המצאה עם ריח טוב

הו, ניחוחות

כולנו אוהבים בשמים, על כך אין מַחֲלוֹקֶת. התחושה הטובה שמעניק לנו הריח שאנחנו אוהבים, האנשים שחושבים שיש לנו ריח נפלא - כל אלה הם חלק מֵחַיֵּינוּ כבר אלפי שנים. איפה אפשר למצוא בושם? באבקת הכביסה, בסבון הנוזלי, במְטַהֵר האוויר שבשירותים, בקרם גוף, בדֶאוֹדוֹרַנְט ועוד.

נדמה שהבַּקְבּוּקוֹנִים האלה היו איתנו מאז ומעולם, אך הבושם עבר תַּהְפּוּכוֹת רבות עד שהגיע לצורתו הנוכחית כנוזל בתוך מְכָל ריסוס.
כבר בעת העַתִּיקָה נהגו בני האדם למשוח את עצמם בשְׁמָנִים ריחניים ובבשמים כחלק משִׁגְרַת הטיפוח והטקסים הדתיים שהיו נהוגים. בתנ"ך מופיע הבושם בכמה מקומות, ואפשר אפילו למצוא מַתְכּוֹנִים מפורטים להכנת הבשמים ששימשו בטקסים שונים בבית המקדש. גם הסינים, המִצְרִים, הרומאים, הערבים והיוונים עשו בבושם שימוש נרחב, בעיקר בצורת קְטוֹרֶת שהייתה חלק מעבודת האֵלִים שלהם.

אגב, זהו כנראה מקור שמו של הבושם באנגלית: "פֶּרְפְיוּם" באנגלית משמעותו דרך עָשָׁן (פר=דרך, פיום=עשן), והכוונה היא לקטורת שהקדמונים נהגו להדליק, ופיזרה באוויר עשן ריחני.

הכול התחיל אצל הקדמונים | צילום: jupiter images

מן הטבע ומן המעבדה

הֲפָקַת הבשמים נעשית בשתי דרכים עיקריות: האחת קרויה זיקוק, ובמהלכה מחממים נוזל המכיל את חומרי הריח, שהופכים לאדים ונאספים בשיטה של עִיבּוּי - כלומר הָאֵדִים נוגעים במשטח זכוכית או מתכת שהטֶמְפֶּרָטוּרָה שלו נמוכה יותר משלהם, והופכים בחזרה לנוזל. מכיוון שחלק גדול מהמים שהיו בתמיסה הרִאשׁוֹנִית הפך לאדים, הטיפות האלה הן הרבה יותר מְרוּכָּזוֹת ומכילות את התמצית של הבושם.

הַשִּׁיטָה השנייה מבוססת על התמוססות של חומרי הבושם בעזרת מְמִסִּים שונים, כמו אלכוהול. מניחים תמיסה שממנה רוצים להפיק את חומרי הריח בתוך מכל ומוסיפים להם חומר ממס, שתפקידו "להעלים" את מרבית חומרי הגלם שבתמיסה ולהשאיר רק את התמצית הנקייה של חומרי הריח. אחר כך הממס מִתְאַדֶּה ומה שנשאר הוא תמיסה ריחנית שמשמשת בסיס לבושם.

בשמים משובחים מכילים יותר מ-100 מרכיבים

הבשמים המִקְרָאִיִּים הופקו מצמחים מיוחדים שגדלו באזורנו, ביניהם מוֹר ולְבוֹנָה. עם השנים נוספו למאגר הריחות חומרים שונים ומשונים - פרחים, עשבים, תבלינים, פירות, קליפות עץ, שְׂרָף, פטריות, שורשים, דשא ואפילו נוזלים שמוּצוּ מבלוטות ריח של בעלי חיים כמו אַיַיל המוּשְׁק.

קיימים גם לא מעט חומרים סִינְתֶּטִיִּים, כאלה שנוצרו במעבדה ולא בטבע, וגם להם יש ריחות חזקים שאי אפשר להפיק בטִבְעִיּוּת: למשל, חומר שמעניק לבושם ריח של חוף ים ואוויר נקי, חומר אחר שיש לו ריח של פרי עסיסי בשילוב עם וָנִיל, ואפילו חומר שמדמה את ריחו של הסחלב. בשמים משובחים מכילים יותר מ-100 מרכיבים, ויש אפילו כאלה שמשתמשים ב-700 חומרים שונים שמַקְנִים להם את ריחם הייחודי.

אף אחד אחראי

אחרי שחומרי הריח נאספים צריך לחבר אותם לִכְדֵי ניחוח אחד. זה תפקידו של הבַּשָׂם, שנקרא גם "אף". במשך עשר שנים הוא רק לומד לזהות ולְסַוֵוג מגוון עצום של ריחות, ובסופו של התהליך הוא מכיר 3,000 ניחוחות שונים! כדי למצוא את הנוסחה המושלמת הוא מְעַרְבֵּב מאות חומרים ועושה עשרות ניסיונות, עד שהוא מגיע להֶרְכֵּב הטוב ביותר בעיניו.

אחרי שחומרי הריח נאספים מחברים אותם לניחוח אחד | צילום: Christine Glade, Istock

את ריחו של הבושם נהוג לחלק לשלוש שִׁכְבוֹת ניחוח, המְכוּנוֹת תווים: התווים העליונים מִתְנַדְּפִים בתוך 20 הדקות הראשונות מרגע הַתָּזַת הבושם ויש להם ניחוח קל, למשל ניחוח של הֲדָרִים. התווים המרכזיים מפיצים ריח עד ארבע שעות, והם אלה שמעידים על סוג הבושם (קל, כבד, פירותי, לִימוֹנִי ועוד). התווים הבסיסיים כוללים ניחוחות עשירים וחזקים מאוד, והם ממשיכים לפזר ריח גם אחרי שהתווים המרכזיים התנדפו.

עכשיו הבשם מערבב את התמצית שהתקבלה במים ובכוֹהַל, בכמויות מִשְׁתָּנוֹת. כך מתקבלים כמה סוגים של בושם, המחולקים על פי חוזקם - וככל שיש יותר תמציות בושם ריחו נשמר לאורך זמן רב יותר מרגע ההתזה, והוא גם יקר יותר מפני ששמים בו יותר מהתמציות היקרות.

וזו החלוקה המקובלת:
* פרפיום (בושם): היקר ביותר, מכיל כ-20% תמציות ריח
* או דה פרפיום (מי בושם): מכיל כ-15% תמציות ריח
* או דה טואלט (מי רחצה): מכיל כ-10% תמציות ריח
* או דה קולון (מי גילוח): מכיל כ-5% תמציות ריח

>> הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו צעיר