דווקא בימים העסוקים הללו, כשכל דעתי נתונה לבניית ביתנו החדש בעמק יזרעאל, אליו נעבור הקיץ, חשוב להקדיש מחשבה לפרטים הקטנים שהופכים בית למקום שתמיד רוצים לחזור אליו. אני נזכרת בפוסט שגורם לי להתגעגע לבית שלנו במזכרת בתיה, עוד לפני שאני עוזבת אותו.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
עדיין בבית הישן | צילום: נירית גור קרבי

דברים טובים מביא הפייסבוק אל תוך חיי. הפנייה שקבלתי אל דף הפייסבוק של הספר "עונות ברוח", פתחה עבורי דלת לחברות מסעירה ולשת"פים חדשים ומרגשים.
בעודי מעלעלת ומתענגת על צילומים נפלאים, תוך שאני מלייקקת במרץ שאינו מבייש שפן עם בטרייה של דורסל, העליתי שאלה לגבי זהותו של הצלם המוכשר. הצלם המוכשר נתגלה (איך לא...) כצלמת מוכשרת, שחזרה אלי בעצמה במסר פרטי. כמה צלמים מוכשרים השתתפו בהפקה הזו, כולל הכותבת עצמה, דפנה שני, אבל אני, מסתבר, הענקתי את רוב הלייקים שלי לצלמת נירית גור קרבי. הרומן בינינו החל במסרים פרטיים בפייסבוק, התפתח לשיחות טלפון וסוף סוף הבשיל למפגש של ממש, בו הזמנתי את נירית לצלם את ביתנו. 

שלא יקל הדבר בעיניכם, להביא בית חי, נושם ובעיקר בועט, הכולל שתי ילדות קטנות, אבא (מסודר!) ובעיקר אמא בלגניסטית, למצב שבו ניתן לפתוח דלת לצוות צילום - זוהי בהחלט משימה לא פשוטה, הטומנת בחובה היערכות רצינית.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
הבית מורכב מהרבה חפצים | צילום: נירית גור קרבי

במקרה הזה אני מתכוונת לחברתי, יעל שחר, שהגיעה עם מגע המרי פופינס הקסום שלה והשיבה לבית ולבעליו את שלהבתו הנושנה. אם יש משהו חשוב שלמדתי בתהליך הזה, הוא שבאמת לא צריך לחכות להזדמנויות חגיגיות וכדאי מדי פעם להזמין מישהו מקצועי עם עין טובה ומיומנויות סידור וארגון, שיעזור לכם להתאהב בבית שלכם מחדש. יעל שחר היא עסק של אדם אחד עם יכולות מופלאות. אז אם הבית שלכם זקוק לרענון, עיצוב, סדר וארגון, אני ממליצה לכם בחום להזמין אותה אל ביתכם.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
שמשמחים כל נישה ומדף | צילום: נירית גור קרבי

יום הצילומים הגיע לבסוף. פתחתי את הדלת לחברתי החדשה, שהגיעה מצוידת במזוודה שנשאה ריח של הבטחה. את הבליינד דייט הראשון שלנו קשה לי לתאר במילים. אני רק יכולה לספר לכן, שיש לה נמשים (!) כמו שתמיד חלמתי שיהיו לי, חיוך ביישני ועדין ועיניים שרואות הכל.

אני אוהבת את הצילומים של נירית עם הניקיון, האור וגם הזום שנכנס ממש אל תוך ה-"skin" של החומר. תראו כמה יפים הם פירות היער הקיציים בקערית הקרמיקה המקסימה של רותי ברוט. בכל פעם שאני שולחת יד לקערית ואוספת ממנה פרי, אני גונבת סיבוב ומלטפת את תבליטי הפרחים הקטנים שמעטרים את פנים הקערית.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
כיסאות פינת האוכל נתגלו בזבל ושופצו - צבע העץ נשמר | צילום: נירית גור קרבי

כיסאות פינת האוכל החדשים שלנו נתגלו בטיימינג מושלם, כשבוע לפני הצילומים במערום זבל לפינוי באחד המושבים הסמוכים לביתי. מזל שיש לי עין חדה ומכונית עם תא מטען ענק. האוצר נתגלה גם בטיימינג מושלם באחד הבקרים שיצאתי לסיבוב בשוק הפשפשים. 
כחצי שעה לאחר שהכיסאות נאספו הם הועברו לידיו הנאמנות של ניסים המשפץ משוק הפשפשים. ניסים חיבר, חיזק והעביר שיוף. על הצבע שתכננתי לכיסאות החלטתי לוותר כשראיתי את הגוון הרך והמקסים של העץ הטבעי.

יש לי מזל שניסים אוהב אותי... יש לנו ריטואל שלם וקבוע שכולל את זה שאני מביאה לו גרוטאות מתפרקות ומורידה אותם אצלו, מביטה בו בעיני כלב מסכנות. הוא בתמורה מזכה אותי במבט שאומר (ללא מילים) "נו, מה עכשיו הבאת לי?", אני ממשיכה למשפט הקבוע (שתמיד משיג תוצאה רצויה): "מה יכולתי לעשות? להשאיר אותם?" והוא ממהר לענות "לא, לא! טוב עשית" - משפט שמזכה אותו בחיוך גדול והרבה אור בעיניים!

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
אהבה גדולה לעבודות זכוכית וקרמיקה | צילום: נירית גור קרבי

הבית שלנו מורכב מהרבה חפצים. חפצים שנאספו במקומות שונים ובזמנים שונים. לכל חפץ הסיפור שלו, את חלקם אני יודעת, חלקם לא ולפעמים אני גם סתם אוהבת להפליג למחוזות רחוקים על כנפי הדמיון, מדמיינת אקזוטיקה רומנטית שחבויה בחפץ הישן.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
ולכל פריט סיפור משלו | צילום: נירית גור קרבי

אני אוהבת זכוכית בניפוח ידני, טקסטיל, קרמיקה ועבודות יד. מגע חם של קסם ותשומת לב שהושקעו בעיצוב של פריט עם הרבה אהבה והנאה. אין בבית שלנו שום פריט יקר בעל ערך כספי גבוה, אולם אוסף החפצים שנבנה עם השנים יקר ללבי והשימוש היומיומי בחפצים הללו משמח ומענג אותי בכל יום.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
הפרחים מהשדה, הפירות מהעץ | צילום: נירית גור קרבי

גם פרחים ופירות אני אוהבת לקטוף בשדה ולאכול מהעץ. טעמם של התאנים הגדלות על העץ שלנו הוא מתוק במיוחד ועץ הלימון מצליח תמיד להפתיע אותי בנדיבותו ובשפע שהוא מרעיף עלינו. את עצי הלימון והתאנה נטענו לפני כחמש שנים, כשהגענו למזכרת בתיה. קיבלנו את העצים כמתנת חתונה מחברים טובים. זאת מתנה מקסימה שאנחנו נהנים ממנה בכל יום.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
הבית מוצף תאורה טבעית רכה שבוקעת מהפתחים השונים | צילום: נירית גור קרבי

אני אוהבת מאוד את התאורה בבית שלנו. יש המון פתחים שמכניסים את האור פנימה ברכות. האור מזין אותי באנרגיה ונותן לי כוחות והשראה. לא הייתי יכולה לחיות בבית חשוך.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
הרבה קולות צחוק נשמעים מחדר הילדים | צילום: נירית גור קרבי

הבית הזקן שלנו, משנת 1883, מכיל נישות רבות ואדנים רחבים של חלונות. אני אוהבת להשתמש בפינות הללו כמדפים לחפצים הרבים שלנו. זה נוח וגם יפה.

הבית של קרן שביט (צילום: נירית גור קרבי)
וגם הסטודיו שלי נולד פה | צילום: נירית גור קרבי

חדר הילדות משתנה באופן תדיר ובהתאם לצרכים שלנו. בקרוב תוחלף מיטת התינוקות של נגה במיטת ברזל לבנה, כמו זאת של עלמה. הרבה קולות צחוק נשמעים מהחדר הזה. עלמה מצחיקה את נגה וזאת עונה לה בגלי צחוק מתפרצים, שאיש לא יכול לעמוד בפניהם...

_OBJ

האבנים הזקנות של הבית הזה הפכו במהלך שש השנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מליבי. בבית הזה נולדו בנותי, משפחה וגם עסק וסטודיו. אני מקווה ומאמינה שהברכה הזאת של הבית תלווה גם את דייריו החדשים._OBJ

לפוסט הקודם של קרן שביט: יצאנו גם לקמפינג קסום בחניון עלום אי שם בארץ

אהבת את הבלוג?שלחו לחברים

לפוסטים נוספים בבלוג של קרן שביט