הוא ביים עבור ארץ נהדרת, יצר פרסומות עבור כמה חברות גדולות ואפילו עבד עם כמה שמות חמים במיוחד כמו קולדפליי ובוב דילן, ואת כל זה הוא השיג כשהוא רק בן 32. וניה הימן הוא כבר מזמן לא רק יוצר סרטונים ויראליים, אלא במאי-יוצר מוערך שאפילו היה מועמד לפרס הגראמי היוקרתי.

"כשהייתי קטן ציירתי המון, ובעיקר אהבתי לצייר את המורים שלי", סיפר לנו הימן. "זה לא משהו שהיה נתפס בעין יפה, בטח בחינוך הדתי ממנו אני בא. הציונים שלי היו על הרצפה, כך שהאופציות שלי להשכלה גבוהה לא היו רבות – אבל עיצוב זה משהו שכן היווה אופציה בעיניי. משם התגלגלתי ללמוד בבצלאל ובהמשך התחלתי ליצור סרטוני וידאו".

וניה הימן (צילום: באדיבות וניה הימן)
וניה הימן | צילום: באדיבות וניה הימן

הימן תמיד אהב לצפות בסרטים, בזה הוא לא שונה מרבים אחרים, אבל הוא לא ראה את עצמו מגיע לשלב בחיים בו הוא יעבוד בתחום. "לא דמיינתי שזה יהיה קשור באיזושהי צורה לעתיד שלי או למקצוע, הגעתי לווידאו מהמקום של היצירה ופחות מהמקום של הצריכה. מה שכן, מאז שאני מתעסק בזה, אני רואה סרטים בצורה אחרת לגמרי. במובנים מסוימים, זה אפילו קצת הרס לי את החוויה, שהפכה לפחות תמימה. עכשיו יותר קשה לי להתמסר לסרט, אבל אני כן חושב שאני מעריך סרטים הרבה יותר".

להימן יש רשימה ארוכה של במאים שהוא אוהב ושמהם הוא מושפע, כשכל אחד מהם מביא משהו שונה מעצמו. הוא מתחבר במיוחד למישל גונדרי, ספייק ג'ונז, סטיבן ספילברג, קוונטין טרנטינו, ז'אן פייר ז'נה ורבים נוספים, כשלדבריו הרשימה ארוכה וממשיכה להתארך באופן קבוע. "נראה לי שכל דבר שאני אראה ישפיע עליי ויעצב את העבודה העתידית שלי, גם אם הסרט בו אני צופה לא טוב לטעמי, מכיוון שמבחינתי אפשר ללמוד מכל דבר".

וניה הימן (צילום: באדיבות וניה הימן)
עם רועי כפרי | צילום: באדיבות וניה הימן

 מספסל הלימודים לתוכנית הכי נצפית בישראל

העובדה שהוא שילב בין לימודיו בבצלאל לפרויקטים בהם עסק מחוץ ללימודים הקשתה עליו מאוד, והיו לא מעט מקרים בהם הוא לא הספיק להגיש שיעורי בית במקצועות מסוימים. באופן טבעי, הנוכחות שלו בכיתה הצטמצמה: "העבודה הייתה מאתגרת, מהנה ורלוונטית יותר למה ששאפתי לעשות בעתיד, זה ממש היווה מעין תחליף ללימודים עצמם. אני מתחרט שלא סיימתי את הלימודים שלי, חלק ממני אפילו רוצה לחזור לשם ולסיים את התואר, אבל אני לא יודע אם זאת אופציה ריאלית, למרות שאני מרגיש שכן יש דברים שאני צריך להשלים".

וניה ניסה לפנות לראש המחלקה שלו כדי לקבל אישור להאריך את הלימודים ולרווח את השיעורים כך שיוכל לשלב בהצלחה בין השיעורים לעבודה, אך הוא נענה בסירוב: "כנראה לטובה, עדיף לא לנסות לעשות הכל במקביל". הוא לא חושב שהמסגרת הלימודית מתאימה לכולם, מכיוון שהוא חושב שישנם אנשים שמעדיפים ללמוד לבדם עם הדרכות באינטרנט, ויש כאלה שקל להיות יותר לשבת בכיתה עם מורה. "אני לא חושב שזה מעיד על אינטליגנציה או על הפרעות קשב וריכוז, פשוט לכל אחד יש יכולת קליטה טובה יותר במסגרת שונה. אני יכול להעיד על עצמי שכשלמדתי בכיתה לא קלטתי כלום, אבל עם מדריכים שצפיתי בהם ביוטיוב התקדמתי הרבה יותר מהר".

וניה הימן (צילום: באדיבות וניה הימן)
וניה הימן | צילום: באדיבות וניה הימן

 אחד הפרויקטים המוכרים ביותר שהימן לקח בהם חלק היה "בקיצור", בו הוא שיתף פעולה עם רועי כפרי. עוד לפני שהפרויקט הופיע בארץ נהדרת, הימן יצר לסדרה הצרפתית מחווה עברית-ירושלמית בשנה השנייה שלו בלימודים. "התרגיל שקיבלנו היה לעשות וידאו בנושא נקודת מבט, וזה התלבש לי עם התבנית של הסדרה, שכולה מגיעה מנקודת מבטו של בחור גנרי כל כך שאפילו אין לו שם. בהמשך הוצע לי לביים לקשת גרסה מקומית רשמית, אליה רציתי ללהק את רועי כפרי כי מאוד אהבתי את "ניצה ולחם", ובעיניי הוא יכול היה לתת לדמות טוויסט נפלא. שלחתי לו הודעה בפייסבוק, והוא ענה לי שהוא בדיוק שיתף בעמוד שלו את הסרטון שעשיתי ללימודים, משם העניינים התגלגלנו והתחלנו לעבוד ביחד".

הרומן המקצועי עם כפרי לא נפסק עם "בקיצור", והמשיך עם פרסומת בה השתתפה בר רפאלי, קליפ ויראלי ומשעשע בשם "כן ניגשתי לעידו", דיבוב בסדרת הרשת "חתולונובלה" (רגע אותו הימן מגדיר כפסגת חייו), תשדיר בחירות והרשימה מתארכת.

עבודה עם אגדות חיות

החיבור בין הימן וכפרי אמנם היה מצוין ועורר לא מעט תשומת לב, אבל אחד מרגעי השיא המקצועיים שלו היה כשהוא יצר קליפ ללא אחר מאשר לאגדת הרוק בוב דילן, קליפ אותו הוא מגדיר כהזדמנות שהוא עדיין לא מאמין שהוא קיבל. "נתבקשתי לספק רעיון לקליפ אינטראקטיבי לשיר שלו, אז חיפשתי משהו שיהיה טבעי ופשוט יחסית לצופה, משהו שירגיש נכון אבל גם שיחדש. העיתונאי-תסריטאי גון בן ארי, חבר שלי שגר באותה תקופה בניו יורק, הציע רעיון שראפר מפורסם יעשה ליפ סינק לשיר של דילן. זה הרגיש כמו אימג' טוב אבל לא אינטראקטיבי – ואז חשבתי שאולי הראפר בעצם יהיה בערוץ אחד מתוך רבים, למשל שהוא יופיע ב-MTV כחלק מקליפ ראפ ובערוץ אחר יופיע שדר חדשות שמקריין כביכול את החדשות, אבל עושה בעצמו ליפ סינק לשיר, בערוץ אחר תופיע מנחת תוכנית בישול וכן הלאה. האינטראקציה של הצופה תהיה פשוט זפזופ בין הערוצים, ממש כמו במציאות, ושהקליפ לא יקטע. הצופה בעצם יוצר לעצמו בכל צפייה גרסה שונה של הקליפ, וגם מילות השיר מבוצעות בכל פעם בסיטואציות שונות על ידי דמויות שונות, הן יקבלו בכל פעם משמעות והקשר שונה".

לאחר שבוב דילן אישר בעצמו את הרעיון, הימן יצא לדרך. כמובן שהוא קיווה שהכוכב ישתתף בעצמו בקליפ, אך ברגע האחרון הוא החליט שלא לעשות זאת בטענה ש"השיר לא שייך לדילן של היום אלא לדילן של אז, של לפני כמעט 50 שנה. במקום זאת, הוא סיפק לנו צילומים נדירים מהופעה שלו, ואז בעצם נוצר מעין ערוץ VH1".

בוב דילן הוא לא השם הגדול היחיד שעבדת איתו – גם קולדפליי נמצאים בקורות החיים שלך.

"נכון. המנהל שלהם ראה את הקליפ ויצר איתי קשר. הם רצו משהו סוריאליסטי שיתכתב עם עטיפת האלבום שהם הוציאו באותה תקופה ('A Head Full Of Dreams'), עטיפה שהיא קולאז' של כל מיני אימג'ים לא קשורים, וחשבתי עם שותפי גל מוג'ה לעשות קליפ כזה, שיחבר בין אימג'ים לא קשורים, בעצם ליצור קולאז'ים זזים. רצינו שהשוטים יהיו מנותקים אחד מהשני ושלא ימשיכו רצף קוהרנטי, שהעריכה תהיה סוריאליסטית כמו הפריימים עצמם. כריס מרטין (סולן הלהקה) היה מאוד ספציפי בנוגע לשוטים שהוא רוצה להוציא מהקליפ ואיזה להשאיר, הוא גם ביקש מראש שיהיו יותר שוטים עם נגיעות פוליטיות".

למרות ההצלחה הגדולה (אסור לשכוח שהוא היה מועמד לפרס הגראמי על הקליפ ואף זכה בקטגוריית 'האפקטים הטובים ביותר' בטקס פרסי הקליפים של MTV), הימן לא שוכח שבסופו של דבר העבודה מגיעה כחלק מצוות. "לפעמים הצוות עצום וכולל מאות אנשים ולפעמים הוא פצפון וכולל שני אנשים, זה תלוי בפרויקט ובתקציב", הוא מסכם. "מהסרטון הראשון שלי ועד היום אני עובד עם אותו מפיק, חברי הטוב נתן שוטנפלס, שבגדול הפיק כל פיסת וידאו שהעליתי על המסך. לאחרונה אני עובד בשותפות עם גל מוג'ה, במאי שבמשך שנים הערצתי את העבודה שלו, ואנחנו מביימים ביחד. זה כיף גדול לעבוד עם חברים, זה משנה הכלב איך שהדברים עובדים וגם בתוצר שמתקבל בסופו של דבר".

וניה הימן (צילום: באדיבות וניה הימן)
וניה הימן | צילום: באדיבות וניה הימן

ומה עם המסך הגדול, זה של הקולנוע? אתה מכוון לשם?

"הדברים שאני עושה שמופיעים כרגע על המסך הגדול הם הפרסומות. אני מקווה שיום אחד אזכה לביים סרט קולנוע", זה קורץ לי ונראה נוצץ הרבה יותר".