אם לפני עשור, הייתם ניגשים לילד מופנם בלבוש כהה, בשם עומרי קטרי ואומרים לו, "אתה עוד תהיה גדול, אני יודע שאתה לא מאמין, אבל אתה מיוחד בדיוק כמו שאתה חושב", הוא כנראה היה צוחק עליכם וממשיך הלאה. אבל אלו בדיוק המילים שקטריקס בן ה-26, זמר ויוצר, שבשנים האחרונות הספיק להוציא 4 סינגלים עם מעל לחצי מיליון צפיות, ללמוד, להתפתח ואז להתנתק מהצמד, "דורון ביטון וקטריקס", לקחת חלק בוולוגים של צוות "בלאגן" ואפילו לשחק בכמה סדרות כמו "התחנה" ו"המלון של פיני", היה רוצה להגיד לעצמו.

בחודש האחרון הוציא שיר חדש, "פאפי", שמבקש להפסיק עם הדרמות ולהנות קצת יותר. "רציתי לעשות משהו קצבי, שמח, שאנשים ישמעו את השיר וירקדו". את יציאת השיר ליווה קמפיין בחירות, כיאה לשיר שיצא יום לפני הבחירות לראשות הממשלה, וכיכבה בו אדל טיסונה, ילדה בת 9 שעברה חרם ואותרה על ידי 'סיירת החרם' של התוכנית 'הצינור'. "הרבה אנשים באו לעזרתה, וביניהם אני. הסיפור ממש נגע בי והפתעתי אותה ביום ההולדת עם דובי 2 מטר וגם הזמנתי אותה לקמפיין ולסבב ההופעות שלי בפורים".

קטריקס (צילום: קטריקס, אינסטגרם)
צילום: קטריקס, אינסטגרם

בקמפיין 'מפלגת פאפי' המשוייך לשיר החדש, אדל מופיעה כשרת החינוך של המפלגה. "אם כבר פנים למערכת החינוך, אז פנים שיכולות לעשות שינוי. אמרתי לאדל, עם הכוח שקיבלת, לכי תעשי משהו טוב, תעשי שינוי, תעשי משהו גדול. קמפיין הבחירות מטרתו להפיץ אהבת חינם, להפסיק את החרם, להפסיק את הבריונות".

בנוסף לקמפיין המשותף עם אדל, גם היית חלק מפרויקט הרשת #לאעומדיםמהצד, שההשקה הרשמית שלו הייתה בבית הנשיא, איך הרגשת?

"מעמד מכובד, הכנתי בגדים לילה לפני ועל הבוקר אמרתי לאמא שלי, 'תראי מה יצא מהבן שלך'. הרבה כוכבים שמעצבים את הנוער הגיעו ונרתמו לעזור. זה פרויקט מבורך, שמדבר על העובדה שכל אחד יכול לעזור ולא לעמוד מהצד - אם אתם רואים מישהו בבית ספר שפחות מחייך או קצת פגוע, לכו דברו אתו, זרקו מילה טובה, תחמיאו, כל דבר שיעשה לו יום יותר טוב".

אתה חושב שאתה ושאר המשתתפים בתור כוכבי ילדים ונוער, יכולים להשפיע על מערכת החינוך?

"אני לא יודע איך זה עם הדור החדש, אני סיימתי ללמוד לפני 8 שנים והגעתי לכיתה ז' לכיתה רגילה וכבר בכיתה ח' העבירו אותי למב"ר.  לא הצלחתי להסתגל לכיתה שלי, היו שם יותר מדי אנשים שלא רצו אותי שם. שמים 40 ילדים בכיתה ומערכת החינוך משקיעה משאבים בדברים שפחות מתאימים לדור הנוכחי. אני למשל לא ידעתי שאני צריך לשלם מס הכנסה או שאני לא חייב לעשות תואר. תמיד דחפו לעשיית תואר. ההובלה של מערכת החינוך היא לא נכונה, הם לא עם יד על הדופק, צריך לעשות שיעורים על נושאים שילדים חווים עכשיו, לא על נושאים שהיו רלוונטיים לפני 10 או 20 שנה".

קטריקס לא סתם מעביר ביקורת על מערכת החינוך, הוא לגמרי עונה להגדרה של 'ילד שנפל בין הכיסאות', שלא קיבל את האופציה להציג את הכישרון שלו ונמדד על סמך ציונים. "לא הייתי תלמיד שאמא מתגאה בו, אבל גם לא השקעתי. מהרגע שנולדתי ידעתי שאני מיוחד, שאני אעשה משהו אחר. הקטע של השירה הגיע באופן מוזר. הייתי ילד ספורטאי, הייתי בקפוארה ובהתעמלות קרקע. בכיתה ז' עזבתי את הקפוארה, ובהתעלמות קרקע עליתי דרגה - אימונים 4 פעמים בשבוע, תחרויות, אליפויות, הייתי בנבחרת ישראל. אחרי כמה זמן אמא שלי ביקשה להפסיק את האימונים שלי, בגלל שהתזונה שלי הייתה לקויה וזה העמיס לי על הגוף. הפסיקו לי את ההתעמלות וזה הדבר שהכי אהבתי לעשות, אני עד היום עושה סלטות".

קטריקס (צילום: קטריקס, אינסטגרם)
צילום: קטריקס, אינסטגרם

ואיך הגעת למוזיקה?

"הייתי בבית מושבת, בגלל ששברתי את היד ופתחתי את הסנטר, אז לא הלכתי לבית ספר ובזמן הזה למדתי ביט בוקס. אחר כך חשבתי שאי אפשר להתפתח מזה, כי לא מביעים מזה כלום, זה רק צלילים. אז התחלתי לכתוב וראיתי שאני אוהב את זה, שאנשים מתחברים לזה. אמנם לא אנשים מבית הספר, אבל מצאתי חבר אחד מהפנימייה שאהב את מה שאני אוהב, אלי קריחלי. פתחנו אולפן ביתי, התחלתי לכתוב, להפיק ועבדתי עם כל מי שתמך בי, כי הסביבה לא תמכה. היינו אלי  ואני במשך שנתיים, ואז הוא התגייס ואותי לא גייסו מסיבות רפואיות. הייתי בתת משקל, אז עשיתי שירות לאומי והמשכתי עם המוזיקה. אחר כך פגשתי את דורון (ביטון) ועבדנו יחד במשך 4 שנים מדהימות, צברתי ניסיון של בן 80 בערך ועכשיו אני לבד, עושה הכול לבד".

"פאפי" הוא השיר הראשון שקטריקס מפיק, כותב ומלחין ואפילו עורך את הקליפ שלו בעצמו, לאחר שעזב כמה מנהלים וכמה סוכנויות כי הרגיש שהוא לא במקום הנכון. "כל חברה שהייתי חתום בה, כל מנהל, היו הופכים אותי למישהו אחר, רצו שאהיה משהו אחר. הרגשתי שהם לא מאמינים בי ב-100 אחוז".

קטריקס (צילום: קטריקס, אינסטגרם)
קטר | צילום: קטריקס, אינסטגרם

והיום, אתה עומרי קטרי, או קטריקס?

"קטריקס היה הכינוי שלי ב-Counter Strike (משחק מחשב). אמא שלי הייתה קוראת לי ג'וק כי אני קטן ומציק והיא החליטה שאני חייב כינוי חדש, אז בחרתי בקטריקס".

קטריקס תמיד גדל בסביבה משפחתית וחמה, כל משפחתו גרה באבן יהודה, שם גם נמצאת פנימיית "ויצו הדסים" בה גדל לאמא בעלת קייטרינג, אבא קבלן ושלושה אחים, אח הייטקיסט בן 29, אחות קונדיטורית בת 20 ואחות מאומצת בת 6. "אמא שלי עברה ניתוח לב פתוח, והרגישה שקיבלה את החיים מחדש ולכן החליטה להעניק חיים חדשים למישהו בתמורה ואמצה את אחותי, אני תמיד אומר לה שאם היא מובילה והולכים אחריה - שתשפיע בצורה חיובית".

אז איפה עומרי?

"אני לא מכיר אותו יותר מדי, אני רוב היום בדמות. כשאני לבד אני עומרי, וכשאני סביב אנשים, אני דמות. אף אחד לא מכיר את הבפנים שלי, חברים משתנים והסביבה משתנה כל הזמן, אין אחד שמכיר אותי מההתחלה, מהילדות. יכול להיות ששמתי את עומרי בצד כי זה כואב, אבל זה גם בנה אותי. אני תמיד מחפש מגננות, בגיל צעיר שמתי עדשות ואחר כך משקפי שמש, התביישתי להסתכל לאחרים בעיניים. כקטריקס אני מבליט הכול החוצה, תכשיטים ותראו אותי, זה מאוד שונה ממה שגדלתי אליו. החיים הם משחק וזו הדמות הקבועה שלי".

מאחורי כל האמירות הללו, מסתתר ילד ביישן ומקסים, שרק מחפש לעזור לאלו שאולי עוברים בדיוק את מה שהוא חווה בעצמו. "עברתי חרם בילדות, זה התחיל בכיתה ז' או ח', הייתי סוג של 'ילד פריק', היה לי פוני ושמעתי מטאל. היה אותי ואת חבורת הפריקים שלי ומנגד את הילדים הפופולריים. אז לא היה כלום, לא היו רשתות חברתיות והייתה הרבה פחות מודעות לאנשים ששונים ממך, תקופה הזויה. כל מי שהיה קצת שונה, ישר ירדו עלייו, צחקו עליו, גזרו לו את השיער בשיעור".

קטריקס (יח''צ: באדיבות זיו תקשורת, מעריב לנוער)
יח''צ: באדיבות זיו תקשורת, מעריב לנוער

היית לבד לחלוטין?

"היו לי חברים, אבל גם אותם החרימו. התחלתי בגיל 16 פרויקט בפייסבוק שנקרא 'פרויקט חתכים' והיו בו בסביבות ה-30 אלף ילדים, שעברו חרם או חשבו מחשבות אובדניות או שלא טוב להם בבית, ובקבוצה הם יכלו לדבר אחד עם השני ולשכנע אחד את השני למה כן כדאי לחיות. בעקבות הפרויקט גם הוצאתי שיר, שמשלב שלושה סיפורים אמיתיים. עד כיתה יב' אנשים לא האמינו במה שאני עושה, לא נתנו כתף, לא פרגנו. אבל תוך כדי השתנתי ונלחמתי בשביל עצמי, הייתי מתעמת עם הבריונים ובסוף ככה הפסיקו להציק לי. היו תקופות שהייתי פשוט שותק, כי לא רציתי שירביצו לי מחר או שיציקו לי או שייקחו לי".

פנית למישהו לעזרה?

"פניתי למורה והיא העירה להם בפעם הראשונה, אבל זה עזר רק בתוך הכיתה. בפעם השנייה היא נתנה עוד אזהרה ואמרה לי להישאר איתה בהפסקה בחדר המורים, אבל לא רציתי - רציתי להיות עם חברים, לא רציתי לצאת 'מלשין'. לא הרגשתי מוגן, עד שבכיתי לאימא שלי שתתקשר למנהל".

קטריקס (צילום: קטריקס, אינסטגרם)
צילום: קטריקס, אינסטגרם

ועכשיו בתור מבוגר, איך אתה מתמודד עם תגובות שליליות ברשתות החברתיות?

"אני לא מתייחס, זה נשמע קלישאה, אבל אני באמת לא מתייחס. אני קורא את התגובות ואפילו מוחק כשהתגובה ממש לא לעניין. היה לי פוסט שעורר הרבה תגובות, שבו דיברתי על האקסית שלי אנג'ל (ברנס) ועל הקמפיין שלה שמטרתו לשחרר את אבא שלה מהכלא. היו שם תגובות רעות שאיחלו לי סרטן, ואני חושב לעצמי 'מה עשיתי לכם שאתם מאחלים לי סרטן, כולה פרסמתי פוסט'. תגובות רעות הן חלק מהדרך, אני חושב שילדים שמגיבים קללות למפורסמים או לילדים אחרים ממשתמש פיקטיבי, זה פשוט אנשים שאין להם אומץ להגיד בפנים את מה שהם חושבים. אם זה לא היה באינסטגרם, זה היה דרך רכילות בבית ספר. זה תמיד היה".

איזה טיפים אתה יכול לתת לבני נוער שחווים מצבים של חרם או של אלימות, או נחשפים למקרים כאלו באיזושהי צורה?

"הטיפ לבריונים למיניהם הוא שאם אתה יודע שאתה גדול וחזק, כי אנשים עושים דברים כאלו רק כשהם בטוחים שיש מאחוריהם כוח, נצלו את הכוח לטובה. אם הייתם חושבים על הילד הזה כמישהו לצרף לחבורה, להיעזר בו בשיעורי בית, או משהו בסגנון ולא בתור ילד מנודה, היו אוהבים אתכם הרבה יותר. אפשר לדבר על דברים, אפשר להגיד לאחרים מה מפריע לכם ובנוסף, תחשבו על הילד בצד השני, אם זה היה אחד מהאחים הקטנים שלכם.

לאלו שעושים עליהם חרם, אתם עוד כמה שנים תילחמו בחזרה. אם עושים עליכם שרירים, תדברו עם ההורים - כי ההורים משפיעים הרבה יותר מהמורים. במקום לחשוב מה לא בסדר אצלכם, תגידו 'אוקיי, אני יכול לדבר עם הבריון ולהתעמת איתו', וגם אם תנסו להחזיר ולא יעבוד לכם, זה יעורר מחשבה אצל הצד השני. זה מה שעצר את המצב אצלי.

ולילד שצופה מהצד, תלמד לקרוא סיטואציה, אם צריך להלשין - אין מה לעשות. אם עכשיו אשב במסעדה ואראה מישהו נוגע במישהי, אני אתערב גם אם אני לא קשור לסיטואציה. יש כאלה שקמים ומתערבים ויש כאלה שמביטים ושותקים, אל תשתקו, לא יוצא שום דבר טוב מלשתוק. גם אם יש לך אחוז קלוש להצליח לעזור, תנסה".

קטריקס (יח''צ: באדיבות זיו תקשורת, מעריב לנוער)
יח''צ: באדיבות זיו תקשורת, מעריב לנוער

עכשיו, לאחר שנים שהשפיעו על קטריקס בצורה משמעותית, בפורים האחרון הוא סוגר מעגל. "המנהלת של הפנימיה בה למדתי התקשרה לאמא שלי והזמינה אותי להופיע אצלם בפורים. זו המחנכת שלי, שהפכה למנהלת, וכל הילדים שצחקו עליי הזמינו אותי לבית הספר להופיע, בתשלום. זו ההוכחה שלי למנהלת ולכולם. היא תמיד אמרה לי להשקיע בלימודים ולא במוזיקה. אבל אני אמרתי לה, 'אני אהיה זמר'".