גיל: 17 וחצי

מקום מגורים: כפר נטר

לומדת ב: בית החינוך המשותף חוף השרון

ג'ודוקא, סגנית אלופת אירופה (מדליית כסף) באליפות אירופה בג'ודו לקדטיות (עד גיל 18) לשנת 2017, וזכתה במקום הראשון (מדליית זהב) בג'ודו במשקל עד 52 ק"ג במשחקים האולימפיים האירופאים לנוער לשנת 2017

צופים לך עתיד באולימפיאדת טוקיו 2020. איך זה גורם לך להרגיש? משמח אותך? מפחיד אותך? מלחיץ?

"האמת היא שזה כיף לשמוע, אבל זה מאוד רחוק, שום דבר עוד לא בטוח ויש עוד הרבה מטרות גדולות יותר ופחות שאצטרך לעבור בדרך כדי להגיע לשם. אז אני מתרכזת בהן ועוד לא חושבת על האולימפיאדה".

איך את מתמודדת עם דעות קדומות על כך שג'ודו זה ספורט "גברי"?

"מי שחושב ככה צריך להגיע לבקר את הנבחרת שלנו ולראות איך אחרי אימון כולן מתקלחות ויוצאות מתוקתקות עם לקים, פנים וכו'. אני ממליצה בחום להגיע ולראות אילו בנות יפות ומטופחות יש אצלנו".

איך החברים מגיבים לעיסוק האינטנסיבי שלך בג'ודו?

"לפני שנתיים עברתי עם המשפחה לכפר נטר כדי להיות קרובים לווינגייט, כי התחלתי להתאמן גם בבוקר וגם בצהריים וזה דרש יותר מדי נסיעות. אז מראש הגעתי לכאן כשאני כל כולי בג'ודו, והחברים שלי פשוט קיבלו אותי ככה מהיום הראשון. הם מפרגנים, מבינים לגמרי, שואלים, מאחלים לי בהצלחה, ואחרי תחרויות רוצים לראות מה איתי ומה שלומי ואיך היה".

מי הדמות בג'ודו, או בספורט בכלל, שאת שואבת ממנה השראה?

"ירדן ג'רבי. היא מודל לחיקוי בשבילי בגלל מי שהיא - היא לא רק אחת הספורטאיות הכי גדולות שיש במדינה, אלא גם אדם מאד צנוע. היא דואגת לכל חברות הנבחרת, משקיעה מעצמה ואני ממש אוהבת אותה. יצא לנו להיפגש, אנחנו באותו מועדון (מיטב נתניה) אז אני מתאמנת איתה ורואה אותה הרבה".

את מרגישה שהעובדה שאת חזקה ויודעת "ללכת מכות" מעניקה לך יותר ביטחון? למשל, אם יוצא לך ללכת בלילה לבד ברחוב, נראה לך שאת חוששת פחות מבנות אחרות?

"אם מישהו יבוא להרביץ לי אני לא ארביץ בחזרה. אני אעשה מה שכל אדם אחר היה עושה - אתקשר לבקש עזרה. להרביץ חזרה לא תהיה התגובה הראשונה, כי אני לא אתעסק עם כל אחד. אבל בואו נגיד שספורט כזה כן מביא ביטחון - אני כן יודעת להגן על עצמי, ואני אכן חזקה יותר פיזית מבנות אחרות בגילי. הג'ודו גם תרם לי לביטחון העצמי שלי באופן כללי".

איך את משלבת את הג'ודו עם הלימודים וחיי החברה? יש לך גם זמן לבלות קצת?

"לשמחתי זכיתי ללמוד בבית הספר שלי, שבו תומכים בי בצורה בלתי רגילה. המורים והמורות מדהימים, וגם מתאימים עבורי את המערכת של המבחנים, נותנים לי מועדי ב', ג', ד' ועוד אז באמת זכיתי בגדול. אז בלימודים אני מסתדרת, גם אם אני לא מגיעה לבית הספר בכל יום – מקבלים, מבינים ומפרגנים. לגבי חברים, עם החברים מבית הספר הקשר הוא בעיקר טלפוני כי הזמן שלי מוגבל, אבל הם מבינים וגאים בי. בנוסף לכך, יש לי חברות בג'ודו שאני איתן כל היום והן ממש כמו אחיות, כמו משפחה. לגבי לבלות, לפעמים אחרי תחרות אנחנו יושבות במסעדה, או אם נותנים לנו אחר צהריים חופשי, אנחנו הולכות לסרט ביחד - אז אני מוצאת זמן לעוד דברים חוץ מהג'ודו".

המבוגרים אוהבים לומר ש"הנוער של היום זה לא הנוער של פעם" – מה את יכולה לספר לנו על הנוער של היום מנקודת מבטך? מה הכי מאפיין את הדור שלכם?

"היום יש הרבה יותר אמצעים ללמוד לבד ולחקור בלי עזרה מהמבוגרים אז אנחנו הרבה יותר עצמאיים ולוקחים אחריות על עניין הלימוד, ומכיוון שאפשר ללמוד דרך המחשב, אנחנו פחות זקוקים למורים. אני חושבת שאולי המבוגרים שכחו איך הם הרגישו כשהם היו ילדים ונערים. בסך הכול כולנו אותו דבר באיך שאנחנו חווים את גיל ההתבגרות - מבחינת החוויה הכול אותו דבר, רק הרקע שונה והאופציות קצת השתנו".

מה מידת ההשפעה שיש לרשתות החברתיות על החיים שלכם כבני נוער?

"זה משפיע מאוד, וזה כלי שצריך לדעת איך להשתמש בו. מצד אחד, הרשתות החברתיות יכולות להיות דבר מאוד חיובי ולאפשר לך להצליח בהמון דברים ואפילו להרוויח מהן - לעבוד באמצעותן וכדומה. מצד שני, הן גם יכולות להיות מסוכנות, וכולם מכירים את ההשפעות השליליות של מעשים שנעשו באינטרנט. עם זאת, אני חושבת שיש מודעות היום למה שנכון ומותר ולמה שאסור ברשתות החברתיות. אצלנו בבית הספר עושים כל הזמן הרצאות על גלישה בטוחה ועל איך לא לפגוע זה בזה ברשת, וממש מקדמים את הנושא".

מה היית רוצה למסור לשר החינוך, נפתלי בנט?

"הייתי רוצה למסור לו שקודם כל, זה חשוב ונכון ללמוד, אבל אני למשל לא הולכת הרבה לבית הספר בכלל, ויש חיים גם מחוץ ללימודים. רוב היום אני בווינגייט, ואני הולכת לבית הספר רק פעמיים-שלוש בשבוע, ומצליחה להשלים את מה שהחסרתי. אז לא צריך כל היום לשבת ולחרוש ולעשות את כל המבחנים עכשיו - אם רוצים אפשר להשלים הכול. הלימודים יכולים לחכות אם משקיעים את המאמצים במשהו חשוב, ובאופן כללי, אפשר להוריד קצת מהעומס על התלמידים".

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

"וואו, זה הרבה! אני אהיה בת 27 בערך. אני מקווה שאהיה אחרי הרבה הישגים גדולים בג'ודו, ומקווה שעדיין אעסוק בג'ודו ואגיע לעוד הרבה הישגים משמעותיים. כרגע כל החיים שלי זה ג'ודו. אני עוד לא יודעת מה אלמד ומה ארצה לעשות חוץ מזה, בינתיים אני רואה את העתיד שלי בג'ודו וזה מה שאני בוחרת לעשות".

מה הטיפ שלך להצלחה?

"קודם כל לקבוע מטרה ברורה שאליה רוצים להגיע, ולהתאמן לקראתה. כל בוקר לקום ולחשוב איך אני עושה עוד צעד לקראת המטרה. לא לוותר! להשקיע, להתאמן, ולעבוד קשה עבור המטרה".