אם מתישהו תכנסו לבניין תעשייתי גדול בדרום תל אביב ותמצאו בו גרם מדרגות שכולל פוסטרים ואיורים מגניבים במיוחד שיקבלו את פניכם, סביר להניח שהגעתם לחלל העבודה של הקולקטיב ״פריטימס״. במעלה המדרגות של אותו בניין, תוכלו למצוא את בועז סידס, הידוע בכינוי untay. בראיון שקיימנו איתו, הוא סיפר לנו איך התפתחה הדרך שלו כאמן, ממי שצייר על קירות של חדרים של חברים ועד שהפיק תערוכות במו ידיו.

איך התחילה אצלך המשיכה לאיור?
"תמיד ציירתי, גם על הקירות בחדר ילדותי החל מאיורים מיניאטוריים ועד ענקיים. ציירתי דברים שהשפיעו עליי כנער, כמו להקות שאהבתי. בצעירותי גרתי בשוהם, שהייתה אז עיר חדשה שכללה בעיקר חולות. היו לי מעט מאוד חברים, אז פשוט מילאתי את הקירות בחדר בציורים. ההזדמנות הראשונה שניתנה לי לצייר באופן רציני הייתה בתיכון, אז ציירתי את דמות הנער מהקליפ ׳Freestyler׳ של להקת Bomfunk MC's, שהיה להיט ממש גדול בזמנו".

לאחרונה פורסם כי מפיקי הפסטיגל השתמשו ביצירה של סידס לקליפ שיצרו כדי לקיים את המופע – מבלי לשלם או לתת לו קרדיט על היצירה, אשר צולמה במקום פרטי. "אם פונים אליי כדי ליצור ארט לקליפ, אגבה על זה תשלום כי זו העבודה שלי. לדעתי הם לא הגיעו לשם כדי לצלם קירות לבנים אלא כדי לצלם קירות שצוירו עליהן יצירות שכבר נמצאות שם. אני טוען שהם הפרו את זכויות היוצרים שלי כי הם לא שילמו עבור השימוש ביצירות או פנו אליי כדי לתת קרדיט, הם בעצם השתמשו בארט כמובן מאליו מכיוון שהוא נוצר במבנה פרטי, וזה חמור בעיניי".

אתה חושב שזה נעשה בתמימות?
"אני לא יודע, אבל למיטב ידיעתי יש חוק שאומר שצריך לפחות לתת קרדיט ליוצר. הם בעצמם יצרו יצירה שהם שכפלו והפיצו, יצרו ממנה קליפים. אני מנמיך ציפיות בנוגע להצלחת המשפט, אני אמן אחד מול תאגיד גדול בעל שורת עורכי דין".

החובש הקרבי שיצא נגד הממסד

סידס המשיך לצייר גם כחובש קרבי במג"ב, ומילא את הקירות בבסיסים בהם שירת בציוריו. הדימויים שהוא יצר אז שאבו השראה מההווי הצבאי, מסמלים ומחולצות של יחידות צבאיות. לאחר שחרורו מהצבא, היה בטוח שהוא ילמד עיצוב אופנה ("תמיד ציירתי לחברים על הבגדים וזה תמיד משך אותי"), אך הוא הבין במהרה שזה לא הכיוון שלו. הוא נמשך יותר לארט שבדבר, לציור ולפרינט, לאיורי אופנה של בגדים, מאשר לתפירה עצמה – ובסופו של דבר הוא בחר ללמוד תקשורת חזותית.

"ניסיתי להתקבל ל'שנקר' ול'בצלאל' ללא הצלחה. הייתי ברשימת המתנה ב-'Hit' שבסופו של דבר התממשה, מה שאומר שהייתי הטוב מבין הגרועים", הוא צוחק במהלך הראיון. "במהלך הלימודים, העסיק אותי בעיקר לגעת בדברים שעניינו אותי ושהתחברתי אליהם. המרצים באקדמיה לא אהבו אותי כל כך כי לא הקשבתי תמיד למה שהם אמרו, היה חשוב לי ליצור בהתאם למה שנכון לי. הייתי סוג של אדון לעצמי, התייחסתי תמיד לביקורות שקיבלתי על העבודות שלי, אבל ידעתי לאיזה מהן להתייחס בכובד ראש ולאיזה פחות".
כבר בזמן הלימודים שלו הוא לא חשש לגעת בתכנים ביקורתיים כלפי החברה והממסד, זאת בשעה שבאקדמיה מעדיפים להימנע מתכנים אלו. בכך הוא הפך למעצב רלוונטי ועדכני עוד כשהיה סטודנט צעיר. "אף פעם לא הגדרתי את עצמי כחתרני אלא יותר כיוצר שרוצה לשבור את הקונפורמיסטיות".

איור של בועז סידס
לא התקבל ל"שנקר". איור של בועז סידס | צילום: בועז סידס

בזמן שבועז חלש על תל אביב, מהרחוב ועד גלריות קטנות ומגניבות, הוא החליט להקים את קולקטיב האמנים "פריטימס" עם חברו בן, יוצר ומעצב בורדים של סקייטבורד. האג'נדה של הקולקטיב היא לגעת בפלטפורמות שונות של עיצוב ולהנגיש אותן לגובה העיניים של הקהל, ובכך ליצור אומנות ברת השגה – ולא יצירות לעשירים בלבד. "הגענו כדי ליצור אלטרנטיבה שונה ממה שהיה קיים בעולם האומנות. ברור שכיוצר, אוצר ומפיק, אני והקולקטיב יכולים לשווק ולהפיק בעצמנו, ולהימנע מהבירוקרטיה והסרבול שקיימים בעולם האומנות".

אומנות הרחוב נמצאת בתקופה שבה היא מקבלת יותר ויותר הכרה וחיבוק מהחברה והממסד. "פריטימס" אפילו הפיקו תערוכה גדולה ומושקעת במוזיאון בית העיר בתל אביב, תערוכה עליה הם קיבלו, כדברי סידס, "יד חופשית בתקציב ובחופש היצירה”. הם נאלצו להרים את הפרויקט בתוך כחודש וחצי, לאירוע הפתיחה הגיעו כ-2,000 איש, שנתנו להם פידבק מוצלח מאוד.

יוצא מאזור הנוחות 

בעידן שבו מעצבים ואמנים נוהגים להישאר באזור הנוחות שלהם, בלי לנסות להתפתח לכיוונים חדשים ואחרים, סידס החליט לעשות מעשה – ויצא בשנת 2016 לשנת שבתון. הוא לקח הפסקה מהחיים העמוסים שהקיפו אותו כדי לקחת לעצמו רגע כדי לחשוב וליצור, תוך כדי שהוא מפרק ומרכיב מחדש את סל הכלים שלו. "היה לי ברור שבשנה הזו רק אתרכז בעצמי, ובמקביל לכך החל לעניין אותי עולם הקעקועים, והחלטתי שאני מתחיל לבחון את הכיוון הזה. כמעצב שחולש על מספר פלטפורמות, היה לי חשוב לבחון פלטפורמה נוספת שבה אני יכול לבטא את עצמי ולהמשיך לשמר את הסגנון שלי כאמן".

קעקוע של בועז סידס
"הקעקועים תמיד נעשים בסגנון שלי" | צילום: בועז סידס

"כל המידע שיש היום ברשת לגבי איך לקעקע או איך לגשת לזה, כמעט ולא היה קיים כשהתחלתי להתעניין בתחום הזה. המקעקעים שמרו לעצמם את סודות המקצוע", הוא מספר. "פגשתי את המקעקעת המוכשרת קטיה בריודין והצעתי לה לקעקע אצלנו בסטודיו. היא השתלבה אצלנו נהדר ושיתפה אותי ברזי המקצוע, כמו איך להקים סטודיו סטרילי ומכובד. בו זמנית, התחלתי גם לקעקע בעצמי, דבר שאפשר לי להמשיך לשמור על הטכניקה ועל הקו שלי, רק בממד אחר, שחדש לי. כמקעקע, אני פתוח יותר לדימויים שהלקוחות שלי מבקשים, אך זה תמיד נעשה בסגנון ובסטייל שלי, כך שנוצרת יצירת אומנות ייחודית ושונה שתישאר עם הלקוח להרבה שנים".

מתחבר למקורות

יחד עם אמני רחוב נוספים, סידס הוזמן לצייר באזור שהיה בעבר חלק מגטו לודג', ובכך שבר את החוקים של עצמו. הוא צייר פורטרט של סבתו ניצולת השואה, דבר שמהווה מבחינתו מחווה אליה ומתנה למשפחתו. "לפני שנפטרה‭,‬ היא השאירה בי תובנות וציטוט ספציפי שלא אשכח – 'עם פרח אחד אי אפשר להביא את האביב'. המשפט הזה השפיע עליי רבות וקעקעתי אותו על ידי בשפת המקור של סבתי (רומנית). את הפורטרט ציירתי בנוסטלגיות, בצבעי שחור-לבן עם אלמנטים של פריחת האביב, כדי לקשר אותה למשפט שנתנה לי, וגם כדי להציג את האביב, הפריחה והניצחון שקרו שם אחרי כל מה שהתרחש בגטו ובמלחמה".

גרפיטי של בועז סידס
"אף פעם לא הגדרתי את עצמי כחתרני" | צילום: בועז סידס

מה עוד צפוי לנו לראות מכם?
"בקרוב תהיה תערוכה נוספת של 'סטיקרס' שיהיה ניתן לרכוש בה מדבקות מגניבות בגדלים ועיצובים שונים, במחירים שנגישים לכולם. היא תתקיים בחלל חדש, מדהים ולא קונבנציונאלי שייקחו בה חלק לא מעט אמנים ישראלים מגניבים. באופן כללי, השנה הבאה הולכת לכלול חמישה אירועים גדולים מאוד שאנחנו מתכננים, אז בהחלט יש למה לצפות".