פירוש המילה "דאודורנט" הוא "אל ריח": de זה "הוצאה" או "הסרה", ו-odor  זה "ריח". הדאודורנט המסחרי הראשון יצא בארצות הברית ב-1888 ונמכר כקרם בתוך צנצנת, אותו משחו על העור באמצעות האצבעות. בשנות ה-40 המאוחרות הומצא הפטנט המוכר לנו כיום כ"רול-און" – הגולה המתגלגלת – ששאב השראה מהמכניקה של עטים כדוריים.

בהתחלה דאודורנטים שווקו בעיקר לנשים, אך בהמשך הם הפכו לפופולריים גם בקרב גברים. הדאודורנטים הנפוצים היום בשוק הם דאודורנט רול-און המכיל נוזל ונמרח על העור, דאודורנט ספריי המכיל תרסיס ומותז על העור, ודאודורנט סטיק המכיל חומר מוצק וגם הוא נמרח על העור, אבל לא משאיר אחריו עקבות נוזליים כמו הרול-און.

במהלך השנים נפוצו שמועות שונות לגבי ההיבטים הבריאותיים של דאודורנט. כדי לעשות סדר בבלגן, שוחננו עם ד"ר אריה ליפשיץ, מומחה לרפואת עור ומין בשירותי בריאות כללית.

מה יותר בריא לשימוש, דאודורנט סטיק או ספריי, והאם יש סוגי דאודורנט שמזיקים לבריאות?

"לא ידוע לי על הבדל בין דאודורנט סטיק לספריי מבחינה בריאותית. עם זאת, שימוש בדאודורנט עשוי לגרום לעתים רחוקות לתופעות לוואי. תופעת לוואי לא שכיחה היא דלקת בעור בית השחי, כתוצאה מתגובה אלרגית של העור למגע עם החומר המבשם בדאודורנט. תסמיני הדלקת הם אודם, צריבה, הפרשה ולעיתים רחוקות גם זיהום משני הגורם לכאב והגדלת קשרי לימפה תחת עור השחי.

"תופעת לוואי אפשרית נוספת היא דלקת עור איריטנטית (כזו הנגרמת ממגע של העור עם חומרים מסוימים). היא נגרמת בעיקר עקב שימוש בדאודורנט אנטי-פרספירנט (בעברית: "עוצר זיעה": דאודורנט שמפחית הזעה באמצעות חסימת מוצא צינורות בלוטות הזיעה). מלחי האלומיניום שבדאודורנט זה גורמים להקרשת החלבונים במוצא צינור בלוטת הזיעה. אם עור השחי כבר רגיש ופגוע, למשל כתוצאה מתלישת שיער, חיכוך עם בד החולצה או פעילות גופנית, גובר הסיכון להתפתחות דלקת עור איריטנטית של בית השחי וגוברת עוצמת הדלקת.

"מניסיוני, יותר אנשים סובלים מדלקת עור בתי השחי כתוצאה משימוש באנטי-פרספירנט, כך שיתכן שמעבר לשימוש בדיאודורנט שאינו אנטי-פרספירנט יכול למנוע היווצרות של דלקת. דאודורנט סטיק משאיר בבית השחי רכיב משחתי ש'כולא' את הבושם וכך מאריך את משך השפעת הדיאודורנט, מבלי שיעצור את הזיעה".

מה הקטע של האלומיניום? זה באמת מזיק לבריאות?

"מלחי האלומיניום מבצעים את הפעולה של עצירת הזיעה בדאודורנט אנטי פרספירנט (הם נמצאים רק בדאודורנטים מהסוג הזה). חוץ מתופעות לוואי אפשריות של דלקת, אין סכנות אחרות. בעבר היו משתמשים בדאודורנטים בזירקוניום והיה חשש שהוא מסרטן, אך כיום אין שימוש בחומר הזה".

מה עושים הדאודורנטים שלא חוסמים את בלוטות הזיעה?

"פשוט מוסיפים ריח טוב כדי להסוות את ריח הזיעה".

יש דאודורנטים המבטיחים "הגנה ל-24 שעות", "הגנה ל-72 שעות" וכולי. יש אמת בפרסום?

"לא ממש. אני מטיל ספק בהבטחות האלה. לרוב מדובר בדאודורנטים המכילים רכיב אנטי-פרספירנט, ואז גובר הסיכון לתופעות לוואי".

האם יש הבדל בתדירות בה גברים ונשים צריכים להשתמש בדאודורנט?

"לא. תדירות השימוש בדאודורנט מבוססת לרוב על העדפות אישיות ותרבותיות בכל הקשור לריח גוף והסתרתו".

להשתמש בדאודורנט שלוש פעמים ביום זה מוגזם?

"אלא אם כן הדאודורנט הוא מסוג אנטי-פרספירנט, זה בסדר. במידה שמדובר באנטי-פרספירנט, שימוש מרובה מעלה את הסיכוי לתופעות הלוואי".

מאיזה גיל ניתן להשתמש בדאודורנט?

"כל עוד לא משתמשים בדאודורנט אנטי-פרספירנט, אני לא מכיר מגבלת גיל בקשר לשימוש בדאודורנט, אלא אם כן מצוינת כזו על המוצר עצמו. השימוש מתחיל בדרך כלל  עם תחילת ההתבגרות המינית, אז מתחיל להתפתח ריח גוף שמקובל מבחינה תרבותית לנסות להפחית או להסתיר".

מבחינה בריאותית, אכן עדיף להכין דאודורנט בבית?

"החברות המסחריות שמייצרות דאודורנט הן בעלות ניסיון בתחום, עושות זאת עם אנשי מקצוע ומנסות את המוצר על אנשים טרם הפצתו. רוב הדאודורנטים שאני מכיר לא מכילים חומרים שצריך לחשוש מפניהם. מי שמכין דאודורנט ביתי לוקח את הצ'אנס שיהיו אתו בעיות; למשל, סודה לשתייה בכמות מוגזמת עלולה לגרות את העור. אם זה אדם שבקיא בתחום ורוקח בעצמו, אז זה יכול להיות בסדר. אך אני לא בטוח שיש לזה יתרון בריאותי על פני דאודורנטים מסחריים".

דאודורנט בהכנה עצמית: יש כזה דבר

למרות הכול, יש אנשים שלא ששים למרוח על הגוף דאודורנט תעשייתי (שגם עולה לא מעט כסף) – ומעדיפים פשוט לייצר את הדאודורנט שלהם בעצמם. אחת מהן היא גילי נוי, בת 25 מתל אביב, שמספרת: "קראתי באינטרנט ושמעתי מחברים שאפשר להכין דאודורנט לבד. זה נראה ממש פשוט, ובאופן כללי אני אוהבת להכין דברים בעצמי - זה גם זול יותר, וגם אין בזה חומרים כמו אלומיניום. אני מעדיפה לשלוט במה שאני מורחת או מכניסה אל הגוף. הדאודורנט שאני מכינה הוא אמנם לא אפקטיבי כמו דאודורנט רגיל ולא ממש מונע את הזיעה, אבל הוא מפחית את הריח משמעותית. הוא מחזיק בערך 4-5 שעות, אז אני פשוט מסתובבת עם הצנצנת בתיק ומחדשת מתי שצריך".

אז איך מכינים את זה? הנה המתכון

-          2 כפות סודה לשתייה

-          2 כפות קורנפלור

-          2 וחצי כפות של חמאת שיאה (ניתן לרכוש בחנויות טבע או באינטרנט, או להשתמש בשמן קוקוס באותה הכמות)

-          3-5 טיפות של שמן אתרי (בריח לבחירתכם)

מערבבים את הסודה לשתייה ואת הקורנפלור לתערובת אחידה, ולאחר מכן מוסיפים את החומרים הרטובים (חמאה ושמן אתרי). מערבבים היטב עד לקבלת עיסה הומוגנית שהמרקם שלה מזכיר קרמיות של גבינת שמנת. רצוי לשמור את הדאודורנט מבלי שייחשף לשמש (במיוחד אם השתמשתם בשמן קוקוס – הוא נמס בקלות), ולא להכין כמויות גדולות מדי כדי שלא יתקלקל.

דאודורנט טבעי
צילום: גילי נוי, מעריב לנוער

דאודורנט טבעי
צילום: גילי נוי, מעריב לנוער