כמו רבים אחרים, גם עמית שמעוני לא היה תלמיד מוצלח במיוחד. הוא לא הקשיב בשיעורים, ואפילו שלא הייתה לו משיכה לאיור ולעיצוב, הוא מצא את עצמו ממלא את המחברות שלו באיורים קטנים. "בתקופה הזו אהבתי מאוד לראות סדרה אנימה כמו 'פוקימון' ו'דרגון בול זי', אז העתקתי את הדמויות ולאט לאט למדתי לאייר אותן בעצמי. היה לי אז חדר גדול בעליית הגג, וההורים שלי הרשו לי לצייר על הקירות – אז התפרעתי. לקחתי צבע אקריליק שנשאר מחוג אומנות שאחותי למדה בו, ופשוט ציירתי שם כל מה שהיה מגניב בעיניי", הוא אומר.

"התחלתי לאהוב את זה, לחשוב מה אני מצייר והשתפרתי. כשהייתי בצבא נהגתי לרסס צבע על קנבסים בכל מיני טכניקות, זה היה אחלה פורקן בשבילי בתקופה לא פשוטה. כשהשתחררתי, החלטתי שאני רוצה לעבוד במשרד פרסום אז הלכתי ללמוד ב'בצלאל', והייתי בטוח עד יומי האחרון שם שזה העתיד שלי – עד שהגיע 'היפסטורי' וסחף אותי למקום בו אני נמצא כיום".

משה דיין קריקטורה (צילום: עמית שמעוני)
משה דיין קריקטורה | צילום: עמית שמעוני

הכל התחיל בנגב

פרויקט הסיום של שמעוני ב"בצלאל" נחל הצלחה רבה. לדבריו, הרעיון אליו החל כשהוא בכלל רצה לאייר איור ענק של פארק שעשועים שממוקם בנגב, שזכה לכינוי "נגבלנד", ושגרסה היפסטרית של ראש הממשלה לשעבר דוד בן גוריון הייתה אמורה להיות הפרזנטורית שלו. חודש לפני ההגשה, הוא הבין שהוא לא יספיק להגיש אותו בזמן שכן הוא הספיק לאייר רק שישה איורים מתוך 200 שהוא רצה. בצער רב, הוא החליט לוותר על הפרויקט. "אחרי ארבע שנות לימוד הבנתי שלא אסיים עם השכבה שלי ושאצטרך להגיש את הפרויקט שנה אחר כך. בזמן שעבדתי על 'נגבלנד' איירתי בשביל הכיף את גולדה מאיר, את בנימין זאב הרצל ואת משה דיין. העליתי את האיורים לפייסבוק, אנשים נורא התלהבו – וממש לא חשבתי שזה יהפוך לפרויקט גמר".

 "כשהחלטתי לוותר על 'נגבלנד', הבנתי שאני חייב להמשיך עם הדבר היחידי שיש לי, אז פשוט זרמתי עם זה. עשיתי סדרה של 12 איורים של מנהיגים ישראלים מדור המייסדים, ואותם הגשתי כפרויקט הגמר. זה עורר הרבה עניין וגם אני התאהבתי בזה", הוא מוסיף על הפרויקט הכמעט מקרי.

הרצל קריקטורה (צילום: עמית שמעוני)
הרצל קריקטורה | צילום: עמית שמעוני

 למה בחרת להתעסק דווקא בהיפסטרים?

'היפסטורי' עוסק בדור שלנו, לא במנהיגים עצמם. כולם יודעים מי המנהיגים האלה ומה הם עשו בחייהם, לכל אחד מהם הייתה אידיאולוגיה שהם הקדישו את חייהם בשבילה, והבאתי אותם לזמננו. רציתי ליצור סוג של מראה לעצמי ולאנשים שסביבי. מצד אחד, זה אמור להצחיק אותנו; מצד שני, זה גורם לנו לחשוב. את המנהיגים אני מעצב מחדש לפי מה שמגניב אותי בשילוב עם מי שהם היו. זה יכול לבוא לביטוי בפרטים הקטנים, כמו הקעקועים והבגדים. ככה אני מביא אותם לכאן ועכשיו. אני מרגיש שאנחנו יותר עסוקים באופנות ובמה שמגניב כרגע מאשר בשאלה למה אנחנו פה ומה חשוב לנו באמת בחיים. היפסטרים זו לא אופנה אחת ספציפית – כמו שאני רואה את זה, זאת השאיפה תמיד להיות הכי מחדש והכי מגניב, ובסופו של דבר כולם עושים את אותו דבר. האופנות משתנות, אבל הרדיפה שלנו אחריהן היא אותה הרדיפה – ומבחינתי, ההיפסטר מסמן את זה".

5070, הדפס 'דלאי לאמה' של עמית שמעוני (צילום: 5070-יחצ)
צילום: 5070-יחצ

 שמעוני מציין כי הוא לא מתעסק בפוליטיקה עצמה, ושהוא בכלל מעדיף לדבר על עצמו ועל הדור שלו. "הבנתי שנכון לקחת מנהיגים מכל הספקטרום הפוליטי, גם כאלה שקצת שנויים במחלוקת, שכן בפני אנשים מסוימים הם אגדה. דרך ההנגשה שלהם אני בעצם מנסה להבהיר שאני מדבר אל אידיאולוגיה באופן כללי ולא על אידאולוגיה ספציפית".

לאחר שהגיש את פרויקט הגמר שלו, שכלל 12 דמויות ישראליות, הבין שמעוני כי היצירות שלו מדברות לא רק לתיכוניסטים, אלא גם לסבים ולסבתות שלהם. קהילות יהודיות מרחבי העולם החלו להתעניין בו, ואז הוא הבין שהוא צריך לאייר גם דמויות בינלאומיות. "במשך חודשיים הייתי קם בבוקר והולך לעבוד עד 17:00, וכשהגעתי הביתה הייתי מאייר עד 4 לפנות בוקר. זו הייתה תקופה קשוחה מאוד של עבודה, אבל האמנתי במה שאני עושה אז לא היה לי אכפת להקדיש את כל כולי".

אובמה היפסטורי (איור: עמית שמעוני)
אובמה היפסטורי | איור: עמית שמעוני

פופוליטיקה

זה היה עניין של זמן, אבל בסופו של דבר "היפסטורי" קיבל חשיפה עצומה בעיתונים שונים וברשתות החברתיות. שמעוני קיבל הצעות עסקיות רבות כדי שייצור פרויקטים שונים, אחד מהם הגיע מהעיתון האמריקאי המהולל "הניו יורק טיימס". "הם מאוד התלהבו מהפרויקט והחליטו לפרסם כתבה. הייתי בעננים – הרי מי אני בכלל? סתם בוגר טרי מלימודים בישראל, כשלפתע קיבלתי כתבה באחד העיתונים החשובים בעולם! שבועיים אחר כך הם ביקשו שאאייר להם את הילרי קלינטון, עוד לפני שהכריזה על מועמדותה לנשיאות ארצות הברית, כדי לתת לה כמתנה בכנס העצמה נשית בו השתתפה. הייתי בשוק, וכמובן שהכנתי את זה – והיא באמת קיבלה את האיור!".

הילארי קלינטון (צילום: צילום ביתי)
הילארי קלינטון | צילום: צילום ביתי

בשנה שעברה הגיעה אליו הצעה מסקרנת במיוחד, כשמנהל הקמפיין של ארנה סולברג, ראשת ממשלת נורבגיה, ביקש שהוא יאייר אותה עבורם כדי שהיא תוכל לתקשר בצורה טובה יותר עם הדור הצעיר במדינה, וזאת לקראת הבחירות הפרלמנטריות שנערכו בה בשנה שעברה. "ממש צחקתי כשקיבלתי את המייל, בחיים לא חשבתי שזה יכול להיות קמפיין פוליטי, אבל אחרי יומיים הבנתי שאני ממעיט בערך האיורים. זה היה אתגר מאוד מעניין, בחיים לא הייתי בנורבגיה וברור שאני לא מבין כלום בפוליטיקה המקומית. עשיתי כמה בדיקות כדי לראות שמצע הבחירות שלה לא סותר את הערכים שלי, והסכמתי. מאוד נהניתי לאייר אותה ולעבוד מולם, הם זרמו איתי לאורך כל הדרך והראו התלהבות רבה. בסוף הם הפיקו כל מיני מוצרים עם הדמות שלה – חולצות, מדבקות, כיסויים לטלפון הנייד – שחולקו ועוררו המון עניין. היא ניצחה! הם עדיין שולחים לי מיילים מפרגנים על תרומתי לקמפיין. בספר שנכתב עליה בימים אלו אפילו הקדישו שני עמודים שלמים למהלך המשותף שעשינו!".

עמית שמעוני, היפסטורי (צילום: עמית שמעוני)
צילום: עמית שמעוני

נורבגיה לא הייתה המדינה היחידה ממנה הוא קיבל הצעה פוליטית – וגם מקסיקו הצטרפה לגל מגישות הצעות העבודה, לאחר שחברה מקומית פנתה אליו עם רעיון לעידוד הצבעה לבחירות לנשיאות. "גם במקרה הזה לא היה קשר ביני לבין הפוליטיקה של אותה מדינה, אבל זה הדליק אותי מאוד. איירתי את חמשת המועמדים, ואלה הודפסו על חולצות עם הכיתוב 'Yosivoto', 'לכו להצביע' בעברית, שחולקו ברחבי המדינה. גם סלבים מקסיקנים הצטלמו עם החולצות, וזה עורר עניין רב מאוד", סיפר על הפרויקט המאתגר.

"הוא נעשה בלוח זמנים מאוד צפוף. הייתי צריך לאייר חמישה אנשים שלא שמעתי עליהם מעולם, בנוסף לכך שהייתי צריך להבין מה מגניב בעיני המקסיקנים עצמם. מאוד נהניתי מהתהליך ואהבתי את התוצאה, אבל בעיקר התלהבתי מהתובנה שאני יכול ליצור משהו מהסטודיו הקטן שלי בדרום תל אביב שיכול להשפיע על מדינה עם 127 מיליון תושבים בצד השני של העולם", סיכם.

דוד בן גוריון קריקטורה (צילום: עמית שמעוני)
דוד בן גוריון קריקטורה | צילום: עמית שמעוני

לא עניין של מזל

שמעוני לא חושב שהעובדה שהוא מדפיס את עבודותיו על מוצרים כמו תחתיות לכוסות וגלויות מוזילה את האומנות שלו. "אנו חיים בעולם בו הפייסבוק והאינסטגרם הם הגלריות הגדולות בעולם, כל אחד בוחר מה מעניין אותו. כשאני יוצר איור חדש, אני רוצה שכמה שיותר אנשים יוכלו ליהנות ממנו, לא רק אלו שהתמזל מזלם להגיע לגלריה ספציפית בעיר מסוימת ובתקופה מסוימת".

עמית שמעוני, היפסטורי (צילום: עמית שמעוני)
צילום: עמית שמעוני