כמו לרבים אחרים, גם לסיאה פרמינגר וטל שרמייסטר הקורונה גרמה לעצור, ולהחליט איפה הם רוצים להקים את ביתם – ובמקרה שלהם הקמת הבית כללה גם את בנייתו, במו ידיהם. "גרנו באזור עין חרוד, שהוא מקסים אבל לא תכננו לחיות שם את חיינו", מספרת פרמינגר, "אז החלטנו בקורונה שאנחנו רוצים להיות בצפון שלנו. הקורונה ממש אִפשרה לנו את הדבר הזה. היה עלינו הרבה הייפ אחרי תערוכת יחיד בקיץ 2019 בגלריה פריסקופ, ופתאום הכל עצר והיתה הפוגה בסטודיו, גם בגלל התייקרויות של חומרי גלם. הקורונה גם הביאה היריון נוסף לא צפוי, אז ההפסקה וההאטה בחיים הביאו זמן לבנות את הבית, ללדת את התינוק". ושרמייסטר מוסיף: "כל ההאטה הזאת הביאה לנו את החשק להגביר".
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> נמסנו: תמיר ורדי עשה מהפך משגע בחדר הילדים
>> הלם: זה מה שקורה כשמכניסים אבוקדו למקפיא
פרמינגר גדלה בכליל ושרמייסטר בחרשים, והם נפגשו לפני 14 שנה. "היינו בערך בני 20, טל היה אחרי הצבא אני בצבא, יש בינינו הפרש של שלוש שנים. נפגשנו דרך חברים משותפים, ומאז לא נפרדנו", היא מספרת. היום הם חיים בכליל עם שני ילדיהם (איירי, בת שנתיים וחצי, ונח, בן שנה) ושני סוסים, ועובדים ביחד בסטודיו לעיצוב בשם "ביקאקו", שבו קמים לתחייה רהיטים פיסוליים בעבודת יד ולב.
"בנינו את הבית מאפס, עם חברים"
"הבית שלנו עדיין בתהליך", מספר שרמייסטר. "בנינו אותו מאפס לגמרי, עם חברים, כל אחד בא בזמנו ונתן יד. לא היו פה פועלים שאנחנו לא מכירים, היה פסטיבל". החשמל בבית מופק מהשמש, השירותים מופעלים על ידי מערכת ביו-גז, פרי פיתוח של סטארט-אפ ישראלי, שבה התוצרים עוברים למכל בחוץ וחוזרים אחרי תהליך עם חיידקים כגז בישול, והעיצוב רחוק מאוד מהבית הישראלי הטיפוסי, המלא בשלל חפצים.
איפה מאחסנים דברים?
פרמינגר: "יש גלריה שאנחנו מאחסנים אבל באמת אין לנו המון דברים לאחסן. הסטודיו מפוצץ בכלי עבודה וחפצים אבל ברמת העיקרון שנינו לא אנשים שאוגרים. בכלל. כל הקמת הסטודיו היא איך אנחנו רוצים לראות את החיים שלנו, איך הכל משתלב ביחד - אני באה עם הילדים לסטודיו לראות את העבודות שטל עושה ומתכננים ביחד, ובמקביל הוא יכול לסיים את היום בשתיים בצהריים לבוא להיות עם הסוסים ועם הילדים, בסוף הכל מפרה אחד את השני. הסטודיו הוא חלק מהמשפחה, מהחיים, זה לא ללכת לעבודה בבוקר ולחזור בערב, והמעבר לכליל באמת אִפשר לנו ליישם את זה יותר ויותר לכיוון הזה. וזה אתגר".
שרמייסטר: "זה גם מה שמאפיין את העיצוב שלנו, שנובע מתוך תפיסת עולם. ההשראה מיפן היא לאו דווקא מהפן העיצובי-אסתטי פרופר. אם תיקחי את העיצובים שלנו ותראי ליפני, לא נראה לי שהוא יחשוב שזה יפני. זה פשוט מושפע מאורח החיים שראינו שם ומתפיסות העולם שדיברו אלינו".
פרמינגר: "למשל כשטיילנו במונגוליה, ראינו איך משפחות חיות שם עם בעלי החיים, ועכשיו יש לנו שני סוסים. אספנו המון השפעות מכל החיים, מכל מה שאנחנו סופגים ורואים. אני למדתי תיאטרון חזותי בירושלים, והיו הרבה קורסים באמנות פלסטית ותולדות האמנות, ואני חושבת שהמון עיצובי ברזל שלנו מושפעים מפיסול ורישום וממש לא מנפחות קלאסית. ממש כיף לעשות מיש-מש כזה".
איך הבית המינימליסטי מסתדר עם ילדים?
"יכול להיות ביומיום מבולגן, אבל מבחינת ריהוט וחפצים הוא מאוד מאוד מינימליסטי. ראית את הטבע בחוץ, הושפענו מזה גם ביפן – ראינו בתים שאין בהם כמעט כלום והמון המון חלונות לטבע, שאת מרגישה שאת בחוץ-בפנים כזה, והסצנה של הבחוץ נכנסת לחיים, וזה נורא כיף".
פינת האוכל מדהימה, אבל נוח לשבת ככה?
פרמינגר: "לי זה נוח, אבל אני גדלתי ככה".
שרמייסטר: "לי זה נוח, אבל בואי נגיד שכשמגיעים הסבא והסבתא לביקור אז יש גם כיסאות בשלוף למי שפחות רגיל".
אתם עושים גם עבודות שאין לכם חשק אליהן?
שרמייסטר: "להחליף חיתולים (צוחק). תכלס אנחנו משתדלים שלא, אנחנו לא לוקחים פרויקטים שאנחנו לא מחוברים אליהם ברמה מסוימת. זה לא חייב להיות פרויקט חיינו, ננסה לראות למה אנחנו כן מתחברים ולגשת לפרויקט גם ברמה הקיומית-כלכלית וגם לבוא פתוח יותר כי אתה לא יודע לאן הדברים מובילים אותך".
עיצוב שמתפתח תוך כדי תנועה
את הסטודיו הקימו לפני שלוש שנים. "זאת לא נגרייה ולא נפחייה", מסבירה פרמינגר. "מי שפונה כבר ראה ואהב. היו פעמים מעטות שאמרנו לא – כשלא הייתה אפשרות לדו שיח, כשבן אדם יודע בדיוק מה הוא רוצה. אם אנחנו לא המענה הטוב ביותר לדרישת הלקוח לא נתיימר לקחת את זה, יש טובים וזולים מאיתנו בשבילו וננסה לעזור לו ולהפנות אותו. הסיבה לבוא אלינו היא אם מישהו יודע את הכיוון שהוא רוצה – יכול להיות ברמה העיצובית, הרעיונית, הרגשית, מה שאתה רוצה שזה יפעיל בחלל – ואלה האתגרים שאנחנו יודעים לתת להם מענה הכי טוב שאפשר. חוץ ממקום עבודה ופרנסה – אנחנו לא חיים בסרט – אנחנו מאוד רוצים להמשיך להצליח למצוא את האנשים שאפשר לעשות את כברת הדרך הזאת ביחד ולעשות עיצובים מעניינים, מרגשים, אחרים, שיהיה כיף. זה האתגר שלנו בארץ, בתעשייה קטנה, וכרגע זה מצליח לנו".
מה פירוש השם "ביקאקו"?
"אמא שלי יפנית, אמא ואבא שלי חיו ביפן והגיעו לחיות פה, אני נולדתי כאן. הרצון לפתוח את הסטודיו עלה כשטיילנו ביפן וראינו כל מיני בעלי מלאכה וסטודיות שמתקיימים בצורה שנורא התחברנו אליה. היינו מאוד רוויי יפן, דיברנו עם אמא שלי אמרנו לה שבא לנו שם ביפנית והיא הציעה את זה. המשמעות היא 'סנס אוף ביוטי', במובן שירי כזה, נגיד אתה נכנס ליער יפה, אז אתה כזה 'אה ביקאקו!'. נורא אהבנו את המשמעות הזאת".
איך הייתם מגדירים את הסגנון שלכם?
שרמייסטר: "האמת שקשה לנו להגדיר אותו, אנחנו מרגישים שאנחנו במשבצת של 'דיזיין ארט', אבל הסגנון נורא משתנה. דברים שהתחלנו איתם תופסים כבר כיוונים שונים, אבל באופן כללי יש לנו הסתכלות יותר פיסולית על עיצוב, ריהוט ודברים פונקציונליים, ולהפך, אם אנחנו צריכים לעשות אובייקטים פיסוליים אנחנו מביאים אליהם גם פונקציונליות ושילוב עיצובי בחלל".
והחומרים הם עץ וברזל?
"אלה החומרים שהיום אנחנו עובדים איתם בדרך כלל, יש לי יותר ניסיון איתם, אבל אנחנו גם עושים ניסיונות עם חומרים אחרים, יש הרבה מחקר ופיתוח של הסטודיו. אבל אנחנו מרגישים מאוד נוח עם עץ וברזל, עדיין לא חקרנו אותם עד תום, יש עוד מה להוציא מהם".
מה חלוקת העבודה ביניכם?
"בגלל שיש לנו ילדים לרוב אני נמצא בבית המלאכה, שנמצא בין כליל לחרשים. כשסיאה יכולה היא מגיעה, לעבוד או להתבוננות, התייעצות, אנחנו מדברים יחד על הקומפוזיציה, החומריות, איך מתקדמים".
פרמינגר: "העיצוב נעשה תוך כדי עבודה אצלנו. יש קונספט. יש לנו קיר בסטודיו שמפונה תמיד להעמיד את הדברים ולהסתכל עליהם מרחוק ויש המון קפה מול הדבר ולדבר ולהחליט".
שרמייסטר: "שנינו הגענו עם רקע אמנותי ועיצובי, כל אחד מהדרך, מהבית, מהחיים שלו, אבל לכל העניין של הסטודיו באנו ביחד פְרֶש, אף אחד לא למד במסגרת מסודרת את הדבר הזה. אז העיצובים ממש משותפים, מאוד קשה להגיד בסוף פרויקט, אפילו אם ננסה, של מי בדיוק היה העיצוב. העבודה כל כך מסונכרנת שזה ממש משותף. גם אם מישהו הוביל, זה בהכרח מושפע מתפיסת העולם של האחר".
פרמינגר: "במשך החיים למדנו דברים אחרים, ואפילו גרנו תקופה לא באותו בית, אבל זה כמו שבני זוג אחרי הרבה זמן נראים לך דומים, כך התפתחה לנו שפה עיצובית משותפת. כמעט אין חילוקי דעות, יש סיעור מוחות שבסופו נסכים. טל הוא הביצועיסט, הוא איש המקצוע, אני יכולה לעזור בפינישים קטנים, אבל הידיים שלו הן אלה שמבצעות. ואני עושה את כל המדיה, הצילום, העריכה".
מי פונה אליכם לסטודיו? אנשים פרטיים, חברות?
שרמייסטר: "בשנה האחרונה הגיעו הרבה עבודות מאנשים בתעשייה, מעצבי פנים, אדריכלים, שרוצים להכניס משהו לא שגרתי וגם יש להם אפשרות לשיתוף פעולה מפרה עם סטודיו שמוריד עומס ממעצב הפנים. אבל זה גם דורש נועזות מסוימת מצדם, בגלל שהדברים כאמור מתפתחים תוך כדי תנועה".
פרמינגר: "הסקיצות שמקבלים מאיתנו בהתחלה בסיסיות מאוד, קומפוזיציות במרחב. למשל, המעצבת אסתי די-נור ראתה את התערוכה הראשונה שעשינו והציעה לנו לעצב את החלל המרכזי בדירה שלה במגדל בתל אביב. היא אוהבת מאוד את יפן, ורצתה לפתוח את הדלת ולא להרגיש בקומה 17 בתל אביב. אז הגענו והיה המון דיבור על מה היא צריכה, אבל היא כל כך שחררה לנו ובטחה בנו – אנחנו מאוד אוהבים לעבוד ככה מאפס עם בנאדם, להבין מה הוא רוצה, מה הוא אוהב ומזה לצאת".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
דיזיין ארט: "קו התפר בין עולמות העיצוב לאמנות מיטשטש"
ביום שלישי הקרוב, 15 במרץ, תיפתח התערוכה "re-edition" ותציג את סצנת הדיזיין-ארט בארץ. בתערוכה, שתוצג במתחם redesign בקריית אתא עד 15 במאי, ישתתפו 24 מעצבים ישראלים בתחומי הקראפט, הטכנולוגיה והחומר, ובהם גם שרמייסטר ופרמינגר.
"התערוכה מבקשת לחשוף את קיומה של סצנת דיזיין ארט מקומית צעירה ובועטת", אומר האוצר תומר נתנאל לוי, "מגמת אספנות העיצוב שהולכת ותופסת תאוצה בעולם מסמנת איך קו התפר בין עולמות העיצוב לאמנות מיטשטש, וקהלים פרטיים ומקצועיים מפתחים טעם אישי מובחן ואוספים אובייקטים מקוריים וחד פעמיים מעשה ידם של מעצבים. כל אחד מהמעצבים שנבחרו לקחת חלק בתערוכה נחשב לקול מוביל בסצנת העיצוב האמנותי בישראל וייצר אובייקטים ייחודיים במהדורה מוגבלת, חתומה וממוספרת שתוצג לראשונה"
"מדובר בפרויקט ייחודי וראשון מסוגו בארץ שמחזק את הקשר בין יצירה ישראלית מקורית למתחם עיצוב מסחרי שמהווה בית למותגי עיצוב מובילים בינלאומיים ומקומיים", אומר אלי גינוסר, מנכ"ל redesign. "אנו גאים להיות החלוצים שמשלבים תערוכת עיצוב ברמה כה גבוהה בהשתתפות מיטב המעצבים הישראלים המקומיים, ובכך נותנים במה ומאפשרים לקדם ולטפח את תרבות העיצוב בישראל".
"התערוכה ממש מבורכת בעינינו", אומרת פרמינגר. "תומר, האוצר, היה בתערוכה שלנו וביקש מאיתנו לעשות פריט שהוא דיזיין ארט. זאת הגדרה נזילה מאוד כי כל מעצב חושב שהדברים שלו הם גם אמנות. אנחנו הלכנו על חיבור של פחים וריקוע שלהם ליצירת טקסטורות ומשטחים שמעניינים להתבוננות כתמונה – זה משטח של מטר על מטר וחצי שכופפנו את חלקו התחתון למדף, מה שיוצר קונסולת כניסה, ויש בה גם קערה שרופה שנכנסת בחור במדף ורואים את התחתית שלה. כך שזאת קונסולה שהיא גם אובייקט. ראינו בעיני רוחנו בית רחב ידיים עם כניסה גדולה, וזה על קיר הכניסה, ומי שחוזר יכול לשים את המפתחות בקערה וכיף לו".