קרייריסטית עם קבלות: "אם אתה מפסיק לרגע - אתה נופל"

שנת 2015, ילדה צעירה, בת 13, עם גשר בשיניים מתייצבת לאודישן של תכנית הדוקו-ריאליטי "פושרז", ומספרת למצלמה מדוע היא מתאימה לתכנית שעקבה אחרי צעירים בתחילת דרכם בעולם הבידור.  "אני, אם אני רוצה לעסוק בתעשייה הזאת, ואני כן רוצה, אני רוצה לעשות את מה שאני אוהבת וזה החלום שלי". 

2019 - הילדה גדלה – היא כבר נערה בת 17, ואין גשר בשיניים. היא יושבת במשרדו של היח"צן שלה לכתבת השער של "מעריב לנוער", וצופה בסרטון האודישן ההוא מלפני ארבע שנים: "איזו קטנה. היה לי פה גשר. לא ראיתי את זה. כאילו, אני מכירה את זה, אבל לא ראיתי את הסרטון".

הנערה הזאת היא כמובן נועה קירל.

תגידי, מה עובר לילדה הזאת בראש באותו אודישן?

"היא נורא רוצה שישמעו אותה. כבר בגיל הזה הרגשתי נורא בטוחה בעצמי. שמה שאני עושה זה משהו שאני רוצה שאנשים יראו".

והיה לה מושג מה זה "עולם הבידור"?

"לא. היא בכלל לא חושבת על הצד הזה. מה שהעסיק אותה זה יותר הצד האמנותי, פחות הפרסום. היא רוצה לשיר, לעשות מה שהיא אוהבת. היא לא חשבה יותר מדי על הצד הנוסף של תעשיית הבידור. עברתי תהליך של התפכחות".

את זוכרת מתי הפעם הראשונה שבה חווית את העולם הזה?

"כשהוצאתי את השיר הראשון שלי – אז הוא הצליח והכירו את השיר, אבל עדיין לא הכירו אותי. בשיר השני, כבר ביום שהוא יצא, התראיינתי ל'צינור לילה' ולאט לאט התחילו לזהות אותי וזה הלך וגדל".

ואיך התמודדת עם זה?

"יש לי צוות וכל אחד אחראי על משהו מסוים. היום אני יכולה גם להקשיב למה שהצוות אומר אבל גם להגיד את הדעה שלי. היום אני יודעת הרבה יותר מה אני רוצה".  "כיף שיש מישהו שאתה יכול לדבר איתו על הנושאים שאתה אוהב". נועה קירל | צילום: שרבן לופו

התחלת את הקריירה כזמרת בלבד, אבל מאז התפרשת על המון תחומים ויש תחושה שהמוזיקה קצת זזה הצידה. את מרגישה שאת מצליחה להגשים את עצמך מהבחינה הזאת?

"זה משהו שלאחרונה כן חסר לי קצת. לאחרונה התחלתי גם לכתוב ולהלחין בעצמי. זה ממש ממש מגניב. אני שומעת ביט ועולה לי לחן מסוים ופתאום אני מרגישה שזה ממש שלי. את השיר 'זיכרון ישן' מהפסטיגל, יונתן ואני כתבנו והלחנו. תמיד ידעתי שיש בי את היכולת הזאת אבל לא היה לי מספיק ביטחון כדי לעשות את זה. אני שמחה שיש לי את החופש הזה לכתוב. אני מאמינה בללמוד מהדרך".

Let it go

אחד הפרויקטים הבולטים של קירל בשנתיים האחרונות הוא "כפולה" – סדרה שנבנתה סביבה ונראתה בהתחלה כמו החלטה יומרנית, אך הוכיחה את עצמה בכל הנוגע לאהדת הקהל והשבוע שבה לעונה שלישית בערוץ kidZ.

איך נראה יום צילומים שלך בתקופת "כפולה"?

"אני מתחילה אותו בחמש בבוקר ומסיימת בערך בשבע בערב. את הטקסטים אני לומדת עוד בבית ובמהלך היום אנחנו מצלמים 20 סצנות. מנסים שצילומים של כל סצנה ייקחו כמה שפחות זמן, כי יש לו"ז צפוף".

את יודעת להגיד איפה נגמרת נועה של הפרסום ומתחילה נועה של הבית?

"הראש שלי תמיד עובד, גם כשאני בבית. זה המקצוע. אני מכבה אותו רק אם אני טסה לחופשה. המקצוע הזה הוא תמיד לייצר תוכן, תמיד לעשות משהו חדש ומעניין. זה חשוב. אם אתה מפסיק לרגע - אתה נופל. אבל אני אוהבת את התעסוקה התמידית הזאת, וכן, יש לי קצת הפרעות קשב וריכוז, אז אני בנויה לזה".  "היום אני יודעת הרבה יותר מה אני רוצה". נועה קירל | צילום: שרבן לופו

תגידי, איך הכרת את יונתן? את לא קוראת לו מרגי כמו כולם, נכון?

"הכרנו בחזרות לפסטיגל, וכן, אני קוראת לו יונתן. החברים הקרובים קוראים לו מרגי. שנינו באים מאותו תחום, אוהבים את אותם אמנים ולרקוד את אותו סגנון, אז מיד היה חיבור - בהתחלה אמנותי יותר, וזה כיף שיש מישהו שאתה יכול לדבר איתו על הנושאים שאתה אוהב. החזרות היו מאוד אינטנסיביות ולאט לאט זה קרה. נראה לי שזה היה קורה גם אם זה לא היה אינטנסיבי, כי זה משהו טהור".

אנחנו עורכים את הריאיון הזה בצהריים והיום בערב את שוב חוזרת לתאילנד, אבל הפעם פחות בענייני פלז'ר

"נכון, נוסעים לתאילנד לצלם את הקמפיין של רנואר עם כל הפרזנטורים. אני לא מכירה את כולם, וזאת הפעם הראשונה שאפגוש אותם ואת הצוות של רנואר. אנחנו עומדים לצלם משהו ממש מגניב, שיר שעשיתי באנגלית לפרסומת - שיר לא שלי - אבל זה כביכול סינגל ראשון באנגלית ואני ממש מתרגשת לקראת זה. אני עומדת להיות פרזנטורית מוזיקלית, שזה משהו חדש יחסית. זאת גם  פרזנטורית בגובה  1.55 מטר (צוחקת), אבל זה ממש מגניב שבעולם בוחרים גם כאלה שהן לא דוגמניות לפי המידות שהקפידו עליהן בעבר".

בעניין אחר לגמרי – את עומדת להשתתף בפרויקט המוזיקלי "שם עולם", במסגרתו יבצעו אמנים שירים של נספים וניצולי שואה. מה את יכולה לספר על החיבור שלך לנושא?

"זה כנראה הפרויקט הכי מרגש שיצא לי לעשות. לקחו אמנים כמוני, כמו נינט, דיקלה ועוד הרבה, ונתנו לכל אחד מהם שיר שנכתב על ידי מישהו שהיה בשואה וחווה את כל הרגעים הקשים שהיו שם. מה שלא נתפס בעיניי זה שברגעים הכי קשים שלהם, אנשים בחרו ליצור. אני קיבלתי שיר שנקרא 'אכזבה', אותו כתבה מישהי שהייתה שם עם הבן שלה - היא הייתה חולה מאוד ועמדה למות, ופחדה שאחרי שהיא מותה הבן שלה יישאר לבד ויישאל 'למה השארת אותי לבד? למה לא הצלת אותי?'.

האישה הזאת נפטרה בסופו של דבר ואחרי כמה חודשים גם הילד נהרג במחנה ההשמדה. מהטקסט שהיא כתבה יצרו את השיר שאותו אני מבצעת. אני מאמינה שבמובן מסוים, הדבר הזה נותן חיים לאותה אישה ולאותו ילד. אם לילד אחד זה עזר לדעת עוד מידע על מה שהיה שם אז עשיתי את העבודה שלי. חשוב לי להביא את הנושא הזה למודעות של הדור הצעיר, כדי שלא נשכח את מה שהיה.

"כשפגשתי את הרב אברהם קריגר, שיזם את הפרויקט הזה, סיפרתי לו על סבא שלי שהיה איש בכיר בצבא ושמר על אייכמן בזמן המשפט שלו בארץ. הוא תרגם אותו כי הוא ידע גרמנית. בעיניי זאת סגירת מעגל".

חולמת בגדול

הפרויקט שבגיליון הזה עוסק בבני נוער משפיעים. איך לדעתך אפשר להפוך לכאלה?

ברגע שיש לך במה מסוימת, ואתה משתמש בבמה הזאת כדי להעביר מסרים חשובים לאחרים, זה הופך אותך למשפיע. אם אני זמרת וכולם מקשיבים לי ואני מדברת על בריונות ברשת וילד בא אליי ואומר לי 'אם את עברת משהו כזה, גם אני יכול', אז זה הופך אותי למשפיעה. עכשיו למשל רוצים שאסע לכמה ימים עם עמותה של ילדים חולי סרטן לאיטליה. אבא שלי לא היה בטוח לגבי זה כי זה יהיה עבורי נורא קשה, אבל אמרתי לו 'ברור שאני רוצה לעשות את זה!'".  סגירת מעגל | צילום: שרבן לופו

ומה החלום הכי ענק ומופרע שלך?

"חו"ל, לעשות מוזיקה באנגלית. עבדתי עכשיו על כמה שירים באנגליתו זה נורא הגניב אותי. אני שומעת מהרבה אנשים 'את לא צריכה להיות פה בכלל. את מתאימה לחו"ל'. כמובן שהכי טוב לי פה בעולם. אם אצליח שם ברור שלא אשכח מאיפה באתי. זה הבית שלי והכי כיף פה".

צילום: שרבן לופו
סטיילינג: איתי בצלאלי
ע. סטיילינג: עומר יהב
איפור: תהילה גוטליב, "סולו"
שיער: עינת סברלו, "סולו"