פגשתי השבוע ילד, שבמהלך שיחתנו שאלתי אותו מה הוא היה רוצה לעשות כשיהיה גדול. הוא ענה לי תשובה מאד ברורה וחד משמעית. הוא רוצה להיות סלב. כשנכנסנו לפרטים הבנתי, למעשה, שמה שהוא באמת רוצה, זה לא להיות מסוגל ללכת ברחוב מבלי שיבקשו ממנו סלפי (פעם זה היה חתימות, אבל מי זוכר). הוא רוצה להיות נערץ. הוא רוצה שיעופו עליו ולא אכפת לו אם על הדרך הוא יזכה גם לשלט באיילון. בקטנה.

הוא בן 11. יש מצב שזה יעבור לו וזה יצחיק אותו בעתיד, כשייזכר שפעם, כשהיה קטן, שהוא רצה להיות מפורסם. אבל, הוא לא יוצא דופן. היום, להיות סלב, זה משהו שכל אחד יכול להיות אם הוא מספיק יצירתי ולא מעט ילדים ובני נוער רוצים, וביננו – זה כזה מסובך. 

אירוע של כוכב חתונה ממבט ראשון באירוקה, יוני 2020 (צילום: גיל חיון)
צילום: גיל חיון

ברשתות החברתיות זה נראה כמו פסגת האושר. להיות מוזמן לכל המסיבות השוות, לקבל מלא מתנות בחינם, לחתוך תורים, להיות מוזמן לחופשות מפנקות בסוויטות מפוארות (ועזבו קורונה – הכוונה היא לימים רגילים), להתלבש מהמם, אושר...!  אז ברור שזה פייק ניוז, אבל לא בזה עסקינו הפעם.

היום, לא צריך אפילו להיות רשומים לאיזו סוכנות. אפשר להתפרסם לבד לגמרי  דרך היו טיוב, האינסטגרם, הטיק טוק, הפייסבוק ואם אתם טובים מספיק – גם אפשר להתפרנס מזה לא רע בכלל. אז מה הבעיה?

 

"כשנכנסנו לפרטים הבנתי שמה שהוא באמת רוצה זה להיות נערץ"

גייל זאבי

מאיפה להתחיל?

להיות שחקן – זה מקצוע. להיות זמר – זה מקצוע. להיות רקדן – זה מקצוע. להיות סטנדאפיסט – זה מקצוע. להיות דוגמן – זה גם מקצוע.

להיות מפורסם? זה לא מקצוע והנה ההבדל הקטן – כשהמהות היא הפרסום ולא היצירה או הכישרון מתחילה הבעיה, בעיקר כי אין ברירה אלא לעשות הכל על מנת להתפרסם, מה שאומר גם על הדרך - להתבזות. הייתי שמחה מאד להביא כאן דוגמאות שאתם מכירים, אבל אין צורך להעליב – כולם מכירים את אלה שהתפרסמו מזה שהם כלום ושום דבר – מזה שהם טפשים וזה מצחיק, מזה שהם פתטיים וזה קורע, מזה שהם נחשפו (חיצונית או פנימית) בצורה מפתיעה, כי אין דרך אחרת. היום כדי לבלוט, אם אין לך כשרון מיוחד, אתה צריך להעז, לנפץ איזו תקרת זכוכית חדשה, להביא משהו חדש שלא היה לפניך ובעיקר להתאמץ מאד כדי להישאר מעניין. המחיר הרגשי של הדבר הזה הוא עצום ורק מי שיש לו עור של פיל שורד את המחיר של הפרסום ללא צלקות.

ככל שאתה מפורסם יותר, ככה אתה צריך להיות מסוגל יותר לעמוד מול ביקורות שליליות, להיות מושא גם לבוז ושנאה והקושי הנפשי להישאר בטופ הוא אדיר. דודו טופז הוא אולי הדוגמא המוחשית ביותר לקושי הזה. הוא כאילו השיג הכל בחיים: את הפרסום, את האהבה של הקהל, את הכסף, את הנשים שנפלו לרגליו – אבל, המחיר הנפשי שזה גבה ממנו הוביל לטרגדיה איומה והוא עוד היה באמת כשרוני. 

עדי ביטי פפראצי . יולי 2020 (צילום: פול סגל)
צילום: פול סגל

לכן, אני באמת חושבת, שאם יש למישהו יכולת מאד גבוהה בתחום מסויים, הוא לגמרי צריך ללכת ולהתמקצע בו, אבל לרצות להיות מפורסם רק כי זה נראה מגניב, זה כבר משהו אחר. זה לא באמת כיף כשאין לך בכלל פרטיות, שצלמי פאפארצ'י רודפים אחריך, שבכל מקום רוצים לגעת בך ולהצטלם איתך, שכל דבר שאתה עושה או אומר מתועד וכל מילה שיוצאת לך מהפה צריכה להיות מחושבת.

 טוב, על מי אני עובדת, זה כנראה לא ישכנע מישהו שמאד רוצה בזה. אז, קבלו את זה -  זה לא כיף שבתקופות של מגיפה עולמית לא מזמינים אותך לאירועים, לא משלמים לך על השקות, המתנות מפסיקות להגיע בהתאם, אין חופשות מפנקות וטיסות במחלקת עסקים וזמן המסך שלך אצל גיא פינס הולך ומתקצר. זה לא כיף שפתאם הכסף מפסיק לזרום לחשבון הבנק ועדיין צריך לשמור על פאסון של מיליונר. זה ממש לא כיף, במיוחד לאור העובדה, שאתה לא יודע לעשות שום דבר אחר! 

גייל זאבי (צילום: מעריב לנוער)
צילום: מעריב לנוער