חשבתי פעמיים לפני שהצעתי לחבריי למשרד לבוא לערב קריוקי. כל יציאה מהקומפורט-זון המשרדי היא סוג של הליכה לעבר הלא נודע, וכשמדובר בערב קריוקי - הסיכון העצמי שלוקח המארגן גדול פי כמה. זה או הצלחה ענקית או התרסקות איומה, כמו שאמר אייל שני.

ובכל זאת יצאנו השבוע, חמישה עשר אנשים שכלום לא מחבר ביניהם מלבד הצורך בכסף, עם ניסיון דל בקריוקי וחוש מוסיקלי בינוני ומטה, לעבר מועדון הקריוקי "Me on the Mic" בנמל תל אביב. המתחם מכיל עשרה חדרים, שכל אחד מהם מעוצב בהשראת יעדים אטרקטיביים בעולם. מבין אפשרויות מגניבות כמו הוואנה, לאס וגאס, מוסקבה ופריז, אנחנו בחרנו בחדר שנשמע אקזוטי במיוחד - זנזיבר.

אם להיות כנה, אף פעם לא התלהבתי מהקונספט של ערב קריוקי. את המוזיקה שלי אני מעדיפה לצרוך דרך אוזניות, או לכל היותר בהופעה, אבל אם אפשר בישיבה ושלא תהיה רועשת מדי (כיף איתי במסיבות). לכן, כנראה, ההפתעה שלי בחדר הקריוקי של "מי און דה מייק" הייתה גדולה כל כך.

מי און דה מייק
חדר זנזיבר | צילום: איתי סיקולסקי, מעריב לנוער

כבר בצעדים הראשונים לעבר המתחם האפריקני נשברו כמה מהדעות הקדומות שהחזקתי בהן כלפי הקונספט. העיצוב, הטכנולוגיה, האווירה והיחס כלפי הלקוח - כולם משדרים איכות. כך, למשל, בכניסה לחדר, קיבלנו אייפד שבאמצעותו בחרנו לא רק את השירים שנשיר, אלא גם את מוזיקת הרקע ואופי התאורה בחדר. והוא אפילו לא היה שמנוני!

החלק המפתיע באמת עבורי הייתה ההתלהבות שנרשמה בקרב הסו-קולד קולגות שלי. עברנו בטבעיות בין הביטלס וקווין, דרך ביונסה וסטטיק ובן אל ועד דדי דדון, עם עצירה תמוהה אך מהנה באמצע ל"אתה חייב למות עליי" - מזייפים ונהנים מכל רגע. באמת שלא תיארתי לעצמי שערב קריוקי יכול להיות כל כך מהנה ומגבש.

מי און דה מייק
חדר הוואנה | צילום: איתי סיקולסקי, מעריב לנוער

כאן, אגב, שווה לציין לטובה את התכנון של החדרים. במבט ראשון חלקם אולי נראים מעט קטנים, אך בדיעבד מתברר כי מדובר דווקא ביתרון - הגודל מייצר אווירה אינטימית ולא מביכה (הישג לא מבוטל כשאני מזייפת שירים של בריטני מול הבוס).

ועכשיו לחלק החשוב באמת - האוכל: "מי און דה מייק" מציעים תפריט די מגוון ובהחלט טעים שכולל סלטים, פיש אנד צ'יפס, פיצות, המבורגרים ואפילו קציצות קינואה, וכמובן משקאות כאוות נפשכם וקינוחים לסיום. המחירים נעים בין 100 ל-260 שקל לאורח, תלוי עד כמה אתם רוצים להתחזר.

אז הלכתי עם המשרד לקריוקי ויצאתי מזה בחיים – אפילו נהניתי, ואפילו מאוד. עכשיו נשאר רק לדמיין כמה כיף ללכת לשם עם החברים.

 

"מי און דה מייק", יוסף יקותיאלי 4, נמל ת"א