משפחות ברגלינג-לידן איבדו לפני שבוע וחצי את בנם טים, בחור צעיר בן 28, שנמצא מת במסקט, עיר הבירה של סולטנות עומאן. הדיווח הזה כנראה היה עובר לידכם לולא היה מדובר באחד הדי ג'ייז המפורסמים בעולם. טים ברגלינג השבדי, הידוע גם בשם הבמה "אביצ'י", הלך לעולמו בגיל צעיר, אך ללא ספק הצליח להטביע את חותמו בעולם המוזיקה.

הוא נולד ב-8 בספטמבר 1989, בשטוקהולם שבשבדיה, בן לאנקי לידן וקלאוס ברגלינג. הוא היה הצעיר מבין שלושה אחים וחלק את חיידק הבמה עם אמו, אנקי, שחקנית מפורסמת שהופיעה ביותר מ-50 סרטים ותוכנית טלוויזיה; גם אחיו למחצה, אנטון, חלק את האהבה לעולם הבמה והנחה תוכנית טלוויזיה. למרות החיבור המשפחתי לתעשיית הבידור, טים לא הביע עניין בפרסום עד גיל ההתבגרות, אז התאהב במוזיקת האוס והחליט ללמוד כיצד להפיק וליצור מיקסים באמצעות מדריכים ביוטיוב והתייעצות עם גולשים בפורומים מוזיקליים באינטרנט.

"התחלתי ליצור מוזיקה באותו הגיל שבו גיליתי אותה. החיבור היה מידי, מעולם לא ראיתי את עצמי עושה שום דבר אחר בחיים", סיפר ברגלינג בראיון למגזין "בילבורד". את הקריירה שלו הוא התחיל כבר בגיל 16 כמפיק ודי.ג'יי. שמביא איתו לכל מקום אהבה גדולה להאוס ודאנס, ובעצם לכל מה שאלקטרוני. משמעות שם הבמה של ברגלינג, "אביצ'י", היא "הרמה הנמוכה ביותר של גיהינום בודהיסטי", והוא בחר בו כי השם שלו עצמו כבר היה תפוס בידי אמן אחר ברשת החברתית "מייספייס". שנתיים של עבודה והתפתחות חלפו, ובגיל 18 הוא חתם על חוזה הקלטות ב-EMI, והדרך לעלייתו המטאורית נסללה. ההצלחה של אביצ'י הייתה כל כך מהירה שבראיונות שנערכו איתו הוא חזר שוב ושוב על המסר הבא: "לפעמים אני עוצר ואומר לעצמי: 'ואו, זה באמת אני? מתי הספקתי לעשות את כל הדברים האלה?'. קצת קשה להאמין שהכל קרה כל כך מהר".

אביצ'י (צילום: Getty Images, מעריב לנוער)
פרץ בענק כבר בגיל צעיר. אביצ'י | צילום: Getty Images, מעריב לנוער

אביצ'י צדק. כבר בגיל 24 הוא דורג במקום השלישי בדירוג הדי.ג'ייז הטובים בעולם של המגזין "DJ Mag", ה"בילבורד" הכתירו כ"די.ג'יי. שהחזיר את ההאוס למרכז הבמה", והוא כונה "כישרון שהגדיר דור שלם" על ידי הדי.ג'יי. המצליח סטיב איוקי. האחרון, אגב, לא היה היחיד ששם לב לסגנון הייחודי של אביצ'י, ולמרות שיש הטוענים שעולם המוזיקה האלקטרונית מלא בתככים ותחרותיות, היה זה דווקא הדי.ג'יי. טייטסו שנתן לברגלינג את הפוש הגדול שלו והבטיח את מקומו כאמן קבוע על במות האי איביזה, בו מתרחשות בכל שנה אינספור מסיבות האוס.

הפריצה הגדולה

"Oh, sometimes I get a good feeling, yeah"

הסגנון הייחודי של אביצ'י עזר לו לגרוף שבחים והצלחה לא מבוטלת באירופה, אך זה היה "Levels" מ-2011 שהעניק לו הכרה בינלאומית. הסינגל הפך להמנון מסיבות והפגין את אהבתו של טים לשילובים מוזיקליים לא שגרתיים, למשל הדגימה מ-"Something's Got a Hold on Me" שביצעה זמרת הסול אטה ג'יימס בשנת 1962. ב-2013 הייתה השנה המוצלחת ביותר בקריירה שלו, במהלכה עבד עם ביורן אולבאוס ובני אנדרסון (חברי להקת אבבא לשעבר) על השיר "We Write The Story", שהיה המנון תחרות האירוויזיון 2013, ובוצע בטקס הפתיחה שנערך בשבדיה. לכל אמן יש שיר אחד שמשנה את הקריירה שלו, כזה שהופך למזוהה איתו - בקיץ של אותה השנה נולד הלהיט הענק "Wake Me Up", בו התארח זמר האר'נ'בי אלו בלאק וששילב בין מוזיקת הבלוגראס האמריקאית עם מוזיקת דיפ-האוס שבדית. "בחיים לא האמנתי שהשיר יצליח בצורה כזאת", הוא סיפר למגזין "GQ". "עבדתי על קטעי הגיטרה עם מייק אינזיגר מאינקובס והיה לנו לחן אבל לא מילים, אף אחד מאיתנו לא באמת שר אז היינו צריכים מישהו שיעשה עם זה משהו. האדם היחידי שהכרתי בלוס אנג'לס באותה תקופה היה אלו, אז התקשרתי אליו והוא כתב את המילים תוך כמה שעות, הוא אמר שזה בא לו ממש בקלות". הלהיט הגיע למקום הראשון במצעדי הסינגלים במעל ל-30 מדינות ברחבי העולם, וזכה לאינספור גרסאות כיסוי ומיקסים.

ההצלחה המסיבית של השיר ביססה את מעמדו של אביצ'י ככוכב בינלאומי מעבר לתחומי המוזיקה האלקטרונית, ואפשרה לו לשתף פעולה עם אמנים מכל קצוות המוזיקה. הרשימה החלקית כוללת את מדונה, קולדפליי, דייוויד גואטה, בילי ג'ואל ארמסטרונג (גרין דיי), סיה וריטה אורה. במגזין ה"רולינג סטון" נכתב עליו שהוא "אייקון של מוזיקת דאנס, הוא נגע בחיי מיליונים סביב העולם ושבר את המחסומים והגבולות בין ז'אנרים של מוזיקה כמו דאנס וקאנטרי. ההשפעה התרבותית של אמן כל כך צעיר היא בלתי נתפסת". למרות גילו הצעיר ששב ועלה, אביצ'י היה מועמד לאינספור פרסים במהלך הקריירה שלו, כולל שתי מועמדויות לפרס הגראמי הנחשק.

על פי מגזין "פורבס", שוויו הכלכלי של הדי. ג'יי. מוערך בכ-85 מיליון דולר, והוא הופיע ברשימת עשרת הדי.ג'ייז המרוויחים בעולם בין השנים 2012 ל-2015. אביצ'י האמין שהצלחה בגיל צעיר היא סימן לקארמה טובה ורצה להעניק בחזרה לעולם - וחלק נכבד מעושרו הוא הקדיש לעזרה לאחרים. ב-2011 הוא הקים עם המנהל שלו את ארגון הצדקה "בית לרעב", ששם לו למטרה להפחית את מגמת הרעב העולמי ולהמשיך לקדם את רוח הנתינה הקיימת בין קהילת ההאוס הבינלאומית למטרות רווחה. בראיון הוא סיפר: "אתה חייב לתת משהו בחזרה, ואני כל כך בר מזל להיות בעמדה שמאפשרת לי לעשות זאת". "בית לרעב" עזרו לממן למעלה משתי מיליון ארוחות לבתי ספר ברחבי אפריקה, ובנוסף תמך הדי. ג'יי. המצליח בקמפיינים נגד סחר בבני אדם ואלימות כנופיות - מסרים אותם דאג להעביר דרך סרטוני וידיאו מוזיקליים אותם ביים.

מרגיש טוב?

"If the sky comes falling down, for you, There's nothing in this world I wouldn't do"

כמה מרגעי השיא בקריירה של אביצ'י כללו את הופעתו המשותפת עם מדונה בפסטיבל אולטרה ב-2012. באותה הופעה, הזמרת יצאה להציג את הדי.ג'יי. הצעיר בפני הקהל הנלהב לפני שהחלה את ההופעה שלה. הצלחתו בפסטיבל ושיתוף הפעולה עם הזמרת האגדית נתנו את הטון להכרזתו על יציאה לסיבוב הופעות באצטדיונים בצפון אמריקה, מה שהפך אותו לדי. ג'יי. הראשון בעולם שערך סיבוב הופעות בסדר גודל שכזה.

לקראת אירועי המונדיאל ב-2014, הכריזה הפדרציה הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א) על שיתוף פעולה בין אביצ'י, קרלוס סנטנה, ווייקלף ז'אן ואלכסנדר פירס לצורך יצירת ההמנון הרשמי של המשחקים שנקרא "We Will Find A Way", אותו ביצעה החבורה בטקס סגירת הטורניר. לצד זה, תמונת המצב בחייו האישיים של אביצ'י נראתה הרבה פחות אופטימית: מאוחר יותר באותה שנה הוא נאלץ לעבור ניתוח חירום להסרת התוספתן וכיס המרה, זאת לפי הדיווחים בשל צריכת אלכוהול מופרזת. באתר האינטרנט TMZ סיפרו אז חבריו הקרובים שהם מודאגים ממצבו הבריאותי ושאם הוא ימשיך לשתות אלכוהול באותו הקצב - ימות.

בכל הקשור למוזיקה, אביצ'י המשיך להצליח: ב-2015 הוא חזר למקורות עם "Feeling Good", שכלל דגימה משירה הקלאסי של נינה סימון מ-1964. למרות הטייטל החיובי, אביצ'י החל להראות סימנים של נפילה לדיכאון. הוא העלה לא מעט סימני שאלה כשפתח את הקליפ לשיר עם מונטאז' של חלקיקי הופעות, טיסות, מפגשים עם מעריצים, בתי מלון והבעות פנים עייפות ועצובות כשברקע שלהן מתנגן קטע אודיו שם ניתן לשמוע מראיין שואל "אז מה קורה לאדם המוטס לשמיי התהילה? האם יש לך את ההזדמנות לפעמים להיות רק טים?". השאלה נענתה בקליפ שמציג מסע לגילוי עצמי במדבר. לעומת זאת, בחיים האמיתיים, הלחץ והחרדות הכריעו אותו – הוא קרס והובהל לבית החולים לאחר שלקה בדלקת לבלב חריפה שהובילה להחלטתו להפסיק להופיע.

חייב להפסיק להופיע

"One day you'll leave this world behind, so live a life you will remember"

מי שעזר לאביצ'י לחזק את תדמית הכוכב הגדול בעולם המסיבות היה מייק פוזנר האמריקאי שעמד מאחורי הלהיט "I Took A Pill In Ibiza", בו הוא הזכיר את הדי.ג'יי. הצעיר במילות השיר: "לקחתי גלולה באיביזה, כדי להראות לאביצ'י שאני מגניב". כשאביצ'י עצמו נשאל בראיון מה דעתו על השיר ש"לועג" לסצנת המסיבות מלאות הסמים, הוא ענה: "מייק הוא חבר טוב, אז קיבלתי את זה ככבוד ואני מסכים – מסיבות יכולות להיות מדהימות, אבל זה ממש קל להתמכר למסיבות במקומות כאלה. אתה הופך לבודד ומפתח חרדות, זה נעשה רעיל".

התשובה הכנה הזו לא הפחיתה מההפתעה עבור מעריצי הדי.ג'יי., שבמרץ 2016 הכריז על פרישתו מהופעות חיות עקב מצבו הבריאותי ורצון לנהל אורך חיים פחות חומרני. בין היתר הוא כתב "זה משהו שהייתי צריך לעשות בשביל הבריאות שלי. לא היה לי קל להודיע על פרישה, פחדתי להיראות כפוי טובה או מפונק, אבל הבנתי שאני צריך לעשות שינוי בחיים וזה משהו שנאבקתי איתו הרבה זמן. זה היה מסע מטורף: התחלתי להפיק כשהייתי בן 16 ולהופיע בגיל 18 ומשם פשוט קפצתי למאה אחוז - הופעתי בכל פינה בעולם ללא הפסקה, עברתי ממסיבה למסיבה והייתי צריך לעצור, אבל לא עשיתי זאת. בשלב מסוים הבנתי שלחיים בצורה הזאת יש מחיר, וכעת אני משלם אותו". בראיון נוסף שנערך איתו אמר: "זה הגיע לנקודה שבה זה כבר יותר מדי, התפיסה של אנשים על מי הוא אביצ'י פשוט לא תואמת את מי שאני". במסגרת סיבוב הפרידה שערך, הוא חזר לישראל והופיע באמפי פארק בראשון לציון. כעבור חודש התקיימה הופעתו האחרונה בהחלט באיביזה.

לאחר הפרישה מההופעות החיות, אביצ'י אישר ברשתות החברתיות השונות שהוא מאושר יותר, בריא יותר וחי את החיים ללא לחץ לראשונה מזה זמן רב. לצד זה, הוא המשיך ליצור מוזיקה חדשה ותכנן לשתף אותה עם העולם. ביום שישי ה-20 באפריל, הגיעה הבשורה המצערת והמפתיעה לפיה הוא נמצא מת בבירת עומאן. סיבת מותו עוד לא ידועה, אך המשטרה שללה התערבות פלילית. יום לפני מותו, צולם אביצ'י על גבי יאכטה עם חברים לצידו ובקבוק בירה בידו. מותו היכה גלים בקרב מעריצים ומוזיקאים ברחבי העולם, ואינספור מחוות התקיימו לזכרו מאז מותו, בין השאר בעיר הולדתו ובפסטיבל המוזיקה קואצ'לה. משפחתו אף פרסמה הודעה, אותה ניתן לפרש כרמז לכך שהוא שם קץ לחייו: "הוא היה בעל נפש אמנותית שבירה שחיפשה תשובות לשאלות קיומיות. הוא התקשה מאוד עם מחשבות על משמעות, חיים ואושר. הוא לא יכול היה להמשיך יותר, הוא רצה למצוא שקט". בימים שלאחר מותו צף ועלה ברשת קטע מסרט שנעשה עליו ובו סיפר על התקופה הלחוצה בחייו: "אמרתי שלא אוכל להופיע יותר, אני אמות מזה בסופו של דבר. אמרתי את זה כל כך הרבה פעמים". עצוב לדעת שהתחזית שלו הגשימה את עצמה.