(בת 13 וחצי) יש לי בעיית תקשורת עם ההורים שלי, ככה אני קוראת לזה. אני מנסה לדבר איתם ולהסביר להם שאני כבר מספיק גדולה כדי שיהיה לי חבר ושאני כבר יכולה להסתובב עם בנים, אבל איך שהם שומעים ממני את המילה "בנים" הם מתחילים להתעצבן ולהגיד לי שאני עדיין קטנה ושזה מסוכן לי. בגלל זה אני מסתובבת עם בנים בלי שהם יודעים ואפילו התנשקתי בפעם ראשונה ולא סיפרתי להם. נמאס לי שאני צריכה לפחד מהתגובה שלהם, איך להסביר להם מה אני מרגישה בלי שהם יכעסו עליי?

נשמע שההורים שלך מאוד אוהבים אותך ודואגים לך. גם הם וגם את צריכים להתמודד עם שינויים שמתרחשים ביניכם משום שאת נמצאת בגיל של מעבר מילדות לתחילת גיל ההתבגרות. זהו גיל שבו את בוודאי מרגישה שאת כבר גדולה ומוכנה לטרוף את החיים: את רוצה להתאהב ולהיסחף ברומנטיקה, רוצה לחוות את החוויות של ההתבגרות, רוצה להתנשק ולהרגיש מושכת, אהובה ומקובלת, ואין בכך כל פסול. את בוודאי מרגישה בטוחה ביכולות ובכוחות שלך להתמודד עם כל צרה שלא תבוא, ובל נשכח שאת נמצאת בגיל שבו קל "לזרוק" את עצמך לחיים ו"לחיות את הרגע".

עם זאת, לפעמים מרוב הרצון הזה לטרוף את החיים לא שמים לב לסיכונים שעלולים להגיע עם התחלה של יחסים. בין אם מדובר בסיכונים רגשיים כמו פגיעה בתוך מערכת יחסים ופגיעה בחברויות או בסיכונים כמו פגיעה מינית, אונס, הריון - דברים שקשה להתמודד איתם בכל גיל ובוודאי שבגילך הצעיר. כנראה שדברים מהסוג הזה הם גם הדברים שמדאיגים את הוריך האוהבים שרוצים לשמור על בריאותך הפיזית ובעיקר על בריאותך הנפשית. זה לא אומר שהם לא סומכים עליך, אלא שהם לא בהכרח סומכים על מי שמסביבך.

אני מאמינה שזוהי אכן בעיית תקשורת ולכן חשוב לנהל עימם שיחה שבה את מביעה כבוד לרגשות ולחששות שלהם ומתפשרת על כך שלא תקבלי כל מה שאת רוצה. בנוסף, חשוב שתסכמו ביחד איך הם יכולים לתת לך בכל זאת ליהנות מגיל ההתבגרות עכשיו, בתנאים ובחוקים שלהם, אשר יאפשרו לך להיות פתוחה וכנה איתם. זוהי משימה לא פשוטה וכדאי להיות בדיאלוג לגביה לאורך זמן. בהצלחה!

דנה בכר היא פסיכולוגית קלינית מתמחה לנוער ולמבוגרים