סטודנטים וצעירים שימשו מאז ומעולם ובכל העולם כמובילי דעת קהל בכל הקשור למחאות חברתיות ולא פעם הניעו למהפכות ושינויים מרחיקי לכת בארצם. בתערוכות הגמר של בתי הספר הגבוהים לעיצוב שנפתחו החודש בארץ וחושפות את הדור הבא של המעצבים, תוכלו לראות לא מעט פרויקטים נוקבים שעוסקים בנושא המחאה החברתית, אותה פירשו הבוגרים באופנים ובצורות שונות.
מטרת העיצוב: שיפור הסביבה
"מספר רב של פרויקטים בחרו לחזור ולהתעסק באמירות חברתיות רחבות שמונעות ממודעות חברתית ותרבותית ומתייחסות למציאות הקיומית בארץ ובעולם", אומר רונן לייבמן, ראש החוג לעיצוב בסמינר הקיבוצים, "מסתבר שזוהי מגמה שהולכת ומתחזקת בשנים האחרונות ושמדובר בתהליך שמחזיר את העיצוב למקומו הטבעי, בו עיקר עיסוקו נתון בשיפור הסביבה בה הוא מתקיים".
דניאלה ליס, בוגרת סמינר הקיבוצים שמציגה את הפרויקט "X פינת Y", אכן התבוננה על ענייני המהפכה החברתית והיא ממחישה את רשמיה מהעיר תל אביב, תוך התייחסות, ספק אקראית ספק מחושבת, לשלוש סצנות שמאפיינות את העיר: תרבות הפנאי והישיבה בבתי קפה, הצרכנות והקנייה בקניונים והעשייה הפוליטית, בדגש על מחאה והפגנות. ליס חושפת את החיים בתל אביב כפי שהם באים לידי ביטוי מכמה זוויות ומעצימה את הניגודים בין הקטבים השונים.
ממתגים את המהפכה
במרכז האקדמי ויצו חיפה נוגעת תערוכת הגמר, כמו ביתר בתי הספר, בנושאים בעייתיים ושנויים במחלוקת ובהם נושאים חברתיים, הומניטאריים ופוליטיים, שכמו סורקים את החברה לגווניה ומעמידים אותה אל מול המראה. חלק מהפרויקטים משתייכים לסגנון האקטיביסטי שמטרתו לעורר מודעות והזדהות ולעודד לפעולה.
אלינה גורודצקי-קליין מהמחלקה לתקשורת חזותית, בחרה לעסוק במיתוג המחאה החברתית וסמליה העיקריים, כשבמרכז מוצגת דפני ליף כדמות מייצגת. גורודצקי-קליין מציעה במסגרת הפרויקט היא מציגה בובות ברבי דפני ליף, קופת חיסכון עשויה מיכל קוטג', סיכות חצי שקל, מניפות נייר, כפכפי אצבע, חולצות וצמידים.
מה זה בית?
פרויקטים רבים בתערוכות הנגמר עוסקים בנושא הבית. מעיין רענן מבית הספר גורן לתקשורת חזותית במכללה האקדמית עמק יזרעאל, בנתה מיצב חי בשם "ביתי אפשרי 2012", שמזמין את המשתתפים להשתתף ולהביע את מחאתם. רענן מתייחסת למאות אלפי האזרחים שיצאו לרחובות נוכח מצב המחייה הבלתי אפשרי, במטרה להביא לשינוי שטרם קרה. המיצב של רענן בנוי מקלפים שמשמשים כלבני בנייה שמתחברים אחד לשני ויוצרים מבנה מחאתי שמרכז את דעתו וזעקתו של ההמון.
דנה פסטרנק מהמחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון מציגה סדרת סרטוני פלאש קצרים בנושא מצוקת הדיור, שעומדת בבסיס המחאה החברתית וטרם טופלה. על ידי הומור וצחוק עצמי מתארת קאופמן את המצב האבסורדי והבלתי נסבל של זוגות צעירים רבים שלא מצליחים להגיע לדירה ושחייהם הופכים למסע הישרדותי.
גם ב"בצלאל" עוסקים לא מעט פרויקטים בנושאים שנוגעים למציאות הישראלית ובשאלות החיים. עבודתה של מרים סאקס-קושיצקי מהמחלקה לצורפות ואופנה נקראת "בית" ועוסקת בדימויים שלמים או חלקיים של בית ובנקודות השבר שקיימות בתוך המשמעות הרחבה של המושג "בית" היום, על כל היבטיו הפיזיים, המטאפיזיים, הצורניים והסמליים, לצד שאלות של זהות ושייכות.
כסף כסף תרדוף
במכון הטכנולוגי בחולון מוצגים לא מעט פרויקטים שעוסקים במחאה החברתית, תוך התייחסות ספציפית בתרבות הצריכה. בעיקר במחלקה לעיצוב פנים המחאה צפה באופן מובהק, שכן הסטודנטים הונחו כבר בתחילת השנה להקדיש את פרויקטי הגמר לקשר שבין תיקון ושינוי חברתי לבין עיצוב פנים, התערבות בבניינים קיימים ועיצוב חלל ואובייקט. "המחאה מבטאת צורך עמוק בשינוי", כתבה אדריכלית ברכה קונדה, ראש המחלקה בקטלוג הבוגרים "יצירת שינוי, ביטויו והתנעתו הינם מכוחותיו המופלאים של העיצוב שהינו מחולל שינוי מעצם הגדרתו".
תמר קאופמן, בוגרת המחלקה, מציגה מיצב בהשראת הסלוגן של מחאת וול סטריט “we are the 99%”, שמתריס נגד ריכוז ההון העולמי בידי אחוז אחד מכלל האוכלוסייה. המיצב, שעשוי מסדרה של 99 אובייקטים מוארים ועוד אחד, בא להראות תופעות בחברה – תלות, הידחקות לשוליים והשתלטות.
תמר פקטור מהמסלול לעיצוב גרפי בשנקר קיבלה השראה ממחאת קיץ 2011 ומתייחסת גם היא להתבוננות ביקורתית ומפוקחת בחברה הצרכנית. בפרויקט שלה, "כסף קטן", היא מציעה ספר מבוא בכלכלה מאויר לילדים שסוקר מונחי יסוד כמו "עוני", "אבטלה", "גלובליזציה" ו"רווחה". מטרת הספר לגרום לקוראים להבין את חשיבות האחריות האישית של כל פרט ואת ההשלכות של הבחירות הכלכליות שלנו על מרקם החברה, המדינה והעולם.
עוד פרויקט שיוצא כנגד תרבות הצריכה ומצביע על התנהגות חזירית, שנוצרת כתוצאה מהשידול לקנות והרבה כנורמה חברתית, הוא זה של נטלי טבלוביץ מבית הספר גורן לתקשורת חזותית. הפרויקט "חזירות" מציג את הדואליות שבין המניפולציות השיווקיות שגורמות לנו לכאורה להשתייך לנורמה, לרכוש ולהיות מאושרים לבין איבוד הערכים שלנו כבני אדם, שלא מזהים את ההבדל בין ההצעה בפרסומת למוצר עצמו.
האנשים השקופים
החוג לעיצוב פנים של המכללה למינהל מצהיר על עצמו כעל מוביל ומקדם שינויים חברתיים וככזה שמונע, בין היתר, על ידי סוגיות שנמצאות על סדר היום החברתי והציבורי בישראל. "עבורנו, עיצוב הוא האמצעי לשינוי חברתי. כאשר סדר יום של אחריות חברתית לא מבטל סדר טכנולוגי וחדשני, אלא מעשיר אותו ומהווה מאיץ להתפתחות", אומרת כרמלה יעקבי-וולק, ראש החוג לעיצוב פנים. במסגרת פרויקט הגמר שעסק בנושא "הבית הישראלי" מוצגים, בין היתר, היבטים של "בית" בהקשר חברתי, תוך עיסוק באחריות החברתית של מעצב הפנים שהופך למוביל תהליכים שישפיעו באפן מהותי על הסביבה והקהילה.
ענת פיס, למשל, מציגה גינה קהילתית במרכז המסחרי של רמת אליהו כפתרון תעסוקתי וחברתי לקהילה האתיופית המתגוררת בשכונה. הגינה מורכבת מאוסף של משטחי גידול שמאפשרים לקהילה הבוגרת לגדל גידולים מסוגים שונים ולמכור אותם במקום ובכך מאפשרת מענה תעסוקתי, מפגש חברתי ופיתוח מרחבי פעילות תומכים, כמו קואופרטיב עסקי, סדנאות מקצועיות ופעילויות חינוך.
פרויקט מעניין מסמינר הקבוצים הוא "כיסופי זהות" של ואעד אבו עסבה, שמציגה סדרה של מערכות לבוש ואביזרי בגד-תכשיט שעשויים מדימויי הרקמה הפלסטינית הפרומה. אבו עסבה מחפשת ומגדירה בעבודתה זהות וחוזרת למסורת ולמלאכת עבודת היד הפלשתינית הוותיקה תוך שהיא נותנת לה פרשנות משלה תוך שהיא רוקמת ופורמת, קושרת ומתירה חוטים.
בין הפריטים ניתן לראות שילוב של מפתח כסמל לבית שננטש על ידי פליטים ערבים ב-1948, שימוש במסה של חוטי כותנה אדומים כסמל לשפיכות הדמים והסכסוך הערבי ישראלי וענק מתכת שמדמה מגן ועליו רקומות המילים "מוסלמית, ערביה, פלשתינית, ישראלית", שמציגות את המורכבות של אבו עסבה כאדם, אישה ומעצבת שגדלה והתחנכה בכפר ג'ת שבמשולש.
עבודה במחלקה לתקשורת חזותית של מכון אבני יוצאת באפן מתריס כנגד השתלטות החרדים על החברה החילונית. אלונה גור, בעבודה "יהיה בסד"ר", מתארת מצב קיצוני (אבל לא רחוק מהמציאות) שבו חרדים הופכים לרוב בחברה והחילוניים נסגרים בקהילות קטנות וסגורות. הפרויקט מאפשר הצצה אל החיים בתוך קהילה תחת משטר ששונה מהשקפת העולם שלהם ומציע דרכי התמודדות של תושבי הקהילה החילונית עם גזירות חדשות ואיך הם מצליחים לשמר את המסורת שהם מאמינים בה.
במכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית תילתן בחרו השנה בקונספט ייחודי, לפיו כל פרויקטי הגמר התבססו על סימנים וסמלים שלקוחים ממקלדת המחשב. מתוך זה יצאו הסטודנטים לעסוק בנושאי אקטואליה רחבים. דורון אלדר יציג את junkless, שמהותו מתיחת ביקורת על החברה ויחסה למעמדם של מחוסרי הדיור, ההומלסים, שנמצאים בשולי החברה. הביקורת הופכת חזקה יותר כשאלדר הופך את מחוסרי הדיור ל"שימושיים" על ידי כך שהם הופכים לאובייקטים פרקטיים כמו שולחן וגוף תאורה. רק כך הם יכולים "לתרום" לחברה ועדיין להישאר בלתי נראים.
פרויקט נוסף בעל אמירה חזקה מציגה אורטל זוהר מבית הספר גורן: "זהירות, שביר!", שבו היא מציגה ארבעה סיפורים של אנשים שקופים. הפרויקט עוסק בהסתה ובגזענות כלפי אוכלוסיות בעלות גוון עור שחור בישראל. על פי הפרויקט מדובר באנשים שקופים, נטולי זכויות בסיסיות, שקל לנו להתעלם מקיומם. זוהר חושפת באומץ סיפורים של ארבעה אנשים שונים שמסתתרים מאחורי כותרות העיתונים שמוצגים על גבי רבדים של זכוכית. הזכוכית מייצגת חומר שביר, בדיוק כמו סיפור חייהם של אותם אנשים.
מצוקת דיור? 9 דברים שצריך לדעת לפני ששוכרים דירה
20 מעצבים ישראלים שהצליחו מעבר לים