מלאלה יוספזי

מלאלה הפקיסטנית בת ה-18, שפירוש שמה הוא מוכת יגון, היא דוגמה ומופת לאומץ, נחישות ואמונה. את עיקר פרסומה הבינלאומי קיבלה כאשר נורתה על ידי איש טאליבן חמוש שפרץ לאוטובוס שהחזיר אותה מבית הספר. הירי לעברה לא היה מקרי: יוספזי נורתה מטווח אפס ובכוונה על ידי המתנקש בשל הדעות שהשמיעה בפומבי על חינוך וזכויות לנשים. בגיל 11 כבר כתבה בלוג עבור רשת השידור הבריטית BBC בו תיארה את חייה תחת שלטון הטאליבן, וזכתה לככב בסרט דוקומנטרי אודותיה בהפקת הניו יורק טיימס. היא זכתה בפרס השלום לנוער (שכיום אף נקרא על שמה) והייתה מועמדת לפרס השלום הבינלאומי לילדים, וכל זאת בטרם מלאו לה 12. כיום קיימת באו"ם עצומה על שמה, "אני מלאלה", הקוראת לכך שכל ילדי העולם יזכו לחינוך עד שנת 2015, והיא הפכה למרואיינת מבוקשת בכל העולם. את ההכרה הרשמית המכובדת ביותר, זו שהכניסה אותה לספרי ההיסטוריה, זכתה לקבל בשנת 2014, כשזכתה בפרס נובל לשלום. בכך הפכה לזוכה הצעירה ביותר בפרס.

ג'אז ג'נינגס

"להיות טרנסג'נדר זו לא מחלה וזו לא בעיה, זה פשוט מי שאתה" - הציטוט הזה מגיע מפיה של ג'אז ג'נינגס בת ה-15, טינאייג'רית אנרגטית עם חיבה עזה לבתולות ים וערוץ יוטיוב מצליח. לכאורה, עוד טינאייג'רית נורמלית לחלוטין, אלא שג'אז לא תמיד הייתה בת. ג'נינגס נולדה כזכר, אך כבר בגיל 5, בראיון לברברה וולטרס, הכריזה בביטחון מדהים לגילה כי המגדר שלה הוא נקבה וכך היא מבקשת לחיות. 

בגיל 11 חשפה ג'נינגס כי היא עוברת טיפולים הורמונליים שיאפשרו לה להפוך לאישה, מהלך נדיר בגיל צעיר כל כך. מאז הספיקה לככב בסרט דוקומנטרי ובתוכנית ריאליטי אודותיה, לכתוב ספר ילדים על חייה כטרנסג'נדרית צעירה ולהפוך למודל חיקוי לבני נוער (ולא רק) המתמודדים עם הבעיות והקשיים שבזהות מגדרית מבלבלת, יציאה מהארון וכדומה. ג'נינגז, ביחד עם הוריה, עומדת בראש חברת "Purple Rainbow Tails", המייצרת זנבות בתולות ים מגומי, ועושה שימוש ברווחים לטובת ילדים טרנסג'נדרים. מאז התפרסמה, היא הצליחה להביא לשינוי במדיניות הקבלה של הפדרציה לכדורגל בארה"ב שאפשר לה להצטרף לנבחרת כדורגל נשית, נבחרה לפרזנטורית בקמפיין "See the Real Me" של המותג "Clean And Clear", הוכרזה כשגרירה צעירה של הקמפיין לזכויות אדם וזכתה בפרס ה-TrailBlazer לנוער (פרס המוענק לנשים מעוררות השראה). 

ב-2014 זכתה להיכלל ברשימת 20 בני הנוער המשפיעים של המגזין "טיים" ועשתה היסטוריה כשהייתה לאדם הצעיר ביותר שכיכב בדפי המגזינים של הקהילה הגאה "Out" ו-"Advocate".

ג'אז ג'נינגס, ילדה טרנסג'נדרית
ג'אז ג'נינגס | צילום: ap

מדליין סטיוארט

בקלות, כאילו היא עושה זאת כבר שנים, מדלין סטיוארט צעדה על המסלול, חייכה, נופפה ולא שכחה לעצור בסופו ולאפשר לפלאשים של המצלמות לסנוור אותה, לפני שהסתובבה בחזרה אל מאחורי הקלעים. לכאורה, עוד יום בחייה של דוגמנית מסלול ותיקה, אלא שמדליין היא לא סתם עוד דוגמנית – היא נערה אוסטרלית בת 18 עם תסמונת דאון. בין כל דוגמניות המסלול שנראות כמו קופי-פייסט ברבי, סטיוארט הצליחה לגנוב את מירב הפוקוס בשבוע האופנה האחרון בניו יורק כשכיכבה על מסלול התצוגה. "אנחנו רוצות שאנשים יקבלו את השונה, ויראו אהבה וחמלה", אמרה רוזאן, אמה של מדליין, בראיון למגזין "קוסמופוליטן". "הקריירה של הבת שלי כדוגמנית מהנה וכיפית עבורה, אבל היא גם כלי חשוב להעביר מסר לעולם. היא לא סתם מצליחה - היא נלחמת עבור כל מי שקצת שונה, אבל ראוי לאהבה לא פחות מכל אחד אחר". למרות הקשיים שניצבו בדרכה, מדליין ידעה שעליה לעבוד קשה כדי להגשים את חלומה להפוך לכוכבת אופנה - היא נכנסה למשטר אימונים אינטנסיבי (משימה קשה במיוחד עבור מי שסובל מתסמונת דאון בשל מגבלות פיזיות כאלה ואחרות הנלוות לתסמונת), השילה 20 ק"ג ממשקלה (כן, עולם האופנה עדיין לא השתחרר מכל המוסכמות) והצליחה למצוא סוכנות שתחתים אותה. משם הדרך הייתה קלה יותר, והיא הצליחה להשיג קמפיינים של אופנה ותכשיטים ולזכות לסיקור תקשורתי מפרגן בעולם כולו.

מדליין סטיוארט
מדליין סטיוארט | צילום: boredpanda

ג'וליה בלום

לג'וליה בלום, נערה אמריקאית בת 14, נמאס לראות במגזינים האהובים עליה תמונות מפוצצות בפוטושופ של דוגמניות ולהרגיש את הלחץ המתמיד להיראות כמותן, כשברור שהדבר בלתי אפשרי. במקום להמשיך להתעצבן, בלום החליטה לפעול, חברה לתנועה הפמיניסטית "Spark" (תנועת נערות אקטיביסטית ששמה לה למטרה למגר את הסקסואליזציה של נשים ונערות בתקשורת), וניסחה בעזרתן עצומה אינטרנטית שיועדה לעורכת המגזין המצליח "Seventeen", בדרישה שהעיתון יכלול כפולת תמונות אחת נטולת פוטושופ בכל גיליון.

"כיום נערות חושבות שהמשמעות של ‘יפה' היא רזון קיצוני ועור ללא פגמים", כתבה בעצומה, "אבל הנה משהו שהרבה נערות לא יודעות: ‘הנשים היפות' האלה שאנחנו רואות במגזינים לא קיימות באמת". ההצלחה הייתה מסחררת, והעצומה צברה כמאה אלף חתימות שלוו גם בהפגנה שארגנה בלום מחוץ למשרדי המגזין.

בסופו של יום, ההד התקשורתי עשה את שלו, ועורכת "Seventeen" פרסמה בטורה במגזין את ה-"Body Peace Treaty" (אמנה ל"שמירת שלום הגוף", בתרגום חופשי), בה הצהירה כי המגזין מתחייב לא לעשות שימוש באמצעים דיגיטליים כדי לשנות את מבנה הגוף או הפנים של הדוגמניות המוצגות בו, וכן לכבד את מגוון סוגי מבני הגוף והיופי הקיימים.

טאבי גבינזון

אמנם כבר בגיל 11 טאבי תחזקה בלוג אופנה מצליח עם מיליוני עוקבים, ביניהם סלבס ואנשי אופנה מהחשובים והמשפיעים בעולם, אך מאחורי המוח המבריק והמילים השנונות לא עמדה ילדת תפנוקים שאמאבא קנו לה, עשו לה וכתבו לה, והיא רק הייתה שם לאסוף את הנצנצים בשקית. למעשה, גבינזון הייתה הכול חוץ ממלכת הכיתה, וניחנה במראה שהזכיר יותר ילדה חנונית מוזרה מגורו אופנה - משקפי ענק, בגדי סבתא חסרי שיק ולוק שהזכיר עכברונת אפרורית. עם הצלחת הבלוג שלה "Style Rookie" ("טירונית האופנה"), טאבי סומנה כאושיית אופנה בינלאומית - היא הפכה ליקירת מעצבי על ששלחו לה בגדים בחינם כדי שתפרסם אותם בבלוג שלה, הוזמנה לכל התצוגות כאורחת כבוד, זכתה לסיקור תקשורתי מאסיבי במגזינים הנחשבים ביותר, כיכבה בהרצאת TED משלה וכתבה טורים ל"הארפרס בזאר" ולמגזין "פופ". בגיל 15, כשכבר הפכה לטינאייג'רית, הקימה את אתר האינטרנט המצליח Rookie (שהתבסס על הבלוג שלה כמובן), והפכה לאייקון פמיניסטי של ממש - התכנים באתר לא התרכזו באופנה בלבד, אלא דאגו לעסוק בנושאים רציניים על סדר היום הציבורי הנשי כמו דימוי גוף, הפרעות אכילה, הטרדות מיניות, הפרעות נפשיות וכדומה. במקביל, גבינזון אימצה לעצמה סטייל רך ונשי הרבה יותר (ואף החלה להרחיב את הרזומה המקצועי ולפתח קריירת משחק), והילדה עם המראה האפור והדהוי נהפכה לנערה צעירה, יפהפייה ושיקית, וכיכבה פעמיים ברשימת "30 מתחת ל-30" של מגזין "פורבס" וברשימת בני הנוער המשפיעים בעולם של מגזין "טיים".