אם בטעות לא יצא לכם להכיר עדיין, אז זה הזמן – הכירו את ענבל מלכה ("בזמן שלא היית"), רועי סלמן ("כמעט שם", "באמצע הרחוב"), מיכל פיטובסקי ("דברים שקורים בשומקום"), ציפור פרומקין ("ריקי לי וו דבוקה לכיסא!", "קצה העולם") ותמר ורטה זהבי ("השיר של רוזי") - חמשת סופרי סדרת "פרא" של הוצאת טל-מאי.

לדברי יותם שווימר, העורך הראשי של הוצאת טל-מאי, "סדרת 'פרא' נוסדה מתוך הרצון לאתגר את ספרות הנוער המקומית ולהציע אפשרויות וגישות ספרותיות שונות מהקיים. הסדרה מתמקדת בסופרות וסופרים בתחילת דרכם, מתוך רצון לעודד דור חדש של כותבים".

על כן, ישבנו לשיחה עם חמשת הפראיים כדי לדון בכל הקשור לכתיבה עבור הקהל הכי שווה שיש, פלוס סודות מאחורי הקלעים ותובנות שכל חולם וחולמת שרוצים לכתוב, צריכים לדעת.

האם בפיתוח הרעיון לסיפור אתם מתחשבים ברצונות הקורא?

לדברי ורטה זהבי, "אני חושבת שכמעט ואין ספרים לבני נוער הנוגעים בסוגיות פוליטיות שמעצבות את חיי כל מי שגרים כאן. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מכתיב את חיינו בלי קשר להיותנו 'שמאלניים' או 'ימניים' ולכן מאוד חשוב בעיניי שהספרות לנוער תעסוק בו. נערות ונערים מכל קצווי הקשת הפוליטית מודים לי שהנגשתי ספרותית את הנושא". 

רועי סלמן (צילום: יוסי בראומן)
רועי סלמן | צילום: יוסי בראומן

"אמנים קשובים למה שקורה בחוץ, אבל יותר מזה הם קשובים למה שקורה בתוכם", אומרת פרומקין. "ומה שקורה בפנים הוא צורה של הורות מתמדת. לא כל העוברים בוקעים, יש הרבה רעיונות שלא מבשילים, אבל חלקם דוחפים לצאת יותר מהאחרים".

עבור סלמן, הכתיבה היא מעין פסיכולוג אישי. "דרך הכתיבה אני מטפל בכל מיני מצבים אמיתיים או נפשיים שחוויתי, ומעבד אותם או מוצא להם פתרונות חדשים, שונים ממה שקרה במציאות".

ספרו על תהליך הכתיבה שלכם

"אני כותב בעיקר בלילה, לאורך כל הלילה", מספר סלמן. "העלילה לא ידועה לי מראש לפרטי פרטים. כדי לדרבן את עצמי לכתוב, אני צריך לסקרן את עצמי, כאילו אני הקורא של הספר ולא רק הכותב שלו. לכן חשוב לי לא לדעת הכל מראש, ולהפתיע את עצמי. בשלב מסוים אני מתכוונן לסיום הסיפור, וכותב ראשי פרקים שתוחמים אותי מבחינה עלילתית לגבי מה שהולך לקרות".

אצל מלכה יש מבנה כללי של העלילה בראש. "כשאני מתיישבת לכתוב אני רואה רק שניים-שלושה צעדים קדימה באופן מפורט. בדרך כלל אני לא יודעת איזה מסלול הדמויות הולכות לעשות, אבל אני כן יודעת לאן אני רוצה שהן יגיעו בסוף או אילו תחנות ספציפיות הן יעברו בדרך. אני אוהבת שהכתיבה היא דבר דינאמי ומשתנה – היא יכולה להתרחש בחדר נעול או ברחוב סואן". 

ענבל מלכה (צילום: נרי אבידן סלע)
ענבל מלכה | צילום: נרי אבידן סלע

עוד שיטה מעניינת שמציגה פיטובסקי, היא ללכת אחורה. "אני בדרך כלל יודעת מה סוף הסיפור כשאני מתחילה לכתוב אותו. ככה אני מכוונת אותו לקראת משהו ולא הולכת לאיבוד. מה שאני בדרך כלל לא יודעת, זה מה יקרה באמצע, כלומר מה תהיה הדרך שאיתה אני אגיע אל הסוף, וזה האתגר הגדול בכתיבה בשבילי.

"שני הקוראים הכי חשובים לי בזמן הכתיבה הם בת הזוג שלי והעורך שלי", מגלה פרומקין. "יש לי גם חברה טובה שמבקרת אותי בחריפות, ושתינו מתווכחות וצועקות אחת על השנייה בחדווה".

מה צריך לעשות כאן כדי להפוך את ספרות הנוער לעוצמתית?

"להפסיק לפחד מבני נוער", מבהירה מלכה. "צריך להפסיק לראות בהם יצורים מסוכנים, לא צפויים ולא מובנים. להפסיק לנסות לגונן עליהם. להפסיק לכוון אותם בלי הפסקה למבוגרים שנדמה לנו שהם צריכים להיות. להיות מוכנים לנהל איתם דו-שיח אמיתי, מכבד, קשוב, ולהשקיע משאבים בדו-שיח כזה. אם החברה שלנו תאפשר לבני נוער להיות מתבגרים, ולא תזרז אותם כל הזמן לקפוץ מהילדות אל השלב ה"נכון" הבא (צבא-לימודים-עבודה-משפחה), גם ספרות הנוער תקבל את המקום המכובד שמגיע לה". 

מיכל פיטובסקי (צילום: גוני ריסקין)
מיכל פיטובסקי | צילום: גוני ריסקין

פיטובסקי מוסיפה ואומרת כי "צריך להשקיע בספריות, ובעיקר בספרניות. תחשבו על זה כך, אם הייתה לכם בבית ספר ספרנית מגניבה עם ראש צעיר, שמכירה את כל הספרים החדשים שיוצאים וקונה אותם לספרייה, והיו שם הרבה פעילויות, זה היה מעודד נוער לקרוא, גם את מי שחושב שזה לא ממש מעניין אותו".

על מה עולם הנוער הספרותי-ישראלי לא עונה?

מלכה מבהירה כי "רוב הנושאים לא מדוברים, לפחות לא בצורה כנה ואמינה. סקס, מוות, חרדה – כל מה שמעניין ועם זאת מפחיד מדי בשביל לגעת בו באמת. אם לא נוגעים בנושאים האלה בצורה אחראית, עדיף לא לגעת בהם בכלל. הלוואי שאוכל לגעת בהם בצורה אחראית".

גם סלמן טוען כי הנושא המיני מעלה חשש מלעסוק בו. "זה לא שהספר כולו חייב לעסוק בזה, כמובן, אבל בדרך כלל גם כשכן יש התייחסות, היא מינורית".

מה לדעתכם החשיבות של יצירת קול ייחודי?

"מאוד חשוב שיהיה לך קול ייחודי", אומר סלמן", "כי אתה יוצא ממקום כללי למקום יותר ספציפי, ולפעמים הדבר הזה מאפשר לקוראים שאוהבים את הסגנון (להלן הקול הייחודי) להמשיך איתך הלאה". 

ציפור פרומקין (צילום: אלדד מאסטרו)
ציפור פרומקין | צילום: אלדד מאסטרו

גם מלכה מבהירה כי אין יותר חשוב מהקול הייחודי. "הוא בעיניי הסיבה היחידה לכתוב. כדי להיות סופרת טובה, את לא חייבת בהכרח לכתוב על נושאים שעוד לא כתבו עליהם, אלא לעשות את זה מהזווית הייחודית לך. להיות כנה, לא ליפול לקלישאות ולקיטש. לא לנסות לרצות אחרים. להיות מחויבת לסיפור ולדמויות שלך מעל לכול".

פרומקין מציגה את הנושא בצורה מעניינת ומסבירה כי "יש את הקול הפנימי שרוטן שהכל כבר נעשה תחת השמש, ומי צריך אותנו בכלל. לעומתו יש את האגו שרוצה להבליט את עצמו ולזרוח - ואולי בכלל שניהם חלקים של אותה ישות פנימית. שניהם חשובים בעיניי".

האם יש משהו שבא לכם לכתוב עליו לא תעזו?

בלי פחד אומרת ורטה זהבי כי "אני מעיזה לכתוב על כל מה שחשוב בעיניי ומסכן את חיי כל מי שחי באזורינו. אני מאמינה שספרות טובה מטלטלת ומנערת את האמונות והדעות של כולנו". 

תמר ורטה זהבי
תמר ורטה זהבי

מלכה לעומת זאת כן נזהרת במידה מסוימת. "מבין כל הנושאים שמסלפים כשכותבים לבני נוער, סקס הוא הנושא שמטופל בצורה הכי צבועה ומבוהלת ולא אמינה. הלוואי שיהיה לי אומץ לשנות את זה. במקום השני – פוליטיקה. נורא קשה לכתוב על נושאים ברומו של עולם בלי להיות דידקטיים ועם זאת להצליח להגיד משהו אותנטי".

לסיכום, האם תוכלו לתת טיפים לכתיבה לכל החולמים לכתוב?

"תהיו מי שאתם, ולא שום דבר אחר", מבהיר סלמן. "לכו אחרי האמת שלכם, לא משנה מה אחרים חושבים".

לדברי מלכה, כל מה שצריך זה "פשוט להתחיל לכתוב. לא לצנזר, לא לקטול, לא להתבייש. לא לדמיין קוראים חיצוניים שצריך לרצות ולמצוא חן בעיניהם. קודם כל לכתוב".

המלצתה של ורטה זהבי היא לא לחשוש מביקורת שיפוטית. "כתבו על מה שבאמת חשוב ומטריד אתכם".

פיטובסקי לא מתכוונת לוותר לכם, ומבהירה כי "כדאי להתחיל מוקדם. ככל שכותבים יותר, ככה משתפרים בזה, ובגיל צעיר יש יותר זמן להתפנות לזה, להעז ולחלום על הנייר כל מה שרוצים וכמה שרוצים".

ופרומקין מסכמת את העניין במילה הפשוטה והחזקה מכל – "לקרוא".