עקיפה ברצח של אלפרון, ואפילו נפגש בזמנו עם אחותו שושנה ונשבע לה שהוא לא מעורב ברצח. היו כאלה שטענו שמדובר בעבריינים אחרים עמם הסתכסך יעקב, אך התעלומה נותרה בעינה. אף אחד מהעבריינים הבכירים בישראל לא לקח אחריות על חיסולו.
לאחר חיסולו של בעלה, קראה אהובה שלא לנקום את מותו. היא חששה שמרחץ הדמים שבו עלולים להיפגע ילדיה או אנשים שהיו מקורבים ליעקב. "אל תנקמו את רצח בעלי. אני מקווה שזה יהיה מקרה הרצח האחרון", אמרה אז אלפרון לכתבים השונים שסיקרו את מותו.
כמו כן, שבוע לאחר מותו, התראיין אחיו של יעקב, זלמן, לכתב חדשות 2 גיא פלג, וכאשר נשאל על האפשרות לנקום את רצח אחיו, ענה: "לא נגרר לפעולות נקם. מי שעשה את זה פתח חשבון עם אלוהים ולא איתנו. הקדוש ברוך הוא ישלם לו (לרוצח) כגמולו".
בפועל, אף אחד באמת לא התכוון לנקום את רצח יעקב אלפרון. משפחת אלפרון התפוררה, החיילים התפזרו לכל עבר, ולא באמת היה מי שיבצע את חיסול הנקמה. ילדיו שומרים על פרופיל נמוך מאוד, ובינתיים מעדיפים עסקים חוקיים וחיי משפחה על פני חיי פשע.
"אנחנו יודעים מי נתן הוראה להניח את המטען שהרג את יעקב אלפרון", מספר ומפתיע קצין במשטרה. "הרקע הוא סכסוך פלילי מר, ואני מעריך שבסופו של דבר נשיג עד מדינה שייפתח הכול. אנחנו עובדים על זה. התיק הזה לא יעלה אבק עוד הרבה".