בחודש שעבר נכנסה הסטייליסטית התל אביבית מיי גרף לחנות בגדי ים בשוק הפשפשים ביפו ובחרה לעצמה ביקיני בולט בצבעי כחול-אדום, ביקיני עם פסים ושני בגדי ים שלמים. אחר כך יצאה לעבר השוק לסדרת צילומים עם השלל. גם עבור המוחצנות שבינינו, להסתובב סתם כך בביקיני זה לא דבר קל. אז תארו לעצמכם את החוויה כשאת במידה 48.

"מאז שאני זוכרת את עצמי חשבתי שאני שמנה מדי. אני לא זוכרת זמן שבו חשבתי שאני 'בסדר'. היום אני יודעת שעד גיל 18 הייתי במשקל תקין לחלוטין", היא משתפת. הדיאטה הראשונה שלה הייתה, לדבריה, כשהייתה בת 11, וזו הייתה יריית הפתיחה בסדרה של דיאטות שבסופן הקילוגרמים חזרו - ובריבית. "למעשה, ביליתי את רוב גיל ההתבגרות בתחושה שאני לא בסדר: פחות יפה, טובה ומוצלחת מכולם, כי לא הייתי רזה". המשקל תמיד היה ה-נושא המדובר בבית: "אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי שאני יכולה להיות מלכת יופי אם רק ארד X קילוגרמים. אותו X היה שלושה קילוגרמים, ובמהלך גיל ההתבגרות הוא גדל ל-5, 10, 15 וכולי. לכן גדלתי חסרת ביטחון עצמי והתרגלתי להסתיר את עצמי".

בגיל 22 החליטה גרף לשים סוף לעידן הדיאטות: "הבנתי שאני כלואה במעגל לא בריא של דיאטות שככל שאני ממשיכה בו אני רק משמינה יותר, אז הפסקתי, אבל לקח לי זמן להתחיל לאהוב את עצמי. גלשתי בפורומים שעסקו בקבלה עצמית, פגשתי בן זוג שאהב אותי בדיוק כפי שאני וגרם לי להבין שאני מושכת למרות מה שאמרו לי רוב חיי, והתחלתי להתלבש באופן שאהבתי". נקודת המפנה מבחינתה הייתה כשהתעוררה בעיה רפואית שחשבה שמסכנת את חייה: "כשיצאתי מזה, פתאום הבנתי כמה החיים קצרים, ושאני מבזבזת אותם על שטויות".

מיי גרף ויעל רופמן (צילום: אפרת וייסמן, מעריב לנוער)
מיי גרף ויעל רופמן | צילום: אפרת וייסמן, מעריב לנוער

גרף מספרת כי השינוי שהרגישה היה עצום: "התחלתי להתלבש כמו שתמיד חלמתי, הפכתי לאופטימית יותר והחרדה שלי התפוגגה. פעם, כשהייתי הולכת לריאיון עבודה, למשל, חשבתי שלא יקבלו אותי כי אני שמנה ומכוערת, ובעצם הבאתי את זה על עצמי. אחרי השינוי, הלכתי כשאני בטוחה בעצמי ויודעת שאני מהממת. זה אמנם לא היה קל וזה דרש מאמץ מודע, אבל זה השתלם".

לפני קצת יותר משנה פתחה את הבלוג "May Wear It", שבו היא מתעדת את עצמה חוגגת את החיים, ואליו גם העלתה את התמונות משוק הפשפשים: "לא היה לי קל להיחשף כך בהתחלה, אבל קיבלתי תגובות מנשים ונערות שחיזקו אותי. הבנתי שהסיפור שלי לא ייחודי, ושכל כך הרבה נשים מסתובבות בתחושה שהן חסרות ערך בגלל המראה שלהן. הרגשתי שאני חייבת להילחם בזה ולהראות שאפשר לאהוב את עצמך ולהיות מרוצה גם במידות גדולות, וכך נהיה לי הרבה יותר קל לחשוף את עצמי".

"אידיאל היופי פשוט לא רלוונטי"

גרף אינה לבד. בשנים האחרונות, יותר ויותר נשים, ובייחוד צעירות, יוצאות נגד אידיאל היופי שמכתיבה החברה ומכריזות כי מידה 42 היא לא זו שתעצור אותם מללכת לים או פשוט ליהנות מהחיים. "נוצרה קהילת Body Positive נפלאה בארץ, שגדלה מרגע לרגע", היא אומרת. "כשאני הייתי נערה, לא היו מודלים ליופי מעבר למה שהציגו בטלוויזיה ובעיתונים. היום, מי שמרגישה מה שאני הרגשתי, יכולה להיכנס לפייסבוק ולבלוגים ולראות שהיא ממש לא לבד, ושאפשר להיות מאושרת, אהובה ומצליחה בכל מידה".

מיי גרף ויעל רופמן (צילום: אפרת וייסמן, מעריב לנוער)
מיי גרף ויעל רופמן | צילום: אפרת וייסמן, מעריב לנוער

"אידיאל היופי הוא פשוט לא רלוונטי", היא מסבירה. "העולם לא אחיד, ובדיוק כמו שלא הגיוני לצפות שלכולנו יהיה את אותו הגובה או את אותו צבע השיער, לא הגיוני שתהיה לנו את אותה המידה. יש מבני גוף שונים ומידות שונות, וכולם יפים וטובים. אין טעם לבלות את כל חייך בשנאה למה שיש וניסיון להפוך למשהו אחר. במקום לשאוף למידה מסוימת - אני בעד לשאוף לבריאות ולאהבה עצמית".

למרות זאת, כמו שראינו במתקפת השיימינג שעברה קארין גורן לאחר שהופיעה בתכנית "בייק אוף ישראל" כשהיא לא מציגה גזרה דקיקה – זה לא תמיד קל. "יש אנשים שמסבירים לי עד כמה אני לא בריאה, או שאנשים במשקל שלי לא יכולים לאהוב את עצמם, ולכן אני משקרת לעצמי", מספרת גרף. "אני לא מגיבה לזה בכלל, כי זה לא עניינו של אף אחד. אנשים מתרצים את השמנופוביה שלהם בדאגה לבריאות, אבל זה סתם תירוץ להעיר על משהו שלא נראה להם. הרופא שלי דווקא מרוצה, אגב".

"בכל אופן, התגובות האלה בטלות בשישים לעומת מאות התגובות של נשים ונערות שכתבו לי שבזכות הפוסטים שלי הן הבינו שהן הרבה יותר ממידת המכנסיים שלהן, והעזו לראשונה ללכת עם שמלה, בגד ים, זרועות חשופות וכדומה. גם התגובות בשוק הפשפשים היו מעולות – אנשים פרגנו לנו ומחאו כפיים, והתגובות לפוסט הדגישו בפניי עד כמה המסר הזה חשוב. הרגשתי שעשיתי את זה".

גרף מספרת שעברה תהליך ארוך עד שלמדה לאהוב את עצמה כמו שהיא, ובגיל ההתבגרות, כשהמראה החיצוני משחק תפקיד כל כך משמעותי – זה כמובן לא היה פשוט. ובכל זאת, נראה שהמודעות הגוברת לכך שליופי יש מידות שונות עושה את שלה, וברשתות החברתיות תוכלו למצוא גם נערות רבות שלא מנסות להתאים את עצמן לסטנדרטים החברתיים. כזו היא למשל לורן שטרן (18), תלמידת י"ב ובעלת בלוג האופנה "LORILOVEPLUS".

כמו גרף, גם שטרן אומרת שאידיאל היופי הוא פשוט בלתי אפשרי: "אנחנו נתונים לביקורת של החברה מהרגע שאנחנו נולדים, ולומדים לבקר את עצמנו ואחרים. מרוב ביקורת, אנשים לא יכולים להעלות בדעתם שהם סבבה, ומבלים שנים בשנאה עצמית וחוסר סיפוק, רודפים אחרי סטנדרטים משתנים כמו רווח ברגליים או עצם בריח בולטת. זה לא יביא להם אושר, כי המרדף לעולם לא נגמר. יש לנו שתי אפשרויות: להישאב לחיים שאינם חיים ולהיות עסוקים כל הזמן בעמידה בסטנדרטים של החברה, או לבלות את החיים בקבלה ואהבה".

לורן שטרן (צילום: נועה קטיעי, מעריב לנוער)
לורן שטרן | צילום: נועה קטיעי, מעריב לנוער

איך הסביבה הגיבה אלייך כילדה?

"אחד הזיכרונות הראשונים שלי מבית הספר היסודי הוא של בריונות כלפיי, שגרמה לי להרגיש בודדה מאוד. גם אנשים שרצו בטובתי תמיד דאגו להזכיר לי עד כמה אני 'מבוזבזת', כמו כל ילדה שמנמנה עם עיניים כחולות. אני חושבת שלאנשים קשה לקבל אותי מפני שהם משליכים על אחרים את הקשיים שהם חווים, וזה מתחיל בעובדה שהמושג 'שמנה' הוא בעל קונוטציה שלילית. זו מילה מגבילה, כאילו שאם את שמנה את לא יכולה להיות מטופחת או מושכת. יוצאים מנקודת הנחה שאת מגושמת, עצלנית או בהמה. למעשה, זה בסך הכול תיאור ככל התיאורים – גבוה, רזה, שחום, בהיר".

השינוי, לדבריה, היה מתמשך, ונבע בעיקר מההתעוררות שחלה בעולם בנושא ("יותר ויותר אנשים מתעוררים ומבינים שמשהו פה לא בסדר"). כשהרגישה מספיק בטוחה בעצמה, פתחה את בלוג האופנה שלה, שבו היא מעלה תמונות של עצמה ומדברת על נושאים כמו דימוי גוף, ביטוי עצמי והגשמה. "זו שליחות, מבחינתי", היא מסבירה. "דרך החשיפה שלי אני מעודדת אחרים ללכת עם האמת שלהם, לאו דווקא בנושא המשקל, ומנסה להעביר הלאה את החיוביות. אנחנו צריכים להיות טובים לעצמנו, וכך נהיה טובים לאחרים ונהפוך את העולם לטוב יותר".

לורן שטרן (צילום: נועה קטיעי, מעריב לנוער)
לורן שטרן | צילום: נועה קטיעי, מעריב לנוער

כיצד את מגיבה לאנשים שמבקרים אותך?

"היום אני במקום אחר. אני לא מגיבה לאנשים שאומרים לי לרזות, כי אני לא נותנת להם את הפריווילגיה להיות שותפים להתמודדות ולבחירות שלי. המאבק הוא יומיומי, אבל אני אוהבת את עצמי כמו שאני ומזכירה לעצמי מה טוב בי כל הזמן. ביליתי שנים בתחושה שאני חייבת להתאים את עצמי לסביבה וניסיתי לרזות. היום, מבחינתי – שהסביבה תתאים את עצמה אליי. יכול להיות שבעתיד ארזה או אשמין, אבל לעולם לא אתן לזה להשפיע על איך שאני מרגישה כלפי עצמי".

ואיך כל זה מתחבר לבלוג שלך?

"תמיד התעניינתי באופנה, כשהייתי קטנה, נהגתי לתפור בגדים לברביות שלי. אבל לצערי, נתקלתי במחסום – לא היה מקום עבורי בעולם האופנה בגלל שאין לי את ההיקפים המתאימים, וזה היה מתסכל. הרגשתי כל הזמן צורך להתנצל על מי שאני, ואני חושבת שהשינוי הגדול שלי הוא שהבנתי שאני צריכה להפסיק להתנצל. והיום, יש לי בלוג אופנה שאני נהנית ממנו מאוד. ביום שבו הבנתי שאני לא חיה את החיים שלי בשביל אחרים אלא רק בשביל עצמי – התחלתי לחיות באמת. ומי שלא טוב לו – יום טוב לו".