(בנות 14) אנחנו שתי בנות שצריכות עזרה:

ביום חמישי עברנו תאונה עם קורקינט חשמלי גדול. אחת מאתנו רכבה עליו עם חבר שלה והשנייה הייתה הנדרסת. היא (הנדרסת) עם פצעים יבשים בכל הגוף ושתי ברכיים פתוחות עם תחבושות, וזאת שרכבה עם הדורס על הקורקינט יצאה עם פציעה קלה מכיוון שהדורס הגן עליה בגופו בתאונה.

שתינו עם כאבים נפשיים מאוד קשים, במיוחד מאחר והדורס עכשיו בניתוח בבית החולים. אנחנו לא מחפשות אשמים, אנחנו בשוק ורועדות. לנדרסת קשה לראות אופניים חשמליים על המדרכות והשנייה סובלת מחרדות ומרגישה אשמה וכאב על חבר שלה. אז רצינו לדעת איך ממשיכים הלאה מכיוון ששלושתנו בשוק, בוכים, רועדים ולא יודעים איך להמשיך הלאה.

תשובה:

אתן מספרות שקרה לכן דבר מאוד משמעותי: תאונה שנחוותה באופן טראומטי והשאירה בשלושתכם צלקות פיזיות ונפשיות. זו באמת חוויה מאוד קשה ומפחידה לעבור, בוודאי בגילכם הצעיר - מפגש עם הפגיעות שלנו ועם היותנו ברי חלוף. אתן מספרות שכל אחד חווה תחושות אחרות בעקבות הטראומה: הנדרסת מבוהלת מאופניים חשמליים, וזאת שהייתה עם הדורס מרגישה מאוד אשמה וסובלת מחרדות. ואני בטוחה שגם לחבר הדורס מאוד לא קל עכשיו.

אני שמחה מאוד שאתם יודעים להרגיש את זה ולזהות את התחושות הללו ושאתם פונים לעזרה. זה הצעד הראשון והחשוב בפתרון הבעיה. אני חושבת שהדבר הכי נכון לעשות הוא קודם כל לדבר על זה וכמה שיותר. חפשו סביבכם תמיכה מקצועית - אתם יכולים לפנות ליועצת בית הספר או למחנכת, או עכשיו, בחופש הגדול, פשוט לדבר עם ההורים על מה שקרה ועל הרצון שלכם לקבל עזרה מקצועית ממוקדת שתעזור לכם לעבד את החוויה הקשה שחוויתם. עד שתמצאו סיוע שיעזור לכם לעבד ולהתמודד עם הטראומה, אתם יכולים להתקשר לקו הסיוע של ער”ן ב־1201 ולמצוא שם אוזן קשבת. אבל הכי חשוב – אל תישארו לבד עם התחושות הקשות (והמובנות) שאתם חווים.