(בת 13) מעריב לנוער שלום. יש לי אח שגדול ממני בשנתיים ואנחנו לומדים באותו בית הספר. מאז שאנחנו קטנים הוא מתנהג אליי מגעיל, מעליב אותי וגם מרביץ לי לפעמים. תמיד היינו רבים, אבל בשנה האחרונה אני מרגישה שהוא ממש שונא אותי! הוא לא מחליף איתי מילה בבית או בבית הספר, וכשהוא מדבר איתי זה רק כשהחברים שלו בבית והוא יורד עלי איתם. אני ממש רוצה להיות בקשר טוב איתו ואני מפחדת שזה כבר לא יקרה ושזה תמיד יהיה ככה. אני לא יודעת איך לדבר איתו על זה, אבל הוא האח הגדול שלי ואני רוצה שנהיה קרובים. מה לעשות?

התגובות העוצמתיות של אחיך אלייך עשויות להעיד על האכפתיות שלו, גם אם בדרך הפוכה וממש מעצבנת... מריבות בין אחים לרוב קשורות בדרך כלשהי לתחרות. אפשר להתחרות על מקום במשפחה ועל האהבה, על ההערכה או תשומת הלב של ההורים, על ההישגים בלימודים, החברים, הבגדים ושאר החפצים, או על הזכויות שמקבלים. כשגדלים יחד באותו בית, קל מאד לגלוש להשוואות - ומהן לקנאה. אחים ואחיות רבים נוטים להאמין שהם קיבלו פחות מהאחרים ושזה לא הוגן, אך למעשה לרוב זה לא מדויק. כל אחד נוטה לשים לב בעיקר למה שחסר לו, ופחות שם לב למה שהוא כן קיבל, ולכן נוצרת לעיתים תכופות תפיסה מוטה של חוסר הגינות או קיפוח. כל זה הוא נורמלי ודי בריא, ואפילו יכול להיות ה"מנוע" שגורם לנו להתאמץ ולהגיע להישגים, רק כדי להראות שאני מסוגל/ת יותר מאחי/אחותי.

מריבות בין אחים לא חייבות ללכת יחד עם קשר מרוחק. להפך, אחים שרבים הרבה יכולים גם לצחוק הרבה יחד, ולהגן אחד על השני מפני בעיות חיצוניות. אם יודעים איך לריב ולא מגזימים עם האלימות והעלבונות, הכעס והריב הם ממש דרך להתקרב ולהבין אחד את השני טוב יותר. במקרה שלכם, את מתארת גם מריבות וגם ריחוק. ייתכן שההצקות של אחיך הן דרכו לנסות להתקרב וליצור איתך קשר. הוא בטח לא הראשון שיעדיף "למשוך בצמה" מאשר להתייחס בצורה רגישה ומתחשבת, והסטיגמות החברתיות לגבי גבריות בטח לא עוזרות לו לשנות את זה. אולי אם במקום להיפגע ממנו, תנסי להחזיר לו בהקנטות משלך, תוכלו לצחוק יחד בכיף. גם אם לא, אני מציעה לך לנסות לא לקחת ללב את הירידות שלו, ואפילו להעז וליזום קירבה אליו בדרכים שאולי ייקלו עליו – כמו לבקש ממנו עזרה, בבעיות חברתיות או בבעיות מול ההורים שלכם, או עצות בנושאים שהוא חזק בהם.

אני לא מבינה בפוליטיקה וזה מתסכל אותי – מה לעשות?

(בת 15) מעריב לנוער שלום. אני לומדת בכיתת מנהיגות שבה כולם ממש מבינים בפוליטיקה ומתעניינים באקטואליה ואני לא. יש לנו המון דיונים בכיתה, ואני תמיד מרגישה מטומטמת כשאני פותחת את הפה, ומרגישה שזה גם מה שכולם חושבים עליי. אני כל הזמן מנסה להיות מישהי שאני לא, וזה ממש הגיע למצב שאני שוקלת לעבור לכיתה רגילה כדי שאני לא אצטרך להתמודד עם זה. אני יודעת שזה חשוב לדעת יותר, אבל אני מרגישה שזה פשוט לא חלק ממני ושאני לא מתאימה לשם. בבקשה תייעצו לי מה כדאי שאעשה. 

אחד הדברים המתסכלים והמעייפים ביותר הוא הניסיון להעמיד פנים שאת משהו שאת לא. אנרגיות עצומות מתבזבזות על לתחזק תדמית מזויפת ולהסתיר את מי שאת באמת. גם הדימוי העצמי סובל מכל הביקורת העצמית ומהתחושה המתמדת שאת לא מספיק טובה או לא בסדר איך שאת. נשמע שאת כבר מבינה שלא כדאי לך להמשיך כך, ושאקטואליה היא לא התחום שלך. מצוין. מה שנותר לך כעת הוא רק לקבל את עצמך ככזו. ברגע שאת תצליחי להאמין בכל ליבך שאת נהדרת, חכמה ומעניינת, אפילו שאת לא מבינה בכלל בפוליטיקה, המסר הזה יעבור בקלות גם לחברייך בכיתה, וגם הם ילמדו להעריך אותך בזכות התכונות האחרות הטובות שבך. אולי הם כבר רואים את היתרונות שלך, גם אם את עדיין לא.

אז איך לומדים לאהוב את עצמך כפי שאת? נסי להתמקד בתחומי החוזק שלך, ליהנות מהם ולפתח אותם. ייתכן שכיתה אחרת תעזור לך בכך, אבל זה ממש לא הכרחי. אחרי שעות הלימודים יש מספיק זמן כדי לאמץ תחביב או תחום עיסוק שימלא אותך בגאווה ובהתלהבות, במקום לרוקן. נסי לברר האם את מתחברת לאמנות כלשהי, לאחד מענפי הספורט הרבים, לבעלי חיים, האם יש לך יכולת חברתית ואת יכולה לתרום בתנועת נוער או ליחצ"ן מסיבות, האם את טובה עם ילדים קטנים, מוכשרת בבישול, במחשבים... יש כל כך הרבה אפשרויות, וכשתמצאי את התחום שלך מחכה לך הרבה סיפוק, וגם חברים חדשים שיחלקו איתך את ההתלהבות לנושא.

רוני איס כרמל היא פסיכולוגית חינוכית מומחית