(בת 15 וחצי) לפני כמה זמן היו לי כל מיני אובססיות כאלה, שאם לא אעשה ככה וככה, יקרה ככה וככה. על הדברים הכי קטנים בעולם, למשל: אם תדרכי על הקווים במדרכה, אז יקרה ככה וככה. די התחלתי לצאת מזה, אבל אז היה קטע שאמרתי שאם לא אעשה ככה וככה, אז מישהו ימות חלילה. ואז פתאום קבעתי לעצמי גיל בראש, למשל שחבר טוב ימות בגיל 20. עכשיו הוא מתקרב לגיל הזה ואני ממש ממש פוחדת לאבד אותו (חס וחלילה). ההורים שלי ידעו על כל הקטע הזה, אבל לא על הקטע של הגיל שקבעתי בראש וזה. אני יודעת שרק ה' קובע את מה שיקרה, אבל איך אני אוציא לעצמי את המחשבות האלו מהראש? בבקשה אל תגידי לי ללכת לפסיכולוג ותני לי איזשהו פתרון או עצה.

דבר נוסף: יש ילד שהייתי מאוהבת בו לפני שנתיים, ועכשיו זה חזר בעקבות תפקיד שקיבלנו לעשות יחד בחוג שלנו. אני חושבת שהוא אוהב מישהי אחרת, אבל אני לא רוצה לשכוח ממנו, כי אם הוא חזר לי פעמיים ללב, וגם קיבלנו תפקיד יחד, זה מראה שיש כאן משהו. אני לא רוצה לספר לו כדי לא להרוס הכול, וגם כדי לא להרוס את הסצנה. אני טיפוס חברותי שעושה צחוקים בחברה, ולידו אני נראית ילדה ממש שקטה וביישנית. אני לא יודעת מה לעשות, עזרי לי בבקשה.

את מבקשת תשובה לשני דברים שונים אך קשורים. לגבי בעיית המחשבות האובססיביות שאת מתארת, נשמע לי שיש בך חשש גדול וחרדה איומה מדברים שאת חשה שאינם בשליטתך, למשל מתי אדם יקר לך ימות. המחשבות הללו עוזרות לך לייצר איזושהי חוויה של שליטה, כאילו יש משהו קונקרטי שניתן לעשות כדי לבלוט במצב, כמו להחליט על גיל מסוים בראש או לא לדרוך על הקווים. אולם ייתכן שמה שעומד מאחורי הדבר הוא החשש לחוות את החרדה שמלווה מחשבות ותחושות כאלה, כי זה באמת מאוד מפחיד לדמיין איך זה לאבד אדם יקר. קשה להוציא מחשבות כאלה מהראש כי הן משחקות על הקושי באיבוד שליטה. הפתרון הטוב ביותר הוא לדעת שיש כיום טיפולים ממוקדים וקצרים בשםCBT" " - טיפולים התנהגותיים קוגניטיביים, שיכולים מאוד לסייע לך, וחשוב להתנסות בהם לפני שמחשבות אלו יקשו עוד יותר על ניהול חיים תקינים.

לגבי שאלתך השנייה, בה את מביעה חשש האם אדם אחר ירצה בך או לא - גם היא קשורה במידה מסוימת לפחד שלך מדברים שאינך יכולה לשלוט בהם. את חוששת לספר לו על תחושותייך, ומתרצת זאת בכך שזה יהרוס את הסצנה מרוב מבוכה, אבל בעצם נדמה לי שאת יותר מהכל מפחדת יותר להיפגע, ולכן קל לך יותר כרגע פשוט לא להתמודד ולהשאיר את המצב כפי שהוא. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות לגבי הילד שאת מחבבת הוא פשוט לנקוט בגישה של תקשורת כנה ואמיתית ולומר לו את שעל לבך. כך תדעי שאת מצדך עשית כל מה שהיה ביכולתך כדי שזה יצליח. לגבי תשובתו - על כך אין לך שליטה, כמו גם על הרבה דברים נוספים בחיים. זה בסדר לחשוש מהלא נודע, כל עוד זה לא מפריע להתנהלות התקינה של חייך, ובמידה וכן  - אין בושה בבקשת עזרה מאיש מקצוע.

דנה בכר היא פסיכולוגית קלינית מתמחה בילדים ובנוער