1. היד השחורה

ימניים, מכירים את זה שאתם מחליטים להשקיע ולכתוב במחברת הכי יפה שאתם יכולים, ואז בסוף המשפט מרימים את היד ומגלים שהכול נמרח לכם על הזרוע? אז גם במאה השישית לפני הספירה סבלו מהבעיה הזאת. הכתב הפיניקי, ממנו התפתח הכתב העברי (כמו גם הכתב היווני), נכתב מימין לשמאל. אך במאה השישית לפני הספירה חל שינוי והחלו לכתוב שורה אחת מימין לשמאל ואת הבאה תחתיה משמאל לימין (כמו מין נחש שמתפתל בין השורות). מאה שנים לאחר מכן עברו היוונים לכתוב משמאל לימין לאורך כל הטקסט, כדי להימנע מהמצב בו הדיו נמרחת על כף היד. מהכתב היווני התפתח הכתב הלטיני, שבו נכתבות רוב השפות האירופאיות, ולכן העברית והערבית נשארו כמעט לבד בצד ימין של הדף.

2. שפה פרטית

היום קיימים בעולם כתשעה מיליון אנשים שדוברים את השפה העברית, מתוכם רק חמישה מיליון שדוברים אותה כשפת אם. זה ממש מצחיק בהתחשב בעובדה שעד לפני כ-125 שנה, היחידים שדיברו בעברית שקרובה לעברית שאנחנו מדברים היום היו אליעזר בן-יהודה ובנו איתמר.

3. גנב מדופלם

מקובל לחשוב כי אותו אליעזר בן-יהודה המציא מילים במוחו הקודח, כשהאמת היא שהרבה מהמילים שהוא כונן בשפה העברית נוצרו על פי דמיון לצליל של מילים בשפה אירופאית. את ה-Avion הצרפתי הוא הפך לאווירון, ה-Brush האנגלית הפכה אצלו למברשת, וה-Nasal הצרפתי נהיה נזלת עברית. עם העגבנייה הוא הפגין אפילו עוד פחות יצירתיות ורצה לקרוא לה "בנדורה" כפי שהיא נקראת גם בערבית.

4. קלאסיקה

מצאנו לכם מתכון פשוט מאוד להצטיינות בלימודים. בכמה אוניברסיטאות בארה"ב, כמו אוניברסיטת ייל למשל, עברית נחשבת כשפה קלאסית, ולומדים אותה במסגרת הלימודים הקלאסיים בשנה הראשונה ללימודים. אם אתם לא מוציאים בקורס הזה ציון 100, אנחנו ממש נתאכזב מכם.

5. אחלה תגובית

הפצחן מסרר לנו שנכתבה תגובית חדשה ביומן הרשת שלו. אם הבנתם מה זה אומר, יש מצב שאתם מבקרים באתר האקדמיה ללשון העברית לעתים די קרובות. על פי החידושים האחרונים שפרסמה, בתור ממשיכת דרכו של ועד הלשון העברית שנוסד בידי אליעזר בן-יהודה, המשמעות של המשפט הזה היא "ההאקר סימס לנו שנכתב טוקבק בבלוג שלו".

6. זהירות, פרדוקס לפניך

האם פעם שמתם לב שבשמה של האקדמיה ללשון העברית ישנה מילה אחת שאינה בעברית בכלל? האקדמיה ספגה ביקורות רבות על כך שהיא מעברתת מילים רבות בשפה בעוד שהיא עצמה דבקה בשמה הלועזי. יצחק אבינרי, מבקרה הגדול ביותר של האקדמיה, אמר על שינוי שמו של ועד הלשון העברית לאקדמיה ללשון העברית: "נתבייש ועד הלשון בשמו העברי הטוב וּבִקש לשנות את מזלו על ידי שִנוי שם מעברית ללועזית. הייאמן כי יְסוּפר? ועד הלשון, שמתפקידו לָסֹל דרך לתחיית שמות עתיקים וְלִדְחיקת השם הזר, ההוא יְבקש לְהיוושע בְּברחו מן העברית אל הלועזית?". שזו דרך ארוכה ומסורבלת לומר: "ברצינות חבר'ה?".

7. זה כמו עברית בשבילי

משתמשים בביטוי "זה כמו סינית בשבילי"? אם כן – אחלה, אם לא – חבל, כי יש לו היסטוריה ארוכה מאחוריו. בימי הביניים ציינו בהערות שוליים בספרים לטיניים כי "זה ביוונית, לא ניתן לקריאה" תחת משפטים שהיו לא מובנים. המחזאי וויליאם שייקספיר, שהרבה ביטויים באנגלית שאף תורגמו לעברית נכתבו לראשונה במחזותיו, הפך את אותן הערות שוליים נפוצות לביטוי "זה יוונית בשבילי", כמטאפורה לכל דבר שאינו מובן לשומע. עבורנו, יוונית היא לא דבר מסתורי באופן חריג, אז בעברית תורגם הביטוי ל"זה סינית בשבילי". הצרפתים והפינים יגידו על דבר כזה שהוא "עברית בשבילם" (זה מחמיא לנו מאוד), והסינים לא באו להעליב אף אחד, ויגידו על דבר שלא ברור להם ש"זה כתב שמימי".

8. יחיד בדורו(ת)

כשמדינת ישראל הייתה צעירה, היה נהוג שאנשים המכהנים בתפקידים בכירים יעברתו את שמותיהם. מן הסתם, רובם ככולם לא נולדו בארץ, ועל כן שמותיהם נשמעו מעט גלותיים מדי בהתחשב בעובדה שהם מילאו תפקידים ייצוגיים. ואכן, דוד גרין מצא את עצמו לפתע מזדהה כדוד בן-גוריון, ושמעון פרסקי נהיה לשמעון פרס. המתחכם מכולם היה ראש השב"כ השני, שנודע כל חייו בשם איזידור רוט, ובמהלך שנון מאין כמותו עיברת את שמו לאיזי דורות, וכך גם נשמע להוראה וגם שמר ששמו ישמע אותו הדבר.

9. עברי, דבר עברית

עם כל הכבוד לעברית, גם בתנ"ך, הספר המפורסם והנמכר ביותר שנכתב בעברית, לא מוזכר שמה של השפה. המושג "עברי", המגיע משמו של סב-סב-סבו של אברהם אבינו, הלא הוא עבר, מופיע בו פעמים רבות, אך שפתם של העבריים לא נקראה עברית כי אם "יהודית".

10. םףתיע לשםוע

אמנם כיתה א' נמצאת הרחק מאחורינו, אבל הרשו לנו להחזיר אתכם לרגע אל הימים בהם עוד למדתם איך כותבים את הא'-ב'. כידוע לכולנו, אותיות מנצפ"ך הינן בעלות שתי צורות כתיבה – אחת באמצע מילה, והצורה השנייה בסופה של המילה – ם', ן', ץ', ף, ך'. בעבר, היו האותיות הסופיות משמשות גם כאותיות הרגילות, ונכתבות גם באמצע המילה וגם בסופה. עם התפתחות כתב היד, ה"זנב" המאפיין את האותיות הסופיות החל להפריע לכתיבה השוטפת, והאותיות "התעגלו" לכדי הצורה שבה אנחנו כותבים אותן היום באמצע המילה. אנחנו מקווים שלא בלבלנו אתכם.