סיפורה של הנערה תאיר קמינר, המסרבת להתגייס לצה"ל מטעמי מצפון, עורר מחדש את הסערה סביב סוגיית הסרבנות. בסוף החודש שעבר נשלחה קמינר בת ה-19 לעשרים ימי מעצר נוספים, לאחר שכבר ריצתה עונש של 75 יום בכלא הצבאי. בעקבות כך, שלחו הוריה מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, בו כתבו בין השאר: "בתנו, תאיר קמינר, יושבת בכלא צבאי כבר יותר מ-90 יום, ואתה טרם התקשרת. נכון, היא לא מואשמת ברצח, ולא בהריגה. היא גם לא שוהה במעצר פתוח, אלא ממש יושבת בכלא. וכל זה למה?".

למה, בעצם? ובכן, כל נער ונערה בישראל מחויבים בשירות צבאי. באופן עקרוני, החוק חל על כולם, אך יש מקרים בהם ניתן פטור, כמו חרדים (על סמך הסדר "תורתו אמונתו" שקיים עוד מימי קום המדינה) או ערביי ישראל, שאינם מגויסים. בנוסף, נערות דתיות יכולות להצהיר שהן מקיימות אורח חיים דתי ולקבל פטור גם הן, דבר מקובל מאוד בציבור הדתי-לאומי.

ישנן דרכים נוספות לקבל פטור משירות צבאי, ומי שמקבל פטור יכול (אך לא חייב) להתנדב לשירות לאומי, שמתבצע לרוב במסגרות חינוכיות ורפואיות או בפעילויות רווחה. רוב מתנדבי השירות הלאומי הן בנות מהציבור הדתי, אך בשנים האחרונות ההתנדבות הזו הופכת לאפשרות פופולארית בקרב אלה שלא התגייסו לצבא.

קמינר משתייכת לקבוצת סרבני המצפון, אשר מסרבים להתגייס לצה"ל מתוך עיקרון, בדרך כלל בטענה כי צה"ל הוא צבא כובש וכי הם אינם מוכנים לקחת חלק בכך. לפי ראייתם, עצם קיומו של צה"ל אינו לגיטימי. בשנים האחרונות, צה"ל נקט ביד קשה נגד סרבנים אלה, שעל פי רוב נשפטו ונשלחו לכלא, בדומה לקמינר.

תאיר קמינר (צילום: שני סקרלט קגן)
תאיר קמינר | צילום: שני סקרלט קגן

"אני שמחה להיות בכלא"

קמינר היא בוגרת תיכון עירוני א' בתל אביב, וסיימה לא מזמן שנת שירות בשדרות. אף אחד לא הכין אותה לגלים שהכה סירובה לשרת בצה"ל ברשתות החברתיות ולמאות אלפי התגובות של הגולשים. יתרה מזאת, משפטה זכה לתהודה לא רק בתקשורת הישראלית - אלא גם בזו הבינלאומית.

כשאנו שואלים למה החליטה לא להתגייס, היא עונה: "קודם כל, לפני ההחלטה אם להתגייס, צריך לחשוב ולהיות ביקורתיים. מחנכים אותנו לקבל את הגיוס לצבא כמובן מאליו, בלי ביקורת, וזה לא נכון לדמוקרטיה". לדבריה, לשנת השירות בשדרות היה משקל קריטי בהחלטתה: "חייתי שנה בשדרות וחוויתי דברים שונים ממה שהכרתי מהחיים בתל אביב. במקביל, למדתי מה קורה בשטחים ושמעתי כל מיני סיפורים. החלטתי לא להיות אדישה ולא להתגייס. זו החלטה פוליטית בעל משקל כבד".

איך סירבת בפועל?

"לא הייתי בטוחה אם אסרב ושקלתי ברצינות להתגייס, לכן הלכתי לצו הראשון ואפילו ליום המא"ה, כי הייתי צריכה זמן לחשוב. בסופו של דבר החלטתי, וביום הגיוס התייצבתי בבקו"ם והצהרתי שאני מסרבת. לקחו אותי למעצר בבקו"ם ושם נשפטתי".

לא מעט מועמדים לשירות ביטחון שמסרבים לשרת בוחרים להתחמק על ידי קבלה של כל מיני "פטורים". זו הייתה אופציה מבחינתך?

"יש דרכים רבות להתחמק, וכמובן ששקלתי את כל האפשרויות. בסופו של דבר החלטתי שלא מתאים לי לשחק משחק אצל הקב"ן, כמו שאולי היו מעדיפים שאעשה. בחרתי בהחלטה לא פשוטה, ואני רוצה ללכת איתה עד הסוף. בנוסף, אם הסירוב שלי יגרום לעוד מישהו לחשוב על עצם הגיוס, עשיתי את שלי".

ומה הלאה?

"שאלה טובה. כשאשתחרר מהכלא, כמו אחרי הכליאות הקודמות, אקבל צו התייצבות נוסף לבקו"ם ואסרב מחדש. למעשה, זו סוג של מלחמת התשה. אני מקווה שבקרוב הצבא יתעייף ואז אקבל פטור על 'אי התאמה'. אחר כך אני מתכננת להתנדב בשירות לאומי, מפני שהחברה חשובה לי וזו הזדמנות לתת ולצאת מהבועה שבה גדלתי. הייתי רוצה שנהפוך לחברה אכפתית יותר וערה למצוקות של האחר".

הפגנה למען תאיר קמינר (צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער)
הפגנה למען תאיר קמינר | צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער

מהי המשמעות של השהייה בכלא צבאי?

"אפשר לומר שלהיות בכלא זה לטעום מכור ההיתוך בצבא. פגשתי הרבה בנות ממקומות שונים, ועברתי איתן חתיכת חוויה. באמת מתחברים פה לאנשים, ואני כבר נמצאת בכמה קבוצות וואטסאפ של תא 6 בכלא 6, מהכליאות השונות".

את מתחרטת על משהו?

"לא. אני מקבלת המון הודעות תמיכה מאנשים ששמחים לשמוע שיש קול שקורא לשלום בארץ, ומרגישה שעשיתי את הבחירה הנכונה. אני גם שמחה להיות בכלא ולפגוש בנות ממקומות שונים, לדבר איתן ולהעניק לזמן הזה משמעות".

קמינר טוענת שהיא זוכה לתמיכה מהסביבה הקרובה שלה: "המשפחה שלי תומכת מאוד וגאה בהחלטה שלי ובעמידה על העקרונות שלי. אין ספק שאני ברת מזל. גם החברים עומדים מאחוריי, גם אלה שאינם מסכימים איתי. כל החברים שלי חיילים, ועדיין לא איבדתי שום דבר בגלל הבחירה שלי".

לדבריה, ממש לא ציפתה שסיפורה יזכה לכזה באזז מטורף: "אמנם היה לי חשוב לעורר שאלות, אבל כיוונתי את זה למעגל האנשים שאני מכירה. אני חושבת שזו תקופה מאוד קיצונית, אבל עדיין יש המון אנשים שמחפשים את התקווה וההיגיון בשיגעון, ולכן הסיפור שלי עורר עניין.  אני מקווה שזה יעזור לנו להתאחד ולהיאבק למען זה שיהיה כאן טוב יותר".

למרות זאת, השירות הצבאי הוא החובה של כולנו. אחרי הכול, הצבא הזה מגן עלייך ממש בזמן שאנחנו ומדברים.

"ממש ברגעים אלו אני ממלאת את חובתי כאזרחית במדינה, ונאבקת לסיום הכיבוש שהורס את כולנו ולמען הדמוקרטיה במדינה הזו. מבחינתי, אני מגינה על האנושיות, השפיות והאופטימיות".

יצוין כי קמינר מקבלת תמיכה מ"מסרבות", רשת פוליטית התומכת בסרבני ובסרבניות גיוס במהלך תהליך הסירוב. במסגרת זו, "מסרבות" מפגישה בין מועמדים לשירות ביטחון שרוצים לסרב, בין אם הם מעדיפים לנסות לקבל פטור מגיוס ובין אם מתכננים לסרב מטעמי מצפון ולהסתכן בכליאה כמו קמינר, לבין פעילים שכבר עברו את התהליך. בנוסף, "מסרבות" מארגנת הפגנות תמיכה ומסייעת מול אמצעי התקשורת ולעתים אף בייצוג משפטי.

"הסרבנים חיים בעולם מנותק משלהם"

לעומת קמינר, דורין שיינקמן (18), תלמידת כיתה י"ב מקריית אונו, אמורה להתגייס בקרוב למודיעין חיל האוויר, ומחכה בכיליון עיניים למועד הגיוס שלה: "אני נחשבת 'מורעלת'. מגיל קטן חלמתי להתגייס לצבא ולתרום את חלקי למדינה, ואני מאוד רוצה לצאת לקורס קצינים בהמשך".

דורין שיינקמן (צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער)
דורין שיינקמן | צילום: צילום פרטי, מעריב לנוער

שיינקמן באה ממשפחה דתית ולומדת בתיכון התורני הרא"ה ברמת גן. לדבריה, רבות מחברותיה בחרו בשירות לאומי: "התיכון שלי מתנגד לשירות צבאי לבנות, ומעודד מאוד שירות לאומי, אבל המשפחה שלי תמכה מאוד בבחירה להתגייס". שיינקמן מספרת כי גם היא, תחילה, לא הייתה בטוחה אם להתגייס: "זו הייתה התלבטות מבחינתי, בעיקר כי לא ידעתי לאן אני אמורה להתגייס וחששתי מהמסגרת הלא מוכרת. בדקתי מקומות התנדבות וגם התקבלתי למשרד ראש הממשלה, אבל בסוף החלטתי להתגייס, עוד לפני שידעתי שאני מיועדת למודיעין - כי אני מאמינה בגיוס לצה"ל, ויודעת שבצבא אוכל לתרום באמת".

מה דעתך על הסרבנים?

"בעיניי, הגיוס לצה"ל הוא חובה שהיא גם זכות, וכל אזרח צריך להתגייס ולתרום את חלקו – בלי קשר לדעתו הפוליטית. הסרבנים פשוט חיים בעולם מנותק משלהם. הם חיים במדינה בביטחון, אבל כשמגיע תורם לתרום למאמץ הלאומי לביטחון - הם מסרבים. יש בצבא הרבה תפקידים, לא כולם חייבים להיות לוחמים, וכל אחד יכול למצוא את התפקיד שמתאים לו. איפה הכרת הטובה והתודה שלהם?".

מבחינתה, כמו מבחינתם של חלקים גדולים מהחברה הישראלית, הגיוס לצה"ל מהווה טאבו: "אם אחד מהחברים שלי היה מסרב להתגייס מטעמי מצפון, ולא הייתי מצליחה לשכנע אותו אחרת, בטח שהייתי מנתקת איתו קשר", היא אומרת. ובכל זאת, אולי מאחר ורבות מחברותיה בחרו בשירות לאומי, שיינקמן מוסיפה: "אני חושבת שמי שיודע שהמסגרת הצבאית תזיק לו נפשית יכול לבחור בשירות לאומי, אבל זה המקרה הלגיטימי היחיד, בעיניי. אין שום הצדקה אחרת לוותר או להתחמק מלשרת את המדינה".