בגיל 11, ילד פסטיגל-אנונימי לחלוטין סיפר בראיון לגיא פינס כי החלום שלו הוא להיות שחקן ולהגיע להוליווד. אותו הילד הוא ניר שטראוס. היום, עשרים שנה אחרי, הוא אחד מהשחקנים המובילים והעסוקים במדינת ישראל. הוא שיחק בסדרות טלוויזיה רבות ("גאליס", "המלאך השומר שלי", "צומת מילר" ועוד), משחק בתיאטרון בית לסין ולאחרונה גם בתיאטרון באר שבע. החלום על הוליווד עדיין נשאר, אבל היום אחרי עשרות תפקידים הוא מספר לנו מילה במילה איך הוא הגשים את החלום שלו להיות שחקן, מה עם הוליווד, ועל התפקיד החדש שלו בהצגה המסקרנת והחשובה "04:12" בתיאטרון באר שבע.

"יותר מהכל, ההצגה מתעסקת בכוח שיש היום ברשתות החברתיות. כשאני הייתי ילד, החרם היה פנים מול פנים, והיום הוא מתרחש רק ברשתות החברתיות", אומר שטראוס על ההצגה החדשה והראשונה שלו בתיאטרון באר שבע.

ההצגה "04:12" שביים עמית אפשטיין, מספרת על סרטון סקס של ג'ק וקארה, שני בני נוער בני 17, שדולף לרשת וצובר חצי מיליון צופים בלילה אחד. אמו של ג'ק יוצאת למסע כדי לטהר את שמו של בנה, ובדרך רק מגלה שהאמת מטרידה יותר ממה שיכולנו לדמיין. ביחד עם עיצוב תאורה מדויק ומיוחד של איל דניאל ותפאורה חכמה של סבטלנה ברגר, הקהל נכנס לסיפור מרתק שחושף את הצדדים הרעים שברשת ויש לומר, שאפילו שבאדם. 

ניר שטראוס ב- ൌ:12" (צילום: מעיין קאופמן)
ניר שטראוס ב- "04:12" | צילום: מעיין קאופמן

"אתה נמצא בעולם בו הרשת גדולה ממך", מסביר שטראוס. "לדמות שלי כמעט אין דרך להוכיח שהיא לא עשתה את זה. היא אבודה בתוך עולם דיגיטלי בדיוק כמו ההורים של ג'ק. כללי המשחק לא ברורים אפילו לי, על אף שזה כביכול הדור שלי".

אמרת בראיון שבכל תפקיד שאתה מגלם אתה מביא איזשהו משהו מעצמך. מה אתה מביא לתפקיד הזה?

"בתור ילד, מאוד פחדתי מלחץ חברתי. אני חושב שזה היה ככה כי היה לי מאוד חשוב להיות מחובר למי שאני באמת. וזה מה שאני מביא לדמות של ניק. את הילד הזה שכל הזמן תוהה האם מה ש'מגניב' הוא גם בגבולות האפשרי והמוסרי". 

מתוך  ൌ:12" (צילום: מעיין קאופמן)
מתוך "04:12" | צילום: מעיין קאופמן

היית מודע לתופעה של סרטוני הסקס שדולפים לרשת לפני תהליך החזרות או שנחשפת לזה רק עכשיו?
"לפני תהליך החזרות, חשבתי שזה סיפור שיכול לקרות רק למפורסמים. לא חשבתי שזה יכול לקרות לנער מאשדוד או לנערה מרחובות".

פעם, כשהיו עושים חרם, זה דרש כוח ואנרגיה משני הצדדים. היום מדובר במצב שבו החרם רחב ועוצמתי יותר הן מבחינה כמותית והן מבחינת התוכן. מה אפשר לעשות במצב כזה? איך אפשר להתמודד?

"זה נושא מאד קשה, בעיקר אחרי שביטלנו את קשר העין. פעם יכולתי לקלל אותך אבל זה היה משפיע הרבה יותר על תחושת המצפון שלי. הייתי ממש רואה איך אתה מגיב לזה. היום זה רק תזוזת אצבעות על מקלדת. הייתי מציע לאותו ילד שמתמודד עם הסיטואציה הקשה הזו, לכתוב לאותו בריון שהוא לא מוכן שידברו ויתייחסו אליו ככה. יכול להיות שזה נשמע קל להגיד את זה, אבל אני נוטה להאמין שגם למי שפוגע בסוף יש לב, וללב הזה צריך לנסות לדבר בכלים אחרים. 

מתוך  ൌ:12" (צילום: מעיין קאופמן)
מתוך "04:12" | צילום: מעיין קאופמן

נדמה כי היצירות שלך עד כה מבוססות לרוב על החיים שלך?

"כמו שבכל תפקיד שאני עושה אני מביא את העולם שלי, אז אני בוחר לעשות את זה גם כאן. כמובן שזה קורה עם יותר דרמה ויש פרטים שאני משנה מהמקור לצרכים טכניים, אבל הכל תמיד מגיע מהמקום הפרטי והאישי שלי. אני מאמין שככה אפשר להגיע באופן המיטבי ללב של מישהו אחר".

איפה היית רוצה לראות את ניר שטראוס בעוד עשר שנים?

"זוכה באוסקר. לא מזמן ראיתי ראיון שהיה לי בגיא פינס בתור ילד פסטיגל ואמרתי שם שאני רוצה להגיע להוליווד. זה משהו שמדבר אליי. אני מאד אוהב לשחק ואני לא שם לדבר הזה תקרה כמעט בכלל".