להקות בנים היו פופולריות משחר הימים, אך כשזה מגיע לז'אנר הפופ הדרום קוריאני (הידוע בשם K-Pop), האסיאתיים מזכירים לעולם שהם פחות או יותר המציאו את תרבות הפופ, בה הם שולטים ביד רמה, מכתיבים טרנדים עוד משנות ה-90 עם להקות שחובבות ראשי תיבות, לבוש צבעוני, הופעות מושקעות שמבוססות על ריקוד, אפקטים ופעלולי במה שחשובים לא פחות מהמוזיקה – וכמובן, הרבה מאוד מעריצים.

גל הקיי-פופ השתלט על העולם כבר מזמן, וגם בישראל ישנם לא מעט מעריצים ותיקים עם רזומה של מעל לעשור בתחום. מכיוון שהישראלים הרבה יותר מחוברים לתרבות המערבית, סביר להניח שיותר אנשים יכירו את וואן דיירקשן ואת ג'סטין ביבר מאשר את להקות הקיי-פופ שבפועל מוכרות פי שלוש אלבומים ומרוויחות הרבה יותר כסף.

אך לפני שנמהר להתנצל, חשוב לציין שהתופעה צוברת תאוצה מטורפת בשנתיים-שלוש האחרונות, בין השאר בזכות מעריצים של הז'אנר שהקימו ב-2015 את "קוריאה ואני" - עמותה לקידום תרבות קוריאה הדרומית בישראל שמארגנת מפגשים, כנסים ואירועים חברתיים, בהם פסטיבל הקיי-פופ הישראלי (שיתקיים השנה ב-18 ביולי), השתתפות בתחרות פסטיבל הקיי-פופ העולמי ותחרות שנתית סטייל האירוויזיון המציגה כ-80 מדינות שמשתתפות וחולמות להפוך לסנסציה הבאה בתחום. הכנסים כוללים דוכני אוכל קוריאני, מכירת מוצרי קיי-פופ ואופנה, ופינות צילום עם ביגוד קוריאני מסורתי.

לא להקת בנים טיפוסית

אז מה מבדיל בין BTS ללהקות קיי-פופ אחרות? התשובה היא במילים. למסתכלים מבחוץ, ההיסטריה בנויה סביב שבעה גברברים צעירים שנראים טוב, סופר אופנתיים ומשקיעים בקליפים שלהם, אך אם מסתכלים קרוב יותר מגלים שרוב מעריצי הלהקה נמשכים אליהם בגלל האומץ לדון בנושאים חברתיים, פוליטיים ורגשיים כמו דיכאון, נידוי חברתי, המצב המדיני במזרח הרחוק ועוד. "זה לא באמת אלבום של BTS אם אין לפחות שיר אחד שמבקר את החברה", אמר חבר הלהקה שוגה בהתייחסות לשיר "Go Go" במסיבת עיתונאים בארצות הברית. "הדור הנוכחי משתמש בביטויים כמו YOLO ("אתה חי רק פעם אחת", בתרגום חופשי) כתירוץ לעשות כיף ולבזבז כסף, אבל לדעתי אנשים לא חושבים מדוע הם משתמשים בביטויים כאלה כל כך הרבה ומה המשמעות האמיתית מאחוריהם.

 

השיר מבקר את דרך החיים החומרנית בחברה דרך פרודיה, יש אי התאמה בין הווייב של השיר למילים עצמן - זה נשמע כמו המנון מסיבות טרופי שמתאים לתמונת אינסטגרם של חופשה באי, אבל המילים קורעות את העמדת הפנים כשג'יי-הופ מתחיל את הראפ – אין לי את הכסף, אבל אני רוצה לעזוב הרחק מכאן' - זה מביע את הריקנות של הביטוי הזה באמצעות חזרה אינטנסיבית של המילים עד שהן מאבדות את משמעותן. כל המילים נבחרו בקפידה והן שם כדי להעביר את המסר", אמר.

מסרים חברתיים הם ללא ספק חלק מהמשיכה ללהקה, וזה לא מזיק שהם גם מחשיבים את עצמם כפמיניסטים, במיוחד עם השיר "21st Century Girl" שנחשב ברשת לאחד השירים הפמיניסטיים ביותר בקיי-פופ, ובכך חברי הלהקה מעודדים בנות להיות חזקות ועצמאיות. בריאיון למגזין "Teen Vouge", התייחס אר-אם לשיר נוסף של הלהקה שמעביר ביקורת חברתית, ואמר ש"לאמריקאים יש את הבעיות שלהם ולנו יש את שלנו בסיאול. הבעיות הן בכל מקום, והשיר 'Change' הוא כמו תפילה לשינוי. הראפר Wale מדבר על השנאה של קבוצות ניאו-נאציות ומשטרה גזענית, ואנחנו מתייחסים לעברייני מקלדת שפוגעים באנשים דרך האינטרנט".

 את הכתבה המלאה תוכלו למצוא בגיליון המודפס של מעריב לנוער