1. קופצים אל הבגרות

ילדי האי ונואטו (לא רחוק מאוסטרליה) צריכים להוכיח את בגרותם באמצעות סוג של קפיצת באנג'י. אם זה נשמע לכם מגניב, או לא בעייתי במיוחד, חשבו שוב: לרגלי הילד לא קשור החבל הבטיחותי שאנחנו מכירים, אלא ענפי גפן - ושום אמצעי בטיחות נוסף לא מעורב בטקס הזה. מי שמעוניין להוכיח את הגבריות שלו בכך שישרוד את הקפיצה הזו, יכול לקחת חלק בטקס הזה החל מגיל 8.

2. ילדות אבודה

בני שבט האלגונקווין לקחו את עניין ההפרדה בין ילדות לבגרות באופן קצת מילולי מדי. בשבט, ששכן בעיקר בצפון אמריקה, היו הצעירים נכלאים בכלובים וצורכים מנה של סם שהופק מצמח הדטורה, אשר גרמה להם להזיות חזקות במיוחד. המטרה של זה הייתה להשכיח מהם את הילדות ובעצם "לפתוח דף חדש" בכניסתם אל הבגרות. כשנגמרה השפעתו של הסם, היו חוזרים הצעירים אל הכפר, ואם הם היו מזהים אנשים או חפצים מילדותם, סימן שילדותם עדיין אינה מאחוריהם וכל התהליך היה חוזר על עצמו.

3. דמעות תנין

תהליך התבגרות נוסף שנראה לנו מעט מילולי מדי הוא זה של השבטים החיים בפפואה גינאה החדשה, אי שממש קרוב לאוסטרליה. בטקס ההתבגרות שלהם, זקני השבט מצלקים את גופיהם של הנערים בצורה הדומה לעורו של התנין. למה דווקא תנין, אתם שואלים? כי על פי האמונה שלהם, נשמתו של התנין תטרוף את שאריות הילדות מגופו של הנער הצעיר. הכול טוב ויפה, אבל בסופו של דבר הנער נראה כמו תנין.

4. שלושה מקלות או שלושה שוורים?

טקס ההתבגרות של בני שבט החאמר שבאתיופיה נשמע כמו משימה לא פשוטה בכלל מהעונה הנוכחית של "המירוץ למליון". על מנת להיחשב כמורשה להתחתן, על נער בשבט לרוץ עירום לחלוטין על גביהם של שוורים שהועמדו צמודים-צמודים בשורה על ידי בני השבט. אם הנער אכן הצליח לרוץ מעל כל השוורים מבלי ליפול, בכך הוא נפרד מעולם הילדים. אותנו מעניין מה השוורים חושבים על הטקס הזה...

5. מהי משמעות החיים?

או! הנה לפניכם טקס התבגרות שנשמע באמת מועיל ו... מבגר. על-פי הנהוג בחלק מהשבטים היושבים בצפון אמריקה ובמרכזה, הנער אשר הגיע זמנו להוכיח את בגרותו יוצא למסע התבגרות בטבע לאחר שצם במשך כמה ימים. אם לא די בכך שעליו לשרוד לגמרי לבדו בטבע, הוא גם צריך לחזור לשבט רק אחרי שחווה הארה ומצא תכלית לחייו. רק לאחר מכן ייחשב בעיני השבט לגבר. נשמע קלי קלות, הא? אנחנו אפילו על בטן מלאה ובתוך חדר ממוזג לא נצליח למצוא תכלית לחיינו. מצד שני, אולי זה בדיוק בגלל זה.

6. את הכי יפה כשחד לך

טקס ההתבגרות של בנות שבט המנטאווי באינדונזיה עלול להישמע לנו מופרך לגמרי, אבל גם ללמד אותנו שאידאל היופי משתנה מתרבות לתרבות. על פי האמונה בקרב בני השבט, הזנחת הגוף תוביל לנטישה של הנשמה. לכן, בגיל הבגרות, בנות השבט משייפות את שיניהן בעזרת אזמל כך שהשיניים תהיינה בצורת מעוינים מחודדים. ככה בטוח הנשמה לא תברח.

7. 1,2,3 קעקוע!

טקס התבגרות שבנות צריכות לעבור ושנשמע כואב לא פחות הוא הטקס של שבט הפולא שבמערב אפריקה. על מנת להיחשב מבוגרת, הנערה הצעירה מתקעקעת על פניה באמצעות חתיכת עץ חדה. אם היא מתחילה לבכות או אפילו רק להזיז את פניה מרוב כאב במהלך ההתקעקעות, הטקס נפסק והנערה מתגלה כצעירה מדי כדי להתחתן.

8. סליחה מלצר, יש לי נמלה בכפפה

אם כל הטקסים האלה לא מספיק אקסטרים בשבילכם, חכו שתשמעו על הטקס של שבט הסטרה-מאווה הברזילאי. בטקס שלהם, על הנער המתבגר ללבוש כפפה המלאה בנמלים מזן "נמלת הקליע", הידועה כנמלה בעלת הארס המכאיב ביותר בטבע. הנער יחווה שיתוק זמני וכאב שמתואר על ידי המקומיים כ"הליכה על גחלים לוחשות כשמחטים תקועים בכפות הרגליים". רק כדי שיהיה לכם מושג לגבי חומרת הכאב – הארס של נמלת הקליע שקול בעוצמתו ל-30 עקיצות דבור. אכן, דרך מצוינת להתבגר.

9. החזק שוחה

"הישרדות"? הצחקתם את האבוריג'ינים! במסגרת הטקס אותו חייבים לעבור מתבגרי השבט האוסטרלי, הנערים שמגיעים לגיל הבגרות מושלכים מסירה בלב ים, כחמישה קילומטרים מהחוף, והמשימה שלהם היא להגיע בשחייה ליבשה, זאת כדי שהחזקים ביותר ישרדו ויישארו בשבט. אם יש בכם מעט חמלה כלפי החלשים שבשבט שלא מצליחים לשחות בחזרה ליבשה – אל דאגה, כיום הטקס כבר לא מתקיים בצורתו הישנה, והנערים שנשארים מאחור מקבלים גלגל הצלה - אבל עדיין נחשבים לחלשים ופחדנים עד סוף ימיהם.

10. מה שיוצא – אני מרוצה!

בטח כבר יצא לכם לשמוע על כת האמיש, שמאמיניה חיים כיום בצפון ארה"ב ובקנדה, וידועים בפשטות ובשמרנות בהן הם חיים. בכת זו מאמינים כי מי שמשתייך אליה צריך להשתייך אליה מרצון, אפילו אם נולד לתוכה. לכן, מתבגרי הכת נשלחים "לחקור" את החיים שמחוצה לה ולמעשה משוחררים מחוקי הקהילה לפרק זמן של כמה חודשים. בסוף התקופה, על המתבגר להחליט אם ברצונו להמשיך ולהשתייך לקהילה שבה גדל ולהיחשב בה כמי שבחר זאת מרצונו. אהבנו.

11. ארץ יצורי הפרא

בגיל 15-16, מתבגרי שבט האוקייק מופרדים מבני השבט ומועברים למשך כמה ימים למחנה מבודד שבו ינסו לשרוד בכוחות עצמם. הם צובעים את עורם בחימר לבן ובמהלך הלילה הם לא מסוגלים לישון אפילו לא לרגע, מכיוון שהם שומעים את שאגותיו של יצור מיתולוגי כלשהו שעד אותו הלילה לא חשבו לעצמם שהוא באמת קיים. האימה נגמרת כשבסופם של אותם ימים מלאי פחד, זקני השבט מראים לנערים את הכלי שבאמצעותו השמיעו להם את השאגות הנוראיות (והמזויפות!). לפחות הם התנחמו בזה שעכשיו הם נחשבים למבוגרים.