החינוך הדמוקרטי, הדתי, הערבי והחרדי - בכולם עסקנו בסדרת הכתבות שלנו, וכעת הגיע העת לסכם עם, איך לא - החינוך הממלכתי הכללי. עוד בהקמת המדינה ב-48' הייתה מערכת חינוך מתפקדת בישראל, אולם רק בשנת 53' אושר בארץ חוק חינוך ממלכתי, שנועד לבטל את הזרמים המפלגתיים בחינוך (אז היו קיימים כמה זרמים מרכזיים: זרם העובדים, הזרם הכללי, הזרם המזרחי, זרמים קטנים שהשתייכו לאגודת ישראל וזרמים שלא היו משויכים פוליטית), ולהנהיג חינוך ממלכתי אחד עם שתי מגמות - "אחת דתית ואחת אחרת".

>> "לעולם לא אשכח את הסטירה הראשונה שקיבלתי": מבט על החינוך הערבי

>> "קל יותר להתרכז בשיעורים כשאין בנות בסביבה": זה מה שקורה בחינוך הדתי

>> משחקים במקום ללמוד? הצצה מבפנים לחינוך הדמורטי

>> "אנחנו לא לומדים היסטוריה": כך נראה החינוך החרדי מבפנים

תכנית הלימודים הושתתה על עיקרון אחד פשוט: יצירת חברה אחת ומאוחדת, שבה החינוך "כללי" באופיו ולא מפלגתי. העיקרון הזה עיצב את דמותם של בתי הספר בישראל כממלכתיים-לאומיים ולא כבתי ספר פוליטיים. מאז עברו הרבה מים בברזיות בבתי הספר, ומאות אלפי ילדים ובני נוער לומדים במסגרות החינוך הממלכתי בארץ.

ד״ר ליאת בן דוד, מנכ״לית קרן וולף לקידום המדע והאמנות ומורה ומנהלת בעברה, מעידה על עצמה כי בחרה בחינוך כי היא רואה בכך שליחות ערכית ומוסרית ("כשהתקרבתי לסיום הדוקטורט, הבנתי שהשעות היפות שלי היו עם סטודנטים ותלמידים ופחות עם מבחנות, ולכן החלטתי לשלב בין האהבה למדעים והאהבה לחינוך").

איך היית מתארת את החינוך הממלכתי בארץ, על יתרונותיו וחסרונותיו?

"באופן כללי, למערכת יש שני יתרונות מרכזיים: היא עדיין מלאה אנשי מקצוע שהתשוקה להיות אנשי חינוך טובים בוערת בהם; והמסגרת החברתית-קהילתית שהמערכת מספקת לתלמידים היא ללא תחליף. למרות זאת, המערכת ככלל נמצאת על סף תהום, כי היא לחלוטין אינה מתאימה לעולם שבו אנו חיים. זה מתבטא בהרבה היבטים, ובראשם ארבעה מרכזיים: מבנה המערכת, פיזית וארגונית, מתאים למאה ה-19; היחס למטרות המקצוע נמצא בכאוס; היחס לאנשי המקצוע - מרמת ההכשרה ועד התנאים הפיזיים בבית הספר - הוא מחפיר; ולבסוף, המערכת עדיין לא החליטה מה היא רוצה מהתלמידים".

ליאת בן דוד (צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער)
ליאת בן דוד | צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער

בחינוך הממלכתי קיימים לא מעט זרמים, כמו בתי ספר אמנותיים או טכנולוגיים, מסלולי מחוננים וכולי. מה דעתך על מסלולים כאלה?

"השאלה החשובה היא איזה מין בוסתן אנחנו בונים מכל עצי הפירות שיש בחינוך הממלכתי. המסלולים האלה נועדו לאפשר לנטיות למידה וכישורים ייחודיים להתפתח ולשגשג. יחד עם זאת, אחת ממטרות המערכת היא ליצור חברה שיש לה שפה וערכים משותפים, ולכן אמנות החינוך האמיתית היא היכולת ליצור דיאלוג מפרה בין שני הערוצים האלה".

נשמעות ביקורות רבות על החינוך הממלכתי בארץ. אומרים, למשל, שהוא לא מקנה ערכים או השכלה כללית. מה דעתך?

"לצערי, אני מסכימה לגמרי. העולם הולך ונהיה מורכב, ויש הסכמה גוברת על כך שכדי לשגשג במאה ה-21, כל אחד מאתנו חייב לדעת לשלב בין ידע כללי בתחומים שונים לבין מומחיות עמוקה בתחום מסוים, בדרכים יצירתיות וערכיות. המערכת יודעת לא מעט על פיתוח מומחיות, אבל הרבה יותר מדי פעמים היא עושה זאת על חשבון פיתוח ההשכלה הכללית והחשיבה המערכתית הרחבה".

לא מעט הורים מעדיפים לפנות לחינוך פרטי. מה דעתך על הבחירה הזו?

"יש סיבה אחת לפנייה לחינוך הפרטי: חוסר אמון במערכת הממלכתית וביכולתה לספק את צרכי התלמיד. בעיניי, החינוך הפרטי מחריף פערים, ופוגע ביכולת שלנו לתקשר ולהבין זה את זה. במדינה שבה למערכת החינוך הממלכתית על כל מגזריה יש תקציבים כל כך גדולים, ככל שיותר הורים מצביעים ברגליים ובכיס נגד מה שיש למערכת להציע, כך היא צריכה לבדוק את עצמה יותר טוב".

מה דעתך על לימודי המדעים בארץ?

"יש פיחות מדאיג ברמה של החינוך המדעי. הוא נובע מסיבות רבות, אבל אביא דוגמה קטנה כדי להמחיש זאת: כשאני נבחנתי בחמש יחידות לבגרות בביולוגיה, נדרשתי להיבחן גם לבגרות בכימיה בהיקף של יחידה אחת. עשר שנים מאוחר יותר, כשהתחלתי להכין תלמידים לבגרות בחמש יחידות ביולוגיה, תלמידי לא נדרשו להיבחן בכימיה אלא רק ללמוד משהו שנקרא 'כימיה לביולוגים'. עוד עשור וחצי עבר, ובני נבחן בחמש יחידות בביולוגיה ולא למד כימיה בכלל. לי, לתלמידיי ולבני יש בגרות בחמש יחידות בביולוגיה - אבל ברור שלא מדובר באותו היקף של תוכן והבנה".

המדינה תפעל להפחית תשלומי הורים (צילום: Ivanko Brnjakovic, 123RF)
החינוך הממלכתי חייב להשתנות | צילום: Ivanko Brnjakovic, 123RF

ומה באשר למקום של הבנות במקצועות המדעיים?

"אי אפשר להגזים בחשיבות של נושא הזה. לפני כמה זמן, סבתא כתבה לנכדתה שהיא מציעה לה לצאת עם החנון של הכיתה כי אולי הוא יהיה הצוקרברג הבא. לשמחתי, צוקרברג עצמו ענה לה: במקום לצאת עם החנון, תעודדי אותה להיות החנונית בעצמה, כדי שהיא זו שתהיה הצוקרברג הבא! הוא צודק. אני רואה יותר ויותר בנות במדעים, והן מביאות איתן יצירתיות וחשיבה מעשירה מאין כמותה. לצערי, זה עדיין מאבק. הגיע הזמן שאנחנו נאמין בעצמנו יותר, גם אם יש מי שמנסה להתנגד לכך. אנחנו ראויות לכך, וזה שווה את המאבק".

את חושבת שיש בארץ חינוך שווה לכולם?

"קודם כל, חשוב להגדיר למה בדיוק אנחנו מתכוונים במושג 'שווה'. אם מתכוונים לכך שכל התלמידים לומדים את אותם התכנים והמיומנויות, זה מגוחך פעמיים: גם כי כל אחד לומד אחרת וזקוק למיומנויות שונות, וגם כי לכל אחד מאתנו יש נטיות שונות בתחומי התוכן - האחד מתעניין במדעים, האחר הוא אמן והשלישי בונה ומרכיב דברים. כל אחד מהם זקוק לדגשים אחרים בחינוך. השוויון צריך להתבטא בכך שיש שוויון הזדמנויות, ולצערנו, אין כזה. האפשרויות הזמינות לתלמידי מרכז הארץ הן הרבה יותר מגוונות ועשירות מאלה הזמינות לתלמידי הפריפריה. בעידן של טכנולוגיה המאפשרת זמינות ונגישות של כמעט כל דבר לכל אחד, זה לא רק מרגיז, זה ממש מקומם".

איך היית רוצה שייראה החינוך הממלכתי בישראל?

"הייתי שמחה לראות חינוך שמתבסס על שלוש רגליים משולבות זו בזו. הראשונה היא תשתית של ידע, הבנה ועשייה הנדרשת מכולם ללא יוצא מהכלל, בכל המגזרים. הגיע הזמן להחליט מהי ההשכלה הכללית הנדרשת לכל אזרח במדינת ישראל, בלי הנחות. השנייה היא חינוך מותאם אישית. יש לנו כיום את הכלים והיכולת לעשות זאת, בלי שפערים גיאוגרפיים או סוציו-אקונומיים יפריעו לנו. אנחנו כבר יודעים שכל אחד לומד אחרת, לכל אחד נטיות שונות. הגיע הזמן לתת לייחוד שבנו את המקום הראוי לו. והאחרונה היא פיתוח חברתי-ערכי. בעולם המתבסס על שיתופי פעולה ועבודה בצוותים ברמה מקומית וגלובלית כאחד, תפקידו המרכזי של בית הספר השתנה, והצורך בדגש על פיתוח מיומנויות חברתיות מגוונות, תוך הבהרה והגדרה של ערכים בסיסיים, הולך וגובר. זה קריטי לפיתוחה של חברת מופת המסוגלת לצמוח מול האתגרים הניצבים בפנינו".

ומה חושבים התלמידים?

שחר קרסניק, בת 17 מהוד השרון, לומדת בכיתה י"ב

כמה תלמידים אתם בכיתה? ובשכבה?

"בכיתה 38, ובשכבה בערך 250".

אילו מגמות את מרחיבה?

"ניהול עסקי וספרות-אמנות-קולנוע".

את מרוצה מבית הספר?

"כן, אני מרגישה שלצוות אכפת מאתנו ושמתאמצים לעזור לנו. חוץ מזה, אני נהנית מאוד במגמה".

את מרגישה שבית הספר מכין אותך לחיים האמיתיים?

"תלוי. במגמה שבחרתי לומדים הרבה על החיים, על תהליכי התבגרות ועל החברה, ואני מרגישה שהיא עוזרת לי להתבגר וממש מחנכת אותי. לגבי שאר המקצועות - לא ממש".

יש לך הזדמנויות לקחת יוזמה ולהשפיע בבית הספר?

"כן, יש מקום לדעות שלנו, פחות או יותר".

שחר קרסניק (צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער)
שחר קרסניק | צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער

איך בית הספר נראה?

"הוא די אפור וחנוק. יש גינות, אבל לא ממש יפה כאן".

מה אתם עושים בטיולים שנתיים?

"יש מסלולים, אבל אני לא תמיד יוצאת".

מה הדבר הכי טוב בבית הספר שלכם?

"מגמת ספרות, לחלוטין".

מה הדבר הכי פחות טוב?

"התלבושת האחידה, שמונעת מאתנו לבטא את עצמנו".

מה דעתך על מערכת החינוך הממלכתית?

"אני חושבת שמערכת החינוך במצב מזעזע כיום. תכל'ס, לא לומדים כלום חוץ מלשנן חומר. לאורך שנים הרגשתי שמערכת החינוך מנסה לפגוע בביטחון העצמי שלי, וכנערה בעלת לקויות למידה קשות, הרבה מורים לא האמינו בי ואמרו שלא אצליח. היו לי שנים קשות בבית הספר. דבר נוסף שאני לא אוהבת במערכת, הוא שאיכות ההוראה לא מותירה ברירה לפעמים אלא להיעזר במורים פרטיים, וכך, למעשה, למי שיש יותר כסף - יש יותר סיכוי להצליח".

איך היית רוצה שהחינוך בארץ ייראה?

"שונה לחלוטין. אני רוצה שתהיה פחות אטימות מצד משרד החינוך ושהמסגרת תקבל אותנו כאינדיבידואלים. שיהיה לכולנו מקום לחוות דעה, שיגרמו לנו להאמין בעצמנו ושנלמד דרך שיח ולא דרך שינון. אני מקווה שיהיו שיעורים מעשיים, כמו כלכלה ואיך להתנהל עם בנקים. שהכיתות יהיו קטנות, שיהיו פחות בחינות ושפשוט נלמד איך להיות בני אדם".

מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

"להיות מעצבת אופנה".

עומר אלאלוף, בן 20 מתל אביב, בוגר כיתת מחוננים

כמה תלמידים הייתם בכיתה? ובשכבה?

"בכיתה היינו בערך 30, כיתה מעט קטנה יותר משאר הכיתות בבית הספר, ובשכבה כ-300".

אילו מגמות הרחבת?

"פיזיקה והיסטוריה".

עד כמה היית מרוצה מבית הספר?

"הייתי מאוד מרוצה. היה כיף והרמה הייתה גבוהה מאוד. הרגשתי שחלק מהמורים נתנו לנו לחשוב ולפתח שיח משמעותי בכיתה, בניגוד לביקורות שבדרך כלל מופנות כלפי משרד החינוך".

איך היה הקשר בין התלמידים למורים?

"זה השתנה בין מורה למורה. היו כאלה שהיו כמעט חברים שלנו, והיו כאלה שרק אמרנו להם שלום במסדרון, גם אחרי כמה שנות היכרות".

עומר אלאלוף (צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער)
עומר אלאלוף | צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער

הרגשת שבית הספר מכין אתכם לחיים האמיתיים?

"לא ממש. כלומר, למדנו כל מיני דברים, אבל אלה לא דברים שבאמת ישמשו אותי לעתיד. למשל, אני לא חושב שאחקור פונקציות במהלך החיים שלי. היו חסרים תכנים אחרים ורלוונטיים יותר לחיים וגם ידע כללי. מה שכן, במגמת היסטוריה כן הרגשתי שאני מקבל ידע כללי חשוב, אבל זו הייתה בחירה שלי. לפחות יצרתי חברויות שילוו אותי".

היו לך הזדמנויות לקחת יוזמה ולהשפיע בבית הספר?

"בטח. התלמידים השפיעו מאוד על בית הספר, ואני עצמי הייתי יושב ראש מועצת התלמידים בכיתה י"ב. למשל, כתבנו את התקנון יחד עם הצוות וארגנו את האירועים".

איך בית הספר נראה?

"הוא גדול מאוד, עם כמה מגרשים וקפיטריה נוחה מאוד וכיפית".

מה הייתם עושים בטיולים שנתיים?

"הדברים הרגילים: ירושלים, גולן, נגב ואילת בי"ב".

מה היה הדבר הכי טוב בבית הספר?

"האנשים. הכרתי חברים נהדרים שילוו אותי".

מה היה הדבר הכי פחות טוב?

"האגו של האנשים".

מה דעתך על מערכת החינוך הממלכתית?

"היא יכולה להיות טובה מאוד בשנים שלפני הבגרויות. כשהמורים לא ממהרים להספיק את החומר יש מקום גדול יותר להעברת תכנים איכותיים ולפיתוח שיח בכיתה. בכיתות י' עד י"ב, כשיש בגרויות, נראה כאילו המורים נמצאים במרוץ נגד הזמן: להספיק כמה שיותר וללמד אותנו איך לקבל ציונים טובים בבגרות ואז מגיע הקיבעון".

איך היית רוצה שהחינוך בארץ ייראה?

"הייתי רוצה שהחינוך יעודד יותר חשיבה ולא רק שינון. שהמטרה לא תהיה לעבור מבחנים, אלא להתכונן לעולם האמיתי".

מה אתה רוצה לעשות בעתיד?

"נחיה ונראה".