מאור מימון עובר כאדם מאוד צנוע וביישן למראית עין. אם נתקלתם בו במקרה ברחוב, לא הייתם מעלים על דעתכם שהבחור הצעיר שמולכם מעלה הפקות ענק בשווי מיליונים, ולאחרונה גם הבעלים של תיאטרון חדש בשם "תיאטרון תל-אביב", בו יועלו מחזות זמר רבים במקביל.

עשייתו של מאור מימון בתחום מחזות הזמר (מעבר להצגות הילדים הרבות שהפיק) כללה עד כה הפקות של "היירספריי" ו"אנני", וכעת במסגרת התיאטרון החדש שהקים מתוכננות לעלות הפקות של מחזות הזמר "פלאשדאנס", "צ'פלין", "רוק בבית הספר", "יוסף וכתונת הפסים המשגעת", "גריז" ועוד. 

מאור מימון (צילום: רונן אקרמן)
מאור מימון | צילום: רונן אקרמן


מדובר בכמות גדולה מאוד של מחזות זמר יחסית למה שאנו רגילים לקבל משאר התיאטראות הרפרטואריים בישראל. חשוב גם לזכור שתיאטרון תל-אביב החדש של מימון אינו תיאטרון שמתוקצב באופן כזה או אחר ע"י המדינה או גורמים אחרים, אלא תיאטרון בבעלות פרטית לחלוטין.

מדובר כאן בתעוזה כלכלית יוצאת דופן עבור עסק פרטי.

פעם זה היה אחרת

הקהל הישראלי היום לא ממש מכיר את התופעה שנקראת "תיאטרון פרטי", משום שכל התיאטראות בישראל כיום פועלים כארגונים ציבוריים באופן כזה או אחר. אבל איך אומרים, פעם זה היה אחרת!

אם נלך קצת אחורה בזמן, ניתקל במפיקים כגון גיורא גודיק ואברהם דשא פשנל שהעלו בארץ הפקות רבות של מחזות זמר באופן פרטי. אפשר להגיד באופן גורף שגם המפיקים שהצליחו במהלך תקופה מסוימת ושההפקות שלהם שברו קופות, בשלב מסוים נפלו כלכלית ונאלצו להפסיק את פעילותם (ובמקרה של גיורא גודיק גם לברוח לגרמניה ולהשאיר אחריו חובות ענק). 

המחזמר אנני (צילום: יח"צ)
המחזמר אנני | צילום: יח"צ

ואם אנו חוצים את הים לעבר שתי בירות התיאטרון הגדולות בעולם, ניו יורק ולונדון, נגלה שתעשיית מחזות הזמר שם פועלת כמעט לחלוטין בתוך שוק ההפקות הפרטיות שנקרא "ברודוויי" בניו יורק ו"ווסט אנד" בלונדון.

ההפקות הגדולות של מחזות הזמר בברודוויי ובווסט אנד מועלות ע"י מפיקים ומשקיעים פרטיים, כך שהצלחה או כישלון של הפקה מסוימת משפיעות על מצבו הכלכלי של המפיק ושל חברת ההפקות שבבעלותו. זהו סיכון גדול בהרבה מאשר הסיכון שיש למנהל תאטרון רפרטוארי שהוא בעצם עובד שכיר של התיאטרון, ובמידה והתיאטרון מתרסק כלכלית זה לא משפיע ישירות על מצבו הכלכלי של המנהל (מלבד הצורך במציאת מקום עבודה חדש כמובן).

אבל לא בכדי כולנו מסתכלים על השם "ברודוויי" ביראת כבוד של יוקרה והפקות ענק ומחזות זמר גדולים ונפלאים. העובדה שההפקות שם הן פרטיות, גורמת לתעשיית הענק הזאת לפרוח ולשגשג.

מה שטוב לברודוויי – טוב גם לנו

אז אם זה בעצם טוב לניו יורק וללונדון, למה עד עכשיו לא עשו את זה גם בת"א?

אסור לשכוח שגם ניו יורק וגם לונדון זוכות לכמות עצומה של תיירים שמבקרים בערים הללו מדי שנה והם מהווים חלק משמעותי ביותר מהצלחת התעשייה. 

המחזמר בילבי (צילום: יח"צ)
המחזמר בילבי | צילום: יח"צ

לעומת זאת, בישראל כידוע כמות התיירים נמוכה מעט מכמות התיירים שיש בניו יורק. ובנוסף, הצגות תאטרון בישראל לא מועלות בשפה האנגלית אלא בעברית כמובן, כדי שאזרחי ישראל יוכלו להבין את תוכנן, אך מצד שני זה מונע מתיירים שאינם דוברי אנגלית לצפות בהצגות בשפה זרה.

חשוב לציין גם את טקסי פרסי התיאטרון היוקרתיים שמוענקים להפקות הללו. בברודוויי הפרסים נקראים "טוני" (אגדה אורבנית: השם הזה נבחר מכיוון שמישהו אמר שהדמות בפסל דומה לדוד שלו טוני) ואילו בווסט אנד הם זכו לשם "אוליבייה" (ע"ש השחקן הבריטי האגדי לורנס אוליבייה). 

המחזמר יוסף וכתונת הפסים (צילום: יח"צ)
המחזמר יוסף וכתונת הפסים | צילום: יח"צ

ברגע שמחזמר כלשהו זוכה באחד הפרסים הללו, זה דבר שבד"כ משפיע בצורה ניכרת על הצלחתה המסחרית של ההפקה ועל תקופת הזמן בה המחזמר ימשיך להיות מוצג על הבמות.

פסגות נכבשות

בארץ לעומת זאת, מחזות הזמר זוכים להתייחסות מועטה בטקס פרסי התאטרון הישראלי, בעיקר בגלל מספר ההפקות הקטן יחסית בכל שנה. אבל אולי עכשיו, עם כניסתו של תיאטרון תל-אביב לשוק התיאטרון הישראלי, תיפתח גם האפשרות להענקת פרסים לתעשיית מחזות הזמר בישראל. 

המחזמר פלאשדנס (צילום: יח"צ)
המחזמר פלאשדנס | צילום: יח"צ

כמובן שאי אפשר לצפות שתעשיית מחזות הזמר בישראל תפעל בדיוק כמו בברודוויי, אבל אפשר להגיד בוודאות שמאור מימון מנסה לאתגר את עולם התיאטרון בישראל, כאשר באופן הדרגתי הוא מבסס כאן תעשייה של הפקות פרטיות. ההחלטה על הקמת התיאטרון הרפרטוארי הפרטי למחזות זמר לא באה משום מקום. מאחורי מאור מימון שנים רבות כמפיק פרטי, כאשר לאט לאט עם הזמן הוא הגדיל את היקף פעילותו באופן מחושב. 

אז ללא ספק מדובר כאן על אדם בעל חלום וחזון שפועל בצורה מתמדת במשך שנים רבות כדי לכבוש עוד ועוד פסגות, ובמקביל פועל בצורה מחושבת והדרגתית מבחינה כלכלית. 

המחזמר צ'פלין (צילום: יח"צ)
המחזמר צ'פלין | צילום: יח"צ

כל הסימנים מראים על כך שלאט לאט צומחת כאן בארצנו הקטנטונת תעשיית מחזות זמר משמעותית הרבה יותר מבמדינות מערביות גדולות ומפותחות בהרבה. ועל זה אנחנו רק יכולים לתת ביג ריספקט לבחור הביישן עם החלום הגדול.