(בת 14) מעריב לנוער שלום, בשבוע שעבר אחת הבנות מהכיתה צחקה עליי בוואטסאפ של הכיתה, ואז כולם גם התחילו לצחוק ולקלל אותי. זה לא היה לי נעים והתפללתי שיקרה לה משהו רע. יומיים אחרי זה היא לא הגיעה לבית ספר והסתבר שהיא חולה בבית. האם זה בגלל מה שחשבתי, יכול להיות שהטלתי עליה כישוף או קללה? יכול להיות שמה שביקשתי התגשם? לא התכוונתי שיקרה לה משהו רע באמת. אני לא יודעת מה לעשות עכשיו עם המצב הזה.

ההתנהגות של הילדה הזו בוואטסאפ היא חמורה, ובאופן טבעי הגבת בכעס רב עליה. הרי גם בעל פה יש משמעות מכאיבה לעלבונות, כזו שקשה מאד לקחת בחזרה אחר כך - אז כמובן שכאשר מעלים על הכתב אלימות מילולית כלפי מישהו, וגם מפרסמים אותה בציבור בוואטסאפ, זו פגיעה נוראית. כל מי שהצטרף לקללות וללעג נושא באחריות הזו. יכול להיות שהילדה שעשתה זאת ומי שהצטרף אליה לא התכוונו ממש לפגוע בך, או חשבו שעשו זאת רק בצחוק. עד שלא ניצבים בעצמנו במצב הזה, כמטרה לעלבונות מול כולם, קשה להבין את המשמעות. אבל הם בחרו שלא להסתפק בלחשוב מה דעתם עלייך, אלא גם להתנהג בדרך פוגענית.

>> רוצים להטיל כישופים אמיתיים? כנסו כנסו

כאן חשוב לי להדגיש את ההבדל הקריטי בין מחשבות, לבין התנהגות. יש גבול ברור בין לחשוב על משהו לבין לבצע אותו. רגשות שליליים, פנטזיות כמו אלה שתיארת (שיקרה לילדה משהו רע), תפילות, דמיונות מפורטים על פגיעה במישהו – עוצמתיים ככל שיהיו, הם עדיין רק בתוך הראש שלנו. גם אם ננסה, לרוב לא ניתן למחוק מחשבות ורגשות, וגם לא רצוי לעשות זאת. לפנטז זו אפילו דרך יעילה לפרוק את הכעס מבלי להזיק באמת. אמנם לפעמים זה נראה כל כך חזק עד שמאמינים שיש למחשבות כוח להשפיע באופן קסום על המציאות, וזה בסדר אם את מאמינה בכך, אבל הרגע הקובע הוא הרגע שבו את בוחרת האם לפעול בעקבות המחשבות - או לא. זה לא משנה מה הייתה כוונתך כי את, בניגוד אליה, בחרת בחירה נכונה – לא לפעול.

אין לך כל אחריות על המחלה שלה. כעת נותר לך רק למצוא התנהגות מתאימה לבטא את הכעס המוצדק שלך – כמו לפנות למחנכת או למנהלת בית הספר ולהתלונן, למצוא שותפים שיתנגדו יחד איתך לעלבונות בוואטסאפ, או לעזוב את הקבוצה הזו.