ההתאבדות הטרגית של מאי פלג, שהלכה לעולמה השבוע והיא בת 31 במותה, מעלה לא מעט סוגיות כבדות משקל - מקבלת השונה, דרך השלכות היציאה מהארון בפני ההורים ועד שאלת כיבוד צוואתו של הנפטר במידה והיא נוגדת את רצון ההורים. אולם דבר אחד ברור לחלוטין: לו הייתה הבנה טובה יותר של הטרנסג'נדרים, תהליך קבלתם כשווים בין שווים בחברה היה הופך לקל יותר, וטרגדיות כאלה היו נמנעות.

טרנסג'נדר הוא כל אדם שהמגדר שלו לא תואם את המין שנקבע לו בלידה. כדי להבין את התחושה הזו ולהכיר את החיים עמה, דיברנו עם שני בני נוער טרנסג'נדרים, עדי (16) ומקס (17), שסיפרו לנו על תהליך גילוי הזהות שלהם, היציאה מהארון והחיים כטרנסג'נדרים בחברה הישראלית.

מאי פלג
מאי פלג ז"ל | צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מאי

גאים בעצמם

איך הכל התחיל? מתי הבנתם שנולדתם בגוף שלא תואם את המגדר שלכם?

עדי: "תמיד הייתי גברי יותר משאר הבנות. עד גיל 11 לא היה אפשר ממש לדעת מה אני ונראיתי כמו ילד קטן. בתחילת גיל ההתבגרות, כשההבדלים החיצוניים התחילו לבלוט, החיים שלי הפכו להיות מצב של אי נוחות ומבוכה תמידיים שלא בדיוק ידעתי להסביר. כמה שנים אחר כך התחלתי להסתובב בקהילה הגאה והזדהיתי כביסקסואלית. בקהילה הגאה התחלתי להתנהג יותר חופשי עם עצמי ופחות להתאים את עצמי לתבנית מסוימת. קיצרתי את השיער, התלבשתי כמו שרציתי, התנהגתי כמו שרציתי, ושם, בעצם, אפשר להגיד ש'מצאתי' את הזהות הטרנסג'נדרית שלי. זה היה תהליך ארוך שלי עם עצמי, אבל בסופו של דבר הבנתי שכשאני מסתכל במראה, אני רואה גבר. זו התשובה לחוסר הנוחות התמידי שלי - אני לא אישה".

מקס: "מגיל מאוד צעיר לא הייתי שלם עם הגוף שלי. ציינתי בהרבה הזדמנויות שאם הייתי יכול הייתי מעדיף להיוולד בן. כשגיל ההתבגרות התחיל יצאתי מהארון כביסקסואלית ולאחר מכן כלסבית. בשלב מסוים הבנתי שחלק מההגדרה של לסבית זה אישה, דבר שבעייתי לי כי מעולם לא הרגשתי כמו אישה. ביקשתי מאנשים להתחיל לדבר אליי בלשון זכר והבנתי שזאת הפנייה שאני מעדיף על כל פנייה אחרת, שאני גבר ושאני לא אישה".

ג'אז ג'נינגס, ילדה טרנסג'נדרית
ג'אז ג'נינגס, טרנסג'נדרית בת 15 שחוללה שינוי רחב בדעת הקהל בנושא | צילום: ap

איך הגיבו החברים והמשפחה?

עדי: "למזלי, באותה תקופה (וגם עכשיו) רוב החברים שלי הגיעו מהקהילה הגאה, ואם לא, אז ניחנו בנקודת מבט מאוד ליברלית. למרות זאת, איבדתי המון קשרים שפשוט התמוססו כי הצד השני לא קיבל או עיכל את השינוי. זה עדיין קורה וזה תמיד קשה, במיוחד כשזה לא נחתך ישירות אלא בעקיפין, למרות שהסיבה להתרחקות מאוד ברורה. המשפחה המצומצמת יודעת ועוברת תהליך לא קל עם הקבלה של זה. אבל יש התקדמות - אמא שלי התנהגה שונה לגמרי בתחילת התהליך מאשר עכשיו. זה לוקח זמן, אבל למזלי אצלי באו עם ראש מעט יותר פתוח".

מקס: "חלק מהחברים הקרובים הגיבו שהיציאה שלי מהארון הייתה 'מתבקשת', והשאר קיבלו בהבנה. אנשים פחות קרובים הגיבו במגוון דרכים. העניין עם להיות טרנס זה שחלק מהאנשים קולעים לפנייה המגדרית נכון ולחלק אתה צריך להסביר שאתה פשוט לא בת או לוותר ולהרגיש את הכאב שבזה. זה קורה בהמון מקרים. היו הרבה הטרדות רחוב, עדיין יש, הרבה שאלות של 'זה בן או בת?' שנשאלות בצורה מעליבה. עם המשפחה זה יותר מורכב. ההורים שלי יודעים, אבל מדברים אלי ועליי בלשון נקבה. יש הסכם שתיקה על זה בבית".

נשארתם עם אותו השם?

עדי: "כן. השם שלי מתאים לשני המינים, וזה חוסך הרבה בעיות, אבל גם לא סבלתי את התחושה של להפוך לבן אדם שונה. שם אחר אומר מבחינתי אדם אחר, ולי זה היה פשוט מוזר מדי. 14 שנים חייתי עם השם עדי וגם אם חלק גדול מה-14 שנים האלו לא אהבתי במיוחד, זו עדיין הזהות שלי. החלק היחיד שמשתנה בה הוא המגדר".

מקס: "לא נשארתי עם אותו השם כי הרגשתי שמבחינה חברתית מצופה ממני להחליף שם, וכי מצאתי בזה הזדמנות להחליף את השם שלי גם ככה. לא ביטלתי את השם הקודם שלי, אני פשוט פחות משתמש בו כי הוא פחות מגדיר אותי".

אין תמונה
קייטלין ג'נר, מהטרנסג'נדריות המפורסמות בעולם | צילום: none

אתם עושים או תעשו משהו בעתיד בשביל להתאים את המין הביולוגי שלכם למגדר שלכם?

עדי: "כרגע אני לוקח בלוקרים, שמהמטרה שלהם זה להחליש את האסטרוגן בגוף ולחזק את הטסטסטורון. את התהליך המלא, הכולל ניתוחים והורמונים 'רגילים' אוכל לעשות רק בגיל 18, אז כשאגיע לגשר אחצה אותו".

מקס: "אני חושב שכן. אני לא מרגיש בנוח עם הגוף שלי, התחלתי ללבוש ביינדר [להשטחת החזה] לפני כמה זמן ואני מקווה להתחיל בקרוב לקחת הורמונים. אבל אני לא חושב שאני מייצג את כולם, יש הרבה שלא רוצות".

מה אתם חושבים על היחס של בני נוער לטרנסים? יש מקום לשיפור?

עדי: "ברור, כל אחד ואחת שמשתייכים לקהילה יספר על הבריונות ועל הקשיים בחיים כאלו, אבל אני מאמין שכמו כל אוכלוסייה שסופגת אלימות, עיקר היחס הבעייתי לקהילה הטרנסית נובע מבורות. יותר ידע, בעיקר מצד מורים ואנשי חינוך, יכול להוביל לשיפור מדהים במצב של בני נוער טרנסג'נדרים ולהטב"ים".

מקס: "בהחלט יש. אני אישית הוטרדתי בשאלות מאוד פולשניות. 'היי את, כמה ציצים יש לך?' והמון פעמים 'מה זה?' או 'זה ילד או ילדה?' וגם 'רגע, אז את בת שמתחפשת לבן?' כמה בקשות והמלצות לקוראים: אל תשאלו אדם טרנס אם הוא או היא בן או בת. תשאלו איך לפנות. אל תשאלו על איברי המין של בן אדם. זה מטריד ומשפיל. אבל השורה התחתונה היא שמשפילים אנשים אם הם מתנהגים "גברי" או "נשי" מדי, וזה לא בסדר. שיוויון זכויות מגדרי זה לכולם ולכולן, והקביעה שמישהי צריכה להיות אישה/גבר כי היא נולדה עם איבר מין מסוים, ובכלל זה לאהוב צבעים מסויימים או תחביבים מסויימים ולהתנהג בדרך מסוימת – היא לא רק מטומטמת, היא פוגעת".

דגל הגאווה - transgender pride
דגל הגאווה הטרנסג'נדרי

א'-ב' במגדר

דיברנו עם ד"ר אילנה ברגר, מנהלת המרכז למיניות וזהות מינית בתל אביב, שהסבירה לנו כמה מושגים בסיסיים במגדר.

מגדר: תחושת ההשתייכות של הפרט לאחת מקטגוריות המגדר, כמו גבר או אישה.

סיסג'נדר - אנשים שזהותם המגדרית תואמת את מינם הביולוגי.

טרנסג'נדר: כל אדם שהמגדר שלו לא תואם את המין שנקבע לו בלידה. חלק מה"מטרייה הטרנסית" יכול לנוע בין הזדהות מוחלטת לגבר או לאישה בלי להתקבע באחד הקצוות.

ג'נדרקוויר - אנשים שזהותם המגדרית היא לא בינארית (גבר או אישה).

ביינדר - שכבה תחתונה מתחת לבגדים שהתפקיד שלה הוא לשטח את החזה.

טסטוסטרון - הורמון המין הזכרי העיקרי.

אסטרוגן - הורמון המין הנקבי.

אנדרוגניות - שילוב מאפיינים חיצוניים גבריים ונשיים.