בני אדם אוהבים לחשוב שהם מיוחדים – אוהבים כל כך שהם מוצאים את הידיעה שזה לא נכון מאכזבת נורא. למעשה, רוב האנשים מתאימים לתבניות מסוימות, שמושפעות לא רק מגנים אלא גם מגורמים סביבתיים. כך, חלק מהחוקרים אומרים כי סדר הלידה במשפחה, כלומר המקום של האדם במערך המשפחתי ביחס לאחיו ואחיותיו, הוא בעל השפעה קריטית על התפתחותו הפסיכולוגית.

מדובר בתיאוריה האדלריאנית - של הפסיכולוג היהודי אלפרד אדלר, שהיה הראשון להצביע על החשיבות שבסדר הלידה והשלכותיו על מעמד הילד במשפחה, התפתחותו ואישיותו, ואף על התנהלותו בחיים. התיאוריה של אדלר נהגתה לפני כמאה שנה ועומדת מול התיאוריה של פרויד, שמתייחס דווקא לקשר בין הילד להוריו בתור הגורם המרכזי שמשפיע על האישיות.

לפי אדלר, ישנם שלושה גורמים מהותיים שמעצבים את האישיות של הילד. השניים הראשונים הם האווירה המשפחתית שבה הוא גדל ודרכי החינוך של ההורים, כלומר דרכים מקדמות כמו הקשבה, לעומת דרכים בולמות כמו לחץ, ביקורת וציפיות גבוהות. הגורם השלישי הוא המערך המשפחתי, כלומר המקום של הילד לפי סדר הלידה.

"יש הבדל בין המקום לבין המיקום של הילד", אומרת יעל אברם, מנחת הורים בכירה במכון אדלר. "המיקום הוא דבר אובייקטיבי - האם אני בכור, אמצעי או צעיר. המקום הוא סובייקטיבי וניתן לשינוי, והוא למעשה התפקיד שהילד מקבל - 'טוב' או 'רע', זה שמוותר או זה שמוותרים לו. לפעמים יש קשר למיקום, אבל זה לא הכרחי. אדלר עשה חתך ובו המאפיינים של כל ילד לפי סדר הלידה".

בכלל, בשנים האחרונות, חוקרים רבים מנסים לפצח את שאלת השפעת סדר הלידה על האישיות, וחלקם מגיעים למסקנות מפתיעות. כך, למשל, צמד החוקרות ליליאן בלמונט ופרנסיס מרולה מצאו שקיים יחס ישיר בין סדר הלידה למנת המשכל. אם אתם בכורים, אולי תשמחו לשמוע שהחוקרות מצאו שמנת המשכל של הבכורים גבוהה מזו של אחיהם הקטנים, ככל הנראה בזכות תשומת הלב לה הם זוכים בילדותם.

מחקר נוסף הוא של החוקר האמריקאי וויליאם אלטוס, שגילה כי בקרב מצטיינים בתחרויות - לבכורים יש ייצוג גבוה במיוחד. בהקשר זה, אגב, מסתבר שגם בקרב נשיאי ארצות הברית לדורותיהם וחברי הקונגרס האמריקאי, בקרב רופאים ובקרב נשים בעלות דוקטורט - הילדים הבכורים מככבים.

מה אומרת התיאוריה של אדלר על בכורים?

"במשך תקופה מסוימת, הבכורים הם הילדים היחידים במשפחה, כך שהם מרכז ההתעניינות והדאגה של ההורים וממש הנסיכים של הבית, וזה אפילו מועצם אם הם גם הנכדים הבכורים לסבא וסבתא. מתוקף כך הם מקבלים פינוק יתר, ולכן הבכורים נוטים להיות מפונקים יותר. בנוסף, הבכורים מהווים סוג של כרטיס ביקור עבור ההורים: הם מייצגים אותם וההורים גאים בהם ומשוויצים בהם. מתוך תחושה שהכתר על ראשם, הבכורים בדרך כלל ירצו להיות טובים ולרצות את ההורים, ולכן הם יהיו צייתנים, אחראים, פרפקציוניסטים, רציניים ורגישים. דבר נוסף שמאפיין בכורים הוא יכולת דיבור טובה עם מבוגרים ואנשים בעלי סמכות, מפני שהם נולדים לעולם של מבוגרים בלבד. לכן הם גם מתוחכמים וקולטים ניואנסים".

אבל יש גם חסרונות: "הדרישות של ההורים שלי ממני הרבה יותר גבוהות מהדרישות שלהם מהאחים שלי", מספרת סהר (20), הבכורה מבין שלושה אחים. "בלימודים, למשל, הייתי חייבת להצטיין, זו לא הייתה שאלה בכלל. ההורים שלי היו לחוצים מאוד והתאכזבו אפילו מ-90. אצל אחי ואחותי זה ממש לא ככה - הם עושים מה שהם רוצים וההורים הרבה יותר קלים איתם, ואומרים תודה אם הם בכלל מכינים שיעורי בית".

אחים (צילום: Shutterstock)
מערכת היחסים בין האחים חשובה כמו מערכת היחסים עם ההורים | צילום: Shutterstock

היית מעדיפה להיות במקום אחר - למשל בת הזקונים?

"לא, כי אני יודעת שהעובדה שאני בת בכורה תרמה לאישיות שלי. אחותי הקטנה ואני, למשל, שונות מאוד. אני אוהבת לימודים ובמיוחד את התחומים הריאליים, והיא סוג של 'נפש חופשיה' ואוהבת לעשות שטויות. לא הייתי משנה את זה, כי זו מי שאני".

יעל, בואי נדבר רגע על הילדים האמצעיים – מה מאפיין אותם?

"הילדים האמצעיים מושפעים מאוד מהבכורים. למעשה, הם נכנסים למשפחה שבה הבכורים עליונים, ולכן הם נוטים לחקות אותם ובמקביל מנסים להשיג אותם. לכן, הם בדרך כלל פעלתנים, הישגיים ונמרצים, אבל גם יותר חברותיים מהבכורים. בהיבט הזה, הבכורים בעצם מפתחים את האחים הקטנים שלהם. הקשר ביניהם תלוי מאוד בהורים, ולכן אסור ליצור תחרות ביניהם".

ובני הזקונים?

"לילדים הקטנים במשפחה שמור מקום מיוחד. הם לא חשים צורך לרצות את ההורים כמו הבכורים ולא נתונים לתחרות מתמדת כמו הילדים הבאים, ולכן הם יכולים פשוט להיות מי שהם רוצים. בזכות זה, הקטנים הם בדרך כלל בעלי קסם אישי וחוש הומור, חכמים מאוד וקונדסים. מעבר לכך, לאור העובדה שהאחים הגדולים בדרך כלל הצטיינו בתחומים שונים, יש להם תמריץ להשיג הישגים מרשימים. כשיש הפרש משמעותי בין בני הזקונים לאחים הגדולים, הם יישארו לנצח הקטנים. לפעמים אנחנו רואים 'אחים קטנים' בני 45 שעדיין חיים אצל ההורים".

מה בנוגע לילדים יחידים - שהם סוג של "בכורים לנצח"?

"הילדים היחידים הם מיוחדים מאוד. בדרך כלל הם 'עטופים בצמר גפן' וקרובים מאוד לאם, שחוששת לאבד אותם מפני שהם יחידים. לכן הם ביישנים ואולי מתקשים לשתף פעולה, ולעתים יש להם תחושת תחרות כלפי האב. מעבר לכך, הילדים היחידים הם הרבה יותר מפונקים מהבכורים. הם רגילים להיות במרכז וחושבים שהכול מגיע להם, ולכן בשנים הראשונות ההתמודדות שלהם בקבוצת ילדים יכולה להיות קשה, עד שהם מתרגלים. בבית הספר, למשל, גם כשכולם יצביעו הם יחשבו שיש להם זכות לומר את התשובה ראשונים".

Haim (צילום: Larry Busacca, GettyImages IL)
אפשר גם להסתדר אחד עם השני. האחיות חיים | צילום: Larry Busacca, GettyImages IL

דורית (20), בת יחידה, מזדהה מאוד עם תיאורה של אברם: "האמת היא שאני מרגישה כאילו הדברים נאמרו עליי אישית. אני לא יודעת אם זה ככה אצל כל הילדים היחידים, אבל אני קרובה מאוד להורים שלי, והם מצדם עטפו אותי ונתנו לי הרבה ביטחון עצמי. אפילו הדוגמה מבית הספר מוכרת לי - בכיתה הייתי פשוט אומרת את התשובה, בדרך כלל בלי לחכות לרשות הדיבור, ולמזלי לחברים מהכיתה ולמורים לא הייתה בעיה עם זה. רק פעם אחת, בכיתה ט', המורה למתמטיקה שממש לא אהבה שמדברים בלי להצביע אמרה לי – 'את בת יחידה, נכון?'. הייתי קצת מופתעת ואפילו נפגעתי, אבל בדיעבד זה משעשע שאפשר ללמוד מה המקום שלך במשפחה מדברים כל כך פשוטים. כשהייתי קטנה רציתי מאוד אחים קטנים, אבל היום זה כבר לא חסר לי. אני מצדי יודעת שאקים משפחה גדולה".

יעל, מה אומרת התיאוריה על תאומים? זה אולי הדבר שהכי מסקרן את רוב האנשים...

"מכורח העובדה שהתאומים נולדו יחד, הורים רבים נוטים לגדל אותם כיחידה אחת - החל מבגדים זהים, דרך חוגים משותפים וכדומה, וזה מועצם כשמדובר בתאומים מאותו המין. ההמלצה היא דווקא ליצור להם ייחודיות וגם לבלות איתם זמן בנפרד, כדי לאפשר להם לגדול להיות אנשים נפרדים. תאומים הם בדרך כלל קרובים מאוד ובעלי יכולת טובה להרגיש אחד את השני, אבל יש גם פוטנציאל לתחרותיות גדולה ביניהם - זה תלוי בהורים. אגב, אחד הדברים המעניינים אצל תאומים הוא שמשנה להם מאוד מי נולד ראשון, אפילו בהפרש של כמה שניות, והם מדגישים את זה. למעשה, אפילו ההורים מציינים מי הבכור".

ולסיום, מה ההשפעה של המיקום במשפחה לטווח הארוך?

"הבכורים הם בדרך כלל מנהיגים מטבעם שלוקחים על כתפיהם הכול. הם מסתדרים ויודעים לעמוד מול סמכות, כמו מורה או מפקד, ובדרך כלל מגיעים לתפקידי ניהול ופיקוד בצבא בעצמם. דווקא האמצעיים נוטים להיות יזמים עסקיים, מפני שהם חוששים פחות לקחת סיכונים עסקיים. אבל לפי התיאוריה האדלריאנית, דווקא במשפחות שבהן אין תחרות בין הילדים - מאוד יכול להיות שהם יהיו דומים אחד לשני, פשוט מפני שהם לא היו צריכים לפתח שונות כדי לבלוט. יכול להיות שיהיו לכל הילדים אותם תחומי עניין או מקצועות דומים, פשוט כי ההורים אפשרו את זה".

"ובכל זאת, משפט יפה נורא שאמר אדלר", מסכמת אברם, "הוא שלעולם אין שני ילדים באותה משפחה הגדלים במציאות שווה. כלומר, בכל לידה ההורים נמצאים במצב אחר, המקום של הילד אחר והמציאות תמיד תהיה שונה. זה דבר טוב, כי זה מאפשר שונות ומונע את השבלוניות".