אם אי פעם יצא לכם להתארח בבית של מישהו שאתם לא לגמרי מכירים, או באירוע המוני במסעדה, ולכן הרגשתם נוח "לספח" לעצמכם פריט קטן שנראה לכם לא משמעותי במיוחד ברמה שתיחשב כ"גנבה" – אתם לגמרי לא לבד. כפי שסיפרו בוושינגטון פוסט, מתברר שאנשים בכל העולם נוהגים להרים דברים קטנים וכביכול חסרי חשיבות, לצורך מזכרת או סתם כחפץ נוי. ואם אנשים מכובדים מרשים לעצמם לעשות את זה כשהם מוזמנים לארוחות בבית הלבן, אין לכם מה להרגיש רע עם המגנט שסחבתם מהמקרר של דודה זהבה.
בארוחת ערב רשמית שנערכה לאחרונה במשכן הנשיא אובמה בוושינגטון, לכבודו של ראש ממשלת יפן, הונחו על השולחן עיטורים בצורת נשר שהחזיקו את כרטיסים עם שמות האורחים כדי לסמן שמירת מקומות. רגע לפני הקינוח ניגשו המלצרים לשולחן ובצורה זריזה וכמעט בלתי מובחנת אספו את כל הנשרים הללו במהירות, לפני שאחד האורחים יספיק לספח אחד מהם לעצמו. כי אין חכם כבעל ניסיון, ומתברר שבבית הלבן יש היסטוריה של "הרמות" מצד אורחים, מכובדים ורמי מעלה ככל שיהיו.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- בחן את עצמך: עד כמה אתה מכיר את מוצרי איקאה?
- 17 רעיונות למיקום אדניות ועציצים
- 10 דרכים להילחם ביתושים
מחסור חמור באקססוריז
ההסבר הרציונלי לזה הוא, ככל הנראה, שאנשים רוצים לשמור לעצמם מזכרות מהערב שבו התחככו עם צמרת הממשל האמריקאית, כי לרובם זו תהיה פעם ראשונה ואחרונה. עם זאת, ולמרות ההבנה, מחלקת הטקסים של הבית הלבן מוצאת את עצמה עם מחסור חמור באקססוריז אחרי טקס הענקת מדליות, ארוחת ערב מדינית או נשף התרמה כזה או אחר.
לפעמים מדובר בפריטים קטנים וטיפשיים, כמו מגבת לידיים עם החותם הנשיאותי, או כפיות זולות שהבית הלבן שוכר מחברת קייטרינג, אבל לפעמים אלה אביזרים ייחודיים ויקרים, כמו מחזיקי הכרטיסים, כפיות כסף או חתיכות זכוכית שתלויות על פמוטים בשירותי הנשים. גם המטוס הנשיאותי אייר פורס וואן לא חף מגניבות, ולא פעם ולא פעמיים עיתונאים ואנשי צוות סוחבים כוסות או ציפיות לכריות.
ניקח לנו חתיכת וילון למזכרת
מתברר שהמסורת הזו עתיקה ומתרחשת מאז שנשיא ארצות הברית השני, ג'ון אדמס, פתח לראשונה את הבית הלבן למבקרים בשנת 1797. גניבות מפורסמות מימים עברו כוללות חתיכות בד מהווילונות והרהיטים של אברהם לינקולן, כוסות תה ממסיבות של אלינור רוזוולט, סכו"ם מארוחות פרטיות של ג'ורג' ולורה בוש ואפילו שיערות מזנב הסוס המפורסם של זאקרי טיילור. בשנת 2006 נערכה בבית הלבן חגיגת הפסחא המסורתית לילדים, במהלכה גילה הצוות כי קבוצה של מתנדבים באירוע ניסתה להחביא כמה ביצי עץ וחוברות צביעה מתחת לשירותים. אחד מעובדי הבית הלבן בתקופת ג'ורג' וו. בוש אף זוכר שפעם אחת המבקרות דחפה לתוך חולצתה ומכניסה אינספור מגבות ידיים עם חותם הבית הלבן, וצעדה במסדרונות כמו לוחם סומו. "בדקנו את השירותים והם היו ריקים לגמרי", הוא מספר, "זה כבר עבר את הגבול הדק שבין עבירה קלה לוונדליזם". מיותר לציין שאת החוסרים משלמים בסופו של דבר משלמי המסים האמריקאים.
גם סלבריטאים ידועים לא בוחלים בגניבת מזכרות. העיתונאית ברברה וולטרס, למשל, היתה ידועה בגניבת מגבות ידיים בכל פעם שביקרה בבית הלבן, עד שבשנת 2012 משפחת אובמה הורתה לשלוח לה סלסילה שלמה של חפצים קטנים כולל כפות. "זה אושר גדול לארח אותה פה, בזמן שהיא מנסה לגנוב מגוון של פריטים מהבית הלבן", אמרה מישל אובמה בראיון ל"אנטרטיימנט טונייט", "ברברה, את יכולה לקחת מה שאת רוצה, מתי שאת רוצה".
גם זוכת פרס האוסקר מריל סטריפ טמנה ידה בצלחת ואפילו הודתה בכך בעצמה, כשגנבה מגבות ידיים במהלך אירוע בשנת 2011. שלוש שנים לאחר מכן הוזמנה שוב לבית הלבן, הפעם כזוכה במדליית החירות הנשיאותית, וכשהבחינה מריל באורחת שחומדת במגבת עם החותם הנשיאותי, אמרה לה: "קדימה, לכי על זה. אני כבר שמתי אחת בתיק שלי".
20 אלף דולר למחזיק ביצים
אך בעוד שהסיפורים הללו נחמדים לאוזן, חלק מהמבקרים שסוחבים מזכרות מהבית הלבן משתמשים בהן כדי לעשות כסף ולמכור אותן באינטרנט. כלי חרסינה מהבית הלבן, לדוגמה, נמכרים באלפי דולרים – בייחוד אם הם משומשים. מחיר כוס מהאוסף הנשיאותי של קלינטון, למשל, יכול להגיע לכ-3,750 דולר, ומחזיק ביצים מתקופת הנשיא לינקולן יכול לעמוד על כ-20 אלף דולר.
מחזיקי הנשרים המוזהבים שפתחו את הכתבה יכולים להימכר ברשת בכ-100 דולר כל אחד. הסיפור שלהם מתחיל בשנת 2003, כאשר סוחר עתיקות עיצב בהתנדבות את העיטור לכבוד סעודת זיכרון לנופלי 11 בספטמבר. הוא החל למכור אותם גם באופן פרטי לציבור, אך ללא החריטה של "הבית הלבן" בתחתית. מה שהוביל את צוות הבית הלבן, שמהר מאוד מצא את עצמו עם מעט מדי נשרים, לבקש ממנו להכין מקבץ שני ללא החריטה, כדי לנסות למזער את הגניבות. זה לא עזר במיוחד – במהלך שתי הכהונות האחרונות בבית הלבן הוא ייצר לא פחות מ-800 נשרים זהובים, והוא מתנחם בעובדה שבניגוד לכלי החרסינה הנשיאותיים, לפחות היצירות שלו לא יכולות להישבר.