אלאניס מוריסט, אז צעירה קנדית כמעט אלמונית, הצליחה להדהים את העולם באמצע שנות ה-90 עם השיר "You Oughta Know" שחרך את המצעדים ואת ה-MTV, כשיוטיוב היה רק עוד רעיון דבילי בראש של מישהו. לכאורה, עוד שיר על שברון לב: הוא עזב אותה, היא עצובה, היא שרה על זה. אבל משהו באלאניס היה אחר: בועט יותר, חזק יותר וישר לפרצוף. השיר, הרצוף בהאשמות וגם בגסויות, הבדיל את אלאניס מיתר זמרות הרוק-פופ של אותה תקופה. עם מילים כמו "זו הייתה סטירה בפרצוף, באיזה מהירות הוחלפתי", מבקרי המוזיקה מיהרו להגדיר את מוריסט כתמצית הפמיניזם למיליוני בנות מסביב לעולם.

במונחים של היום, יותר מ-20 שנה אחר כך, השירים של מוריסט בעיקר מעוררי נוסטלגיה (ומי שלא מכיר - בדיוק לשם כך הומצא הרעיון הדבילי ההוא שהזכרנו קודם). הזמנים השתנו, אבל הקונספט של הזמרת הפמיניסטית, הלוחמנית והסופר-פופולרית בו זמנית עדיין כאן - פשוט במסווה של הרבה ורוד, פופ וכיף. שריפת חזיות? אפילו לא בכיוון.

היום את כבר לא צריכה לצאת להפגנות כדי להיות פמיניסטית, ובטח שלא להתלבש, להתאפר או להגדיר את עצמך בצורה מסוימת. המומחים עוד לא קוראים לזה "הפמיניזם החדש", אבל כמו שהגדירה זאת היטב הסטייליסטית והכותבת מעיין גולדמן במאמר שפרסמה במגזין האינטרנטי "אלכסון", זה "המפנה המתוק של הפמיניזם". ביונסה כבר מובילה את זה, ואחריה אריאנה גרנדה, ג'ניפר לורנס, אמה ווטסון וכוכבות מעוררות השראה אחרות.

ביונסה פמיניסטית (צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images)
במכנסונים ועקבים - ועדיין פמיניסטית. ביונסה | צילום: אימג'בנק/GettyImages, getty images

הנסיכה הפמיניסטית הראשונה

קשה שלא לתהות לאן נעלמו נערות הרוק הכעוסות. רק בתחילת העשור הקודם הגדירו בעולם את אבריל לאבין כיורשת של מוריסט. לאבין התחילה כטום-בוי עם הרבה שחור בעיניים, סקייטבורד ועניבה מעל הטי שירט. עשור אחר כך היא כבר הפכה לבלונדינית לוהטת בשמלת מיני ועקבים. האם היא הפכה לפחות פמיניסטית? לא בטוח. בכלל, נדמה שקשה למצוא היום "נערת רוק" בועטת, כמו מה שהיו מוריסט ולאבין בשנים ההן. אם הייתם ממש מתעקשים, היינו מצביעים על היילי וויליאמס סולנית פארמור או בנות להקת היי ויולט, אבל התחושה בגדול היא שהבאד גירלז הזועמות פשוט נדחקו הצידה.

"הפמיניזם נהיה יותר פופולרי בין השאר בגלל האופן בו נערות ונשים צעירות בחצי העשור האחרון, ברחבי העולם ובעיקר בארצות הברית, חוות ומתקשרות פמיניזם. הן אולי עושות את זה בהומור, הן אולי משתמשות באוצר מילים לא תיאורטי ולא אקדמי ותוך כדי הקלדה באייפון, אבל הן פמיניסטיות", כותבת מעיין גולדמן על הצרכניות של הפמיניזם החדש. הכוונה היא בעצם לי ולך ולכולנו – גם לאלה מאתנו שלא ממש מצליחות להבין מה זה פמיניזם אבל מזדהות עם מה שהוא מייצג. כשאריאנה גרנדה חטפה עצבים באמצע ריאיון ואמרה: "אני לא האקסית של ביג שון... אני אריאנה גרנדה, ואם זה לא מעניין אותך מספיק, פשוט אל תדבר אליי", זה ללא ספק היה פמיניסטי. במכוון? לא בטוח. אפילו כשניקי מינאז', אולי הכי רחוק שיש מאייקון פמיניסטי, אמרה: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו סוג אחד של גוף שיוצג בתקשורת, כי זה יגרום לנערות להיות אפילו יותר חסרות ביטחון ממה שאנחנו", אין לנו ספק שזה השפיע על כמה וכמה נערות מסביב לגלובוס.

"אני חושבת שאת ההשפעה של הפמיניזם נראה בעשורים הקרובים", אמרה לאחרונה טיילור סוויפט. "השיח הזה לא היה במיינסטרים עד עכשיו. זה זמן טוב עבור נשים במוזיקה, ולא רק כי יש נשים שעושות מוזיקה נהדרת – אלא כי יש לנו נשים אמיצות מספיק בשביל לדבר על פמיניזם ועל נושאים שחשובים לנו". כאמור, הציטוט הזה הגיע ממלכת הפופ של השנים האחרונות, שספגה לא מעט ביקורת על כך שהשירים שלה, כמו "Love Story" ונוספים, מתארים לא פעם נשים תלותיות וחלשות שרק מחכות ל"רומיאו" שלהן. רק לאחרונה סקר מגזין "בילבורד" האמריקאי את השינוי שעברה סוויפט בעשר שנות הקריירה שלה ביחס לנושא. "טיילור סוויפט היא לא פמיניסטית מושלמת, אבל אף אחד מאתנו הוא לא. עכשיו היא מתמודדת עם ניסיון להפוך את הפמיניזם לפחות כותרת ויותר אתוס של ממש", נכתב שם.

טיילור סוויפט (צילום: Jason Merritt, GettyImages IL)
למה בעצם שהיא לא תהיה פמיניסטית? טיילור סוויפט | צילום: Jason Merritt, GettyImages IL

כדי להבין עד כמה הפמיניזם "המתקתק" הזה חלחל לתרבות בשנים האחרונות, חייבים לדבר על הסרט "לשבור את הקרח" של דיסני, שגם אותו מציינת גולדמן במאמרה. סרט הילדים לכאורה שעקב אחר סיפורן של האחיות אנה ואלזה נחשב בעיני רבים, או יותר נכון רבות, לסרט פמיניסטי לכל דבר. זה לא ש"לשבור את הקרח" הדיר גברים – הוא פשוט דחק אותם הצדה. בניגוד לסינדרלה או שלגיה, אין כאן מכשפה רעה או טובה באופן מובהק: במרכז הסרט עומדות אחיות שביניהן שוררים יחסים מורכבים – כמו בין כל זוג אחיות בעולם. הן שונות זו מזו, אבל גם נעזרות אחת בשנייה. (אגב, לתיאוריה הזו קמו לא מעט מתנגדים, שטענו שאמנם מדובר בהתקדמות יחסית לסרטי דיסני – אבל שהסרט רחוק מלהיות פמיניסטי באופן מובהק, ומספיק רק להסתכל על השמלות של אנה ואלזה כדי להבין את זה).

"פמיניזם" זה כבר לא מילה גסה

"אני מסכימה ש'פמיניזם' הייתה פעם מילה גסה", אומרת לנו נוגה כהן, פרשנית פמיניסטית. "היום הרבה מאוד נערות ונשים מסתכלות סביבן ואומרות, 'וואלה, קורים פה דברים שאני לא סבבה איתם, ועל כן גם אני פמיניסטית, כי אני חושבת שצריך להיות פה איזשהו שינוי'". על פי נוגה, הרגע שבו שורטט הגבול הזה קרה ככל הנראה כתוצאה ממקומן הנרחב של הרשתות החברתיות בחיינו. אם בעבר כדי להיות פמיניסטית היית חייבת לא רק להיראות בצורה מסוימת, אלא גם לצאת לרחובות עם שלט של ממש, היום את יכולה להיכנס לכל אחת מהקבוצות הפמיניסטיות בפייסבוק ולעורר סערה - לפעמים גם מחוץ לגבולות הרשת.

לשבור את הקרח (צילום: yes/דיסני)
גברים? אנחנו נסתדר בלעדיהם. אלזה מ"לשבור את הקרח" | צילום: yes/דיסני

"אם יש מישהי שלא נוח לה עם הגוף שלה, היא יכולה לקחת את זה למקום של אידיאל היופי. אם יש מישהי שרואה שאמא שלה מרוויחה משמעותית פחות מגברים, היא יכולה לקחת את זה למקום של שוויון כלכלי", מסבירה נוגה. "לא כופים את זה עלייך, אומרים לך - מה שטוב לך ומה שמדבר אלייך, משם תעשי ומשם תפעלי. כל אחת שעושה משהו בעצם לוקחת בזה חלק. מאוד הגיוני שהפמיניזם של כל אחת יהיה אישי".

נוגה ממשיכה ומסבירה: "אני חושבת שבעבר המודעות החברתית הייתה שייכת פחות או יותר רק ל'פריקים', לאנשי השוליים. היום אי אפשר להתחמק מזה. תעשיית הפופ היא עדיין אחד מהגורמים שמייצרים הכי הרבה בעיות לנערות, כמו הפרעות אכילה למשל. התעשייה הזאת יכולה להיות מאוד קשה עבור נערות ונשים, וזה דווקא נכון לאמניות להשתמש בכוח שלהן כדי לייצר תמונה אחרת למעריצות מסביב לעולם. לדעתי, יש להן כוח אפילו יותר מאשר לפוליטיקאים".

האם הפמיניסטית החדשה עדיין כועסת? לא בטוח. האם היא בהכרח שינתה אג'נדה? גם לא. כהן מסכמת: "המילים שכוכבת הפופ הפמיניסטית אומרת הן בסופו של דבר אותן מילים שהדמות הפמיניסטית הכועסת אמרה פעם, וזה מדהים שזה הפך לפופולרי. מבחינתי, מה שחשוב זה שהמסרים החשובים האלה עובדים".